ד"ת מספה"ק ע"פ האלשיך הק' פ' חיי שרה

ספה"ק משמרת איתמר מרבה"ק ר' איתמר מקאנסקיוואלי

א: אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ב: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים

ותמת שרה בקרית ארבע, על דרך מה שאמרו חז"ל, ש'הרבנות קוברת את בעליה', והכוונה הוא שצריך להחזיר הכל לה' יתברך שמו, שהכל מאתו, כמו שאמרו חז"ל, ש'אפילו ריש גרגותא כו',

וכן בענין עבודת ה' יתברך שמו, צריך להחזיר הכל לה', כמו שאמר הרב המגיד נשמתו עדן, על המאמר, 'הוא תהלתך, והוא אלקיך', שלא לומר 'כחי ועוצם ידי', כי כל התורה והעבודה במתנה הוא מאל יתברך שמו,

וכמו שכתב בספר תניא על המאמר, 'עבודת מתנה וגו',

וכשהולך בדרך זה, ממילא לא ירים לבבו, ואדרבה, יכניע את עצמו יותר, מרוב תורה ועבודה, ומכל שכן מרוב הרבנות וכבוד שנתן לו ה' יתברך, וישימהו לפרנס:

וכאשר מחזיר הכל לבעל הנותן כל, עוד יוסיף לו שנות חיים, מהחי החיים, שהוא שוכן את דכא ושפל רוח,

ואין הרבנות קוברת אלא ל'בעליה', פירוש, לאלו שסוברים שהם בעצמם הבעלי הרבנות, אבל אלו שמחזירים הכל להבעל המשפיע לכל, ויודעים שהם עצמם הם רק בחינת נוקבא המקבל השפע מהמשפיע, בזה נותנים כביכול כח להמשפיע להשפיע להם עוד רב טוב, כי בהאתערותא דלתתא הוא אתערותא דלעילא,

ועל דרך מה שאמרו חז"ל, 'ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים',

ועל דרך מה שכתבתי על הכתוב, 'ושמרתם וגו' אשר יעשה וגו' וחי בהם אני ה'.

על דרך מה שביאר האלשיך ז"ל על הכתוב, 'אל יתהלל חכם בחכמתו גו' כי באלה חפצתי נאם ה', דהכוונה הוא, שאין להתהלל בחכמתו גו', שהרי באלה חפצתי וגזרתי וצויתי כן, ודברי פי חכם חן. (* ע' העתק האלשיך בסוף המאמר)

וזהו רומז, 'ושמרתם את חקת"י ואת משפט"י אשר יעשה וגו', פירוש שאני חקקתי ושפטתי כן, שיעשה אותםהאדם, כנ"ל, ולזה הם חקתי ומשפטי ממש, ועל ידי זה,וחי בהם אני ה'כנ"ל:

ועל דרך זה יש לומר גם כן פירוש הכתוב, 'צור ילדך תשי ותשכח אל מחוללך', דהכוונה הוא, שעל ידי זה שתשכח את ה', ואינך זוכר שהוא מחוללך, וכל הכח והחוש הוא עשה לך, על ידי זה תשי מלהטיב לך, כיון שאינך מכיר בטובתו וחסדו.

וכל זה הנ"ל נרמז בותמת שר"ה בקרית ארב"ע, קרי"ת גימטריא תש"י, ארב"ע (ד' אותיות) רומז להשם הוי"ה כנ"ל, והבן:

ואומר הכתוב הוא חברו"ן בארץ כנע"ן (כנען של אלו הנכנעים), על דרך הכתוב, 'אשכון את דכא וגו' שאינו מתחבר (חברון), כביכול, כי-אם לענוים ונכנעים,

וגם על דרך דכתיב בישעי', 'איש את רעהו יעזורו' וכהנה,

ומי שיודע זאת תמיד, אינו משתורר על רעהו, אבל מי שסובר שלא יתחזק בעזר רעהו, והוא חלש באמונת העזר (שליחי עזר ה'), על ידי זה הוא משתורר על רעהו, וגורם מיתה לעצמו ר"ל, שהוא מהמלכין דמיתו כנודע, על ידי שאומר אני אמלוך.

ואומר הכתוב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה, פירוש, הצדיק האמתי הנכנע

20

ושפל רוח, כמו שאמר אברהם, 'ואנכי עפר ואפר' הוא בוכה ומקונן על השתררותו, ומכניע את עצמו עוד יותר ויותר:

*(וזל"ק האלשיך) ירמיהו פ"ט: כב-כה אמר יהוה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו: כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם יהוה:

א: ראוי לשים לב אל אומרו בחכמתו ולא אמר בחכמה, וכן אומרו בגבורתו בעשרו ולא אמר בגבורה ובעושר!

ב: ועוד אומרו, הגבור בה"א הידיעה מה שאין כן בחכם ובעשיר, כי לא אמר החכם או העשיר!

ג: ועוד, באומרו השכל וידוע אותי כי יותר היה צודק יאמר ' ירוא את ה' או 'אהוב את ה' ולא השכל וידוע !

ד: ועוד אומרו, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, מה ענין עשותו ית' חסד אצל מה שיתהלל המתהלל?

ה: ועוד אומרו, כי באלה חפצתי, כי הראוי יאמר כי 'בזה' חפצתי, כי בלשון יחיד אמר יתהלל המתהלל!

ו: ועוד אומרו,נאם ה'שהוא מיותר!

ז: אך לזה תשים לב אל אומרו יתהלל המתהלל, כי מלת המתהלל יתירה לבלי צורך!

אמנם לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בגמרא, כי 'קודם יצירת הולד אומר המלאך לפניו ית' טיפה זו מה תהא עליה, חכם או טפש, גבור או חלש, עשיר או עני, ואלו צדיק ורשע לא קאמר',

והטעם כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, נמצא כי אין התפארות האדם בחכמה, כי לא שלו היא, כי-אם מה' אשר נתנה לו, וכן בעושר או בגבורה כי שלשתן מאתו ית',

כג:

הנה אך הירא את ה' הוא יתפאר, כי ממנו היא היראה, שקנה בהשתדלותו:

וזה ענין הכתובים, שאומר הוא ית', אל יתהלל, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו של ה' הנזכר, כלומר, כי לא יתהלל ויאמר, 'הלא חכם אני', כי הנה, חכמתו מה' הוא, אשר נתנה לו, נמצא, כי את ה' הוא מהלל, שנתן מחכמתו לו, וכן אל יתהלל הגבור בגבורתו של ה' הנזכר. (ובזה נתיישב קושיא א: בחכמתו ולא אמר בחכמה, וכן אומרו בגבורתו בעשרו ולא אמר בגבורה ובעושר!)

והטיל ה"א הידיעה (הגיבור), מה שאין כן בחכם ועשיר, ל'מה כי החכמה והעושר הם דברים שחוץ מעצמות ואיכות האדם, מה שאין כן הגבורה, ועל כן, אם היה אומר גבור היה אפשר להבין שגם הוא גבורה שחוץ מגוף האדם, כחכמה ועושר, והנה אין גבורה חוץ מעצמות האדם, כי-אם כבוש את יצרו, כד"א, 'איזהו גבור הכובש את יצרו', ואם כן, היה נראה שגם הוא ממנו ית', ולא יתהלל הגבור הכובש את יצרו, ולא כן הוא, כי הלא יראת שמים בה יתהלל כאשר יאמר, על כן אמר 'הגבור' כלומר הידוע וניכר לעין אשר הוא בעצם האדם, אשר לא מסוג החכם ועשיר שהם דברים הבאים לו מהחוץ: ( ובזה נתיישב קושיא ב: הגבור, בה"א הידיעה מה שאין כן בחכם ובעשיר, כי לא אמר החכם או העשיר!)

כי-אם בזאת יתהלל המתהלל, והוא, כי, אם יתהלל איש ויאמר, 'הלא חכם אני או גבור או עשיר', חושב המתהלל כי את עצמו הוא מהלל ואינו כן, כי-אם את ה' הוא מהלל, כי ממנו הכל, אך בהשכל וידוע את ה', בהתהללו בכך, את עצמו הוא מהלל ולא את ה', כי הלא מעצמו קנה השלימות ההוא,

וזהו, כי- אם בזאת יתהלל המתהלל, כלומר, יתהלל המתהלל, כי כאשר חושב המתהלל, כי את עצמו הוא מהלל, (אכן) כך הוא, כי באמת יתהלל המתהלל והוא בהשכל כו', (ובזה נתיישב קושיא ז: יתהלל המתהלל, כי מלת המתהלל יתירה לבלי צורך!)

והוא, כי הנה כל שלימות הצדיק תלוים בשני דברים.

אחד, בכשרון.

שנית, שאחר היותו צדיק גמור, יהיה לבו ישר בלתי מהרהר אחר מדותיו ית', אם יסורין יבאו עליו יקבלם באהבה,

והן אלה דבריו יתברך,(א) השכל, (ב) וידוע אותיכו',

(א) והוא כי הכשרון (והצדקות) הוא השכל, כי 'הן יראת ה' היא חכמה' הפך החוטא, כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

ועל השנית אמר וידוע אותי, ומה היא הידיעה שידע אותי? הלא הוא, שידע ויכיר כי אני ה' עושה חסד כו', והא שיכיר כי איני כבשר ודם שבהכותו אינו מרפא, כמ"ש ז"ל, בשר ודם מכה באיזמל ומרפא ברטיה, אבל הקדוש ברוך הוא במה שמכה הוא מרפא, וזהו, וידוע אותי שתדעני כי איני כבשר ודם, כי אני ה' עושה חסד, בין בעשותי משפט וייסורין, בין בעשותי צדקה בארץ,

וזהו, עושה חסד משפט וצדקה בארץ, באופן שע"י כן, כאשר בהיותך צדיק גמור, ותראה ייסורין באים עליך, אל תהרהר, כי-אם תאמר, 'אם יש בי דבר שרצונך למרק אותי בו, יתמרקו בזה, ואם לאו, הם ייסורין של אהבה, להפליג אושרי לעולם הבא': (ובזה נתיישב קושיא ג: השכל וידוע אותי כי יותר היה צודק יאמר ' ירוא את ה' או 'אהוב את ה' ולא השכל וידוע ! וקושיא ד: כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, מה ענין עשותו ית' חסד אצל מה שיתהלל המתהלל?)

והטעם לכל האמור הוא, כי באלה חפצתי וכו' הוא לומר, הלא אמרתי, כי לא יתהלל המתהלל בחכמה וגבורה ועושר

21

כי-אם בהשכל וידוע אותי , תדע הטעם, הלא הוא, יען כי באלה שהם חכמה וגבורה ועושר אני שחפצתי לתתם לאדם, ולא קנאם בחפצו ובבחירתו,

כי הלא היו, נאם ה' , כי קודם יצירת כל אחד מהם, היה נאומי ודבורי לאמר חכם יהיה או גבור או עשיר, וזהו, באלה חפצתי נאם ה' כלומר, מה שאין כך בהשכל וידוע אותי, שהוא היות צדיק, שלא היה נאם ה', כי אלו צדיק ורשע לא קאמר, ועל כן בזה יתהלל המתהלל כמדובר: (ובזה נתיישב קושיא ה: כי באלה חפצתי, כי הראוי יאמר כי 'בזה' חפצתי, כי בלשון יחיד אמר (בזאת) יתהלל המתהלל (השכל וידוע) וקושיא ו: נאם ה' שהוא מיותר! ונתיישב ביתר ביאור קושיא ז: יתהלל המתהלל, כי מלת המתהלל יתירה לבלי צורך!)

אלשיך משלי פל"א: שקר החן כו', לומר ענין מאמר הכתוב 'אל יתהלל חכם כו' כי-אם בזאת כו', כי באלה חפצתי כו', כי המתהלל בעושר וחכמה לא את עצמו הוא מהלל, כי-אם את קונו יתברך שחלק לו מחכמתו ומעשרו ומגבורתו,

אך המתהלל על הכשרון, את עצמו הוא מהלל, כי טוב בחירתו עשה לו את החיל ההוא,

כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, כי אלו צדיק ורשע לא קאמר,

וזה אחשוב כיוון הכתוב באמרו אל יתהלל כו' כי-אם בזאת כו', כמפורש אצלי במקומו.

בשום לב אל ד' תיבות מיותרות, המתהלל ותיבת בחכמתוותיבת בגבורתו ותיבתבעשרו!

אך יאמר, כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו של ה' הנזכר, ואל יתהלל הגבור בגבורתו של ה' הנז', וגם אל יתהלל עשיר בעשרו של ה' הנז', כי נמצא כי את ה' הוא מהלל ולא את עצמו, כי חכם גבור ועשיר מה' המה לו,

כי-אם בזאת יתהלל המתהלל , כלומר יתיחס ההלול אל המתהלל שיהיה הו א המהולל, בהתהללו את עצמו השכל וכו',

ונתן טעם ואמר, מה שאמרתי כן הוא, על כי באלה חפצתי, כלומר, כי באלה האמורים גבורה ועושר וחכמה חפצתי אני, ולא היו בבחירת העשיר והחכם,

וגם היו נאם ה', שאמר טיפה זו מה תהא עליה, חכם כו' עשיר כו' מה שאין כן בהשכל וידוע אותי:

ויתכן דרך זה במה שאומר באלה (ל' רבים), כי אינו חוזר אל השכל וידוע, כי הלא לאחת (ל' יחיד) חשבם, באמרו כי-אם בזאת, (ע"כ מזה ראיה שתיבת באלה, ל' רבים, סובב על חכם גיבור עשיר, שהם רבים, ולא על בזאת (ל' יחיד) יתהלל... השכל וידוע)

וזה יאמר פה שלמה ברוח קדשו, ראו עתה מה בין הכשרון לאושר העוה"ז, כי הלא שקר החן שאם נשבח את האשת חיל הזאת, כי היא בעלת חן, הוא שקר, כי הלא לא לה יהיה השבח, רק לבעל החן, הוא יתברך, אשר נתן חנו בה,

וגם הבל היופי, זולת (חוץ מזה ששבח היופי הוא שקר כמו החן) כי לא לה הוא, גם הוא הבל, כי הגוון אינו אושר, (כלל).

אמנם אשה יראת ה', גם שהוא שלילת רע ולא אושר חיוביי כחן ויופי, עכ"ז שבח היותה יראת ה', טוב מהם,

ונתן טעם לשבח הדבר, ואמר, היא תתהלל, כלומר, כי תשבחנה שהיא יראת ה' אינך משבח את הקדוש ברוך הוא, ולא (במה שניתן) לה כאשר בשבחך אותה בחן וכיוצא, כי-אם, היא בעצמה תתהלל, כי בזה, אותה אתה מהלל, והיא המתהללת בעצם, כי טוב בחירתה, הטיב לה, וזו היא תתהלל (עכל"ק האלשיך)