ספה"ק אור המאיר מרבה"ק ר' זאב וואלף מזיטאמיר

במשא ומתן בין אליעזר לרבקה ומשפחתה, מרומז סוד הגלות ותועלתה

אליעזר עבד אברהם לעוצם הכרתו, הבין והשיג אז בעומדו על מעין המים, מוכרח להיות שהבין והשיג גם כן אז כל הגליות העתידין לבוא אחרי קבלת התורה, ורפיון ידים מעסק התורה גורם חשכת הגלות,

וזהו שרומז הכתוב ויאמר בת מי את, הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין, ותאמר גם תבן גם מספוא רב עמנו, גם מקום ללון,

ופרש"י, כמה לינות, ובזוהר חדש איתא, משמעות ללון לשון תרעומות מטעם'וילינו,' ע"ש, לענינינו.

ורמז רמז לרבקה, היש בית אביך מקום לנו ללין, ירצה להתרעם על שיעבוד הגליות המר,

לזאת השיבה בחכמתה ואמרה, גם תבן גם מספוא רב עמנו, להורות בהיות ישראל מישרים ומתקנים עובדותיהם הטובים, אזי יש להם יתרון וכפל שכר גמולם, מרב הצפון, ביתרון אור, מחשכת האומות, המציקים ומעיקים אותם מכל צידיהם, והם עומדים כעמודא תקיפא, לבלתי נטות מדרך המלך ימין ושמאל, אזי גמול תשלומם כפול ומכופל,

ועל דרך שביארנו במקום אחר, פירוש הכתוב, כי לחמינו הם, ירצה, הם גורמים לחם ומזון הרוחני לישראל, בעולם הזה, אשר זאת תכלית ביאת הנשמה לעולם הזה, תאכל מנהמא דכסופא,

מול דברינו, רמיזא רמזה לאליעזר, ואמרה, גם תבן גם מספוא רב עמנו, לרמוז על בחינת מזונם הבאה להם לישראל, בהיות לבבם זה להם לאהבה 22 את ה' אלהיהם, ומעלין את נצוצות קדושות מבחינת העומד נגדם,

וזהו, ותבן ומספוא, שהאומות גורמים, וגם מקום ללון, כלומר, כשפורצין, חס ושלום, מעשיהם, ואין עושין רצונו של מקום, אזי מאריכין את שיעבוד הגליות המר, ויש להם מקום (ללון) להתרעם על הגליות, וזהו, גם מקום ללון, ופרש"י כמה לינות במשמע, שכבר עבר על ישראל בעונותיהם הרבים כמה גליות, ויש להם כמה תרעומות, ובאמת היא מעשה עצמן, כי הדבר תולה בתשובה ובכשרון פעולתם:

וזהו שרומז הכתוב, ויקוד האיש וישתחו לה', וידוע רזא דהשתחואה בכל מקום, הוא הורדת השפע מלמעלה למטה, והיינו כיון שהבין והשיג כל זאת, קבל על עצמו לכונן מחשבותיו הטהורים, להתמיד בעבודת הבורא, ולא לגרום, חס ושלום, הורדת השפע לאומות העולם, כי-אם ויקוד וישתחו לה', דייקא, לגרום הורדת השפע רק במדריגת הנוגעים אל עבודת ה',

ורומז הכתוב, ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב וגו', כלומר, לעוצם הכרתו והשתדלותו בהולכו לעשות זווג יצחק ורבקה, גרם גם כן זיווגים בעולמות עליונים, באתערותא דלתתא אתער לעילא בהעלאות נצוצות קדושות, והוציא יקר מזולל,

וזהו, ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב וגו', מה כתיב, ויאכלו וישתו הוא ואנשים אשר עמו וילינו ויקומו כו', ויאמר שלחוני, יובן על דרך שביארנו למעלה, גם תבן גם מספוא רב עמנו גם מקום ללון, ורמזנו שבכאן נרמז תועלת הנמשך להם לישראל מהעמים, לנשמות בעולם העליון, וגם מקום ללון להתרעם על חשכת הגלות, ע"ש,

וזה מרומז בכאן, ויאכלו וישתו כמבואר, וגם וילינו (ל' וילונו) מתרעם על שעבוד הגליות כאשר פרצו מעשיהם הגורמין לחם הטובים, ולזה ביקש והתחנן על העתיד, להקל מעל ישראל שעבוד ועול הקשה, ויאמר, כלפי שכינה, שלחוני לאדוני, ירצה לפטור מחשכת שעבוד העמים:

ויאמר אחיה ואמה, תשב הנערה אתנו ימים או עשור, אחר תלך, ופירש"י, 'ימים', 'שנה, כמו ימים תהיה גאולתו, שכך נותנין לבתולה זמן י"ב חודש לפרנס עצמה בתכשיטים'.

הכוונה, כלפי דבוריו שאמר שלחוני לאדוני, וכמדובר, לזאת השיבו אחיה ואמה, 'שבלתי אפשרי לכם לפטור ולצאת, כי-אם, בתחלה מוטל עליכם לבנות מלא קומת השכינה, להכין אותה ולסעדה בשלימות, מראש ועד עקב',

ולזה רמזו, תשב הנערה אתנו ימים או עשור, היינו השכינה הנקרא נערה, יתכן לכם שאתנו תיישבו אותה, להכינה ולסעדה בקישוט מדותיה (עשור) הי' הנהימיםקדמונים,

לזה רומז רש"י בצחות לשונו הקדוש, ימיםשנה,כמו ימים תהיהגאולתודייקא, שבקישוט המדות ותיקונם תולה הגאולה, שכך נותנים לבתולה, היינו ישראל שנקראו בתולת ישראל, זמן י"ב חודש, בסוד שנים עשר בקר שהים עומד עליהם, לפרנס לעצמה בתכשיטיה בימי הגלות עד עת קץ הימין,

וזהו, תשב אתנו ימים או עשור, אחר גמר תיקון קומת השכינה עם תכשיטיה בשלימות, תבא זמן הגאולה האמיתית, וזהו,אחרתלך ותשוב אל אדוניך,

ויאמר אליהם אל תאחרו אותי, וה' הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדוני, מגיד משנה השיב להם,כלפי דבריהם ואמר,

'ידעתי גם ידעתי שכן הוא, ואדרבא אל תאחרו, אותי", רומז לאות השפעה הנקראאותכידוע,

'וה' הצליח דרכי בודאי, לעשות כטוב וישר בעיניו, ועל כן שלחוני ואלכה לאדוני.

ועתה ראו דבר גדול שרמזו ויאמרו, נקרא לנערה ונשאלה את פיה, ולהבין, דאיתא בזוהר, על פסוק, 'ויקרא ה' לאור יום', ופירש קרא וזמין לאפקא מהאי אור וגו', ע"ש לענינינו, שהיא לשון הזמנה.

וזהו הרמז בכאן, נקרא לנערה, כלומר, כן ענין בני ישראל והתנהגות עבודת הבורא, מתחלה צריך להזמין לה ולבנות קומה שלימה, לעשות מבחינת נער בחינת נערה באות ה', והחילוק יובן ממאמר הזוהר...

ואחר כך, כשהצדיקים מזמינים לה קומה בנויה ומתוקנת, אזי ונשאלה את פיהמה שמצוה לעשות...

והנה, אם עיני שכל לכם תבינו ואחר תשכילו רוב גופי תורה והדרכה לעבודת הבורא הנרמז בהני מילי מעלייתא בפרשת עבד אברהם, שהענין נוקב והולך מעת בריאת האדם על הארץ, עד ביאת משיחנו, וכמעט כל ענייני עבודת האדם, יחד עשיר ואביון, כל אחד ואחד לפי קט שכלו, יכול להמציא מרגוע לנפשו, ליקח לעצמו בחינת התעוררות לעבודת גבוה, והכל תלוי ועומד בדרך הזה שהלך העבד להביא את רבקה להזדווג ליצחק, וברצון של לבן אח רבקה לבטל מכל וכל, לבלתי יבואו בני ישראל למעלתם המפוארה בנתינת התורה וכדומה...

וכבר רמזנו שענין של לבן אחי רבקה נמשך מאז ומקדם, מעת שבא הנחש והטיל הזוהמא בחוה אשת אדם הראשון, אשר ידוע מספרים, שבסיבה זאת תולה נדות בנות ישראל,

רמיזא רמזה רבקה ליצחק, והראתה לו בתולים, כאשר נתעוררו חז"ל, ואמרו, כאשר לא נמצא לה בתולים, אמר לה 'אולי העבד פגע בך', אז הלכה להראות בתוליה במקום אשר נפלה מעל הגמל, מבושת פניה בראותה אותו בדרך לקראתה.

וצריך להבין דבריהם וחידותם, מאי רמזה בנפילתה מהגמל?

וגם האלשיךכתב על פסוק ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה, ופירש, לבל יהי לבו נוקפו אל בא אשה יפה עד מאוד, ביד עבד איש, בדרכים, על כן, סיפר לו את כל הדברים, איך ענהו ה' בנסיונו, וה' ענהו במענה פיו, ופרטי הצלחת הדרך, כלומר, אם לא מרוב צדקו, לא עבד קודשא ברוך הוא ניסא לשקרא, עי"ש ענינו.

נמצא, מצינו שיצחק ירא לנפשו במאוד, פן ואולי היה חס ושלום איזה בלבול הדעת, לבטל גודל התועלת הנמשך בהליכת דרך העבד, ובפרט כאשר לא מצא לה בתולים.

לזה בא הרמז בתורה, ותשא רבקה את עיניה, ותרא את יצחק ותפול מעל הגמל, ירצה להורות סיבת נפילתה ואבידת בתוליה, מאין באה כל זאת?

הכל נמשך מאז ומקדם, מאותו שרכב על הגמל, כמאמרם ז"ל, שהנחש רכב על הגמל, ובא על חוה והטיל בה זוהמא, ומאז נוקב והולך ענין דם הנדה וזוהמת בנות ישראל,

ולכן לא מצא אצל רבקה בתולים. ולא מצד עצמה, חס ושלום, להיותה צדקנית מאמהות הקדושים, כי-אם, אבדה בתוליה, וסיבת נפילתה (היא מן הנחש, הוא) מאותו שרכבעל הגמל,

ולזה באה תורתינו הקדושה ומעידה, לבל יהא לבו נוקפו על שלא מצא לה בתולים, שמא פגע בה העבד, ומכרזת ואומרת והנערה וכו' בתולה ואיש לא ידעה, להורות האמור בדברינו אליעזר עבד אברהם, שקראו הכתוב איש, כמה שכתוב ויקד האיש, וכמה פעמים נזכר בפרשה בלשון איש, לא ידעה חס ושלום, כי-אם, אבדה בתוליה בנפילתה מהגמל כמדובר, והשם ברחמיו יורינו לכת דרכי יושר, לתקן הפגם במקום עליון, אמן נצח סלה ועד: