דיני חול המועד

דיני חול המועד

מַזְכִּירִים יַעֲלֶה וְיָבוֹאי בְּשַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית. וְאִם טָעָה וְלֹא אָמַר - אִם נִזְכָּר כְּשֶׁאָמַר יִבָּרוּךְ אַתָּה היי כְּדֵי לוֹמַר יְהַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן', יְסַלֵּם יִלַמִּמְּדֵנִי חֶקֶיךָ', וְיַחֲוֹר לוֹמַר יְיַעֲלֶה וְיָבוֹא'. אַךְ אִם כְּבָר אָמַר יְהַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן', יֹאמַר יְיַעֲלֶה וְיָבוֹא' לִפְנֵי ימוֹדִים'. וְאִם הִתְחִיל אֲפִלּוּ תֵּבָה אַחַת ימוֹדִים' וְנִזְכַּר, חוֹזֵר לִתְחִלַת בִּרְכַּת יְרְצֵה'. וְהוּא הַדִּין כְּשֶׁנִּזְכָּר בְּהֶמְשֵׁךְ הַתְּפִלָּה קֹדֶם שֶׁבָּא לַעֲקֹר רַגְלָיו, אֲבָל אִם נִזְכָּר כְּשֶׁבָּא לַעֲקֹר רַגְלָיו, חוֹזֵר לִתְחִלַת הָעֲמִידָה. וְדִין זֶה אֲפִלּוּ בִּתְפִלַּת עַרְבִית, [וְלֹא כְּמוֹ בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, שֶׁבְּעַרְבִית לֹא חוֹזֵר.] (סימן תצ סעיף ב. חזוייע חנוכה רסה) אוֹמֵר יַעֲלֶה וְיָבוֹא' בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאִם טָעָה וְלֹא אָמַר - אִם נִזְכַר אַחַר יִבָּרוּךְ אַתָּה ה' בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם', אוֹמֵר [בְּלִי שֵׁם ה'] בְּלָשׁוֹן זוֹ: "בָּרוּךְ אֲשֶׁר נָתַן מוֹעֲדִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה". (סימן קפח סעיף ז)

דָּבָר הָאָבֵד

אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אֶלָּא רַק יִדָּבָר הָאָבֵד', דְּהַיְנוּ שֶׁאִם לֹא יַעֲשֶׂה אֶת אוֹתָהּ מְלָאכָה, יָכוּל לְהַגִּיעַ לְהֶפְקֵד, וּכְדִלְהַלָּן.

אֹכֶל נֶפֶשׁ

כָּל מְלָאכָה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ בַּמּוֹעֵד, מֶתָּר לַעֲשׂוֹתָהּ אֲפִלּוּ עַל יְדֵי אָמָּן, וַאֲפִלּוּ יֵשׁ בָּהּ אֹרַח גָּדוֹל. וְלָכֵן מֶתָּר לְתַקֵן בְּחֹל הַמּוֹעֵד מְקָרֵר חַשְׁמַלִי, כִּירַיִם שֶׁל גַּז, תַּנּוּר אֲפִיָּה, בֶּרֶז מַיִם שֶׁבַּמִּסְבָּח, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וּמֶתָּר לַפּוֹעֵל לְקַבֵּל שְׂכָרוֹ מֶשְׁלָם עֲבוּר עֲבוֹדָתוֹ זאת, אִם אֵין אָמָּנִים שֶׁיַּעֲשׂוּ מְלָאכוֹת אֵלּוּ בְּחִנָּם.

כְּבוּשִׁים

אָסוּר לִכְבֹּשׁ חֲמוּצִים, אֶלָּא אִם כֵּן יָכוּל לֶאֱכֹל מֵהֶם בַּמּוֹעֵד. אֲבָל אִם לֹא יִהְיוּ רְאוּיִים לַאֲכִילָה בַּמּוֹעֵד, אָסוּר. וּמַאֲכָל שֶׁלּא יִהְיֶה מָצוּי לְאַחַר הַמּוֹעֵד, מֶתָּר לִקְנוֹתוֹ וּלְכָבְשׁוֹ. וְכֵן אִם יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיַּתְלִיעַ אוֹ שֶׁיִּתְקַלְקַל אִם לֹא יִכְבְּשֶׁנּוּ בַּמּוֹעֵד, מֶתָּר לְכָבְשׁוֹ, שֶׁהֲרֵי זֶה יִדָּבָר הָאָבֵד'. (קפו)

גִּלּוּחַ וְתִסְפּרֶת

אֵין מִתְגַּלְחִים וְאֵין מִסְתַּפְּרִים בַּמּוֹעֵד. וַאֲפִלּוּ הָיָה אָנוּס וְלֹא הִסְפִיק לְהִסְתַּפַּר אוֹ לְהִתְגַּלֵּחַ בְּעֶרֶב הֶחָג, אָסוּר. וַאֲפִלּוּ לַאֲבִי הַבֵּן, לַמּוֹהֵל וְלַסַנְדָּק, אָסוּר. אֲבָל לְסַבֵּר אֶת הַשָּׂפָם, מֶתָּר לְכָל אָדָם. (קצ) אֲפִלּוּ הִתְגַּלַּח בְּעֶרֶב הֶחָג, אָסוּר לְהִתְגַּלֵּחַ בַּמּוֹעֵד, וַאֲפִלּוּ רָגִיל לְהִתְגַּלֵּחַ בְּכָל יוֹם. צִפָּרְנַיִם - מֶתָּר לִגְזֹז צִפָּרְנַיִם בְּחֹל הַמּוֹעֵד, וּמִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהַחְמִיר בָּזֶה.

מִשְׁקָפַיִם

שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בַּמּוֹעֵד, מֵתָּר לְתַקְנָם אֲפִלּוּ עַל יְדֵי מַעֲשֵׂה אָמָּן. (קצה)

תְּפִירָה. גִּהוּץ

מִי שֶׁצָרִיךְ לִתְפּר אֶת בִּגְדּוֹ בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אִם אֵינוֹ אָמָּן בִּמְלֶאכֶת הַתְּפִירָה, רַשַׁאי לִתְפַּר כְּדַרְכּוֹ. וְכֵן מֶתָּר לְגַהֵץ אֶת הַבְּגָדִים בְּחֹל הַמּוֹעֵד. (קצז)

רֶכֶב

אֵין לְתַכֵּן רֶכֶב פְּרָטִי אִם צָרִיךְ מַעֲשֵׂה אָמָּן, וַאֲפִלּוּ אִם מִתְכַּנֵּן לְהַעֲבִיר בּוֹ דִּבְרֵי מַאֲכָל, כָּל שֶׁאֶפְשָׁר לְהַעֲבִירָם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. אֲבָל תִּקּוּן שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אָמָּן, מֶתָּר לְתַקְנוֹ. (קעה)

פּוֹעֵל

שֶׁאִם יִתְחַבֵּק מִלַּעֲבֹד יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיְפַטְרוּהוּ, רַשַׁאי לְהַמְשִׁיךְ לַעֲבֹד, כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל חֶפְשָׁה עַל חֶשְׁבּוֹן חֹפֶשׁ שְׁנָתִי הַמַּגִּיעַ לוֹ, שֶׁוּדַּאי נֶחְשָׁב דָּבָר הָאָבֵד. (קפג)

בַּעַל עֵסֶק

הַמַּעֲבִיד פּוֹעֲלִים קְבוּעִים, וְאִם לֹא יַעֲסִיק אוֹתָם יִצְטָרֵךְ לְשַׁלֵּם לָהֶם מַשְׂכֹּרֶת שְׁלֵמָה - רַשַׁאי לְהַעֲסִיק אוֹתָם. וְיִשְׁתַּדְלוּ לַעֲבֹד בְּצִנְעָה כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

חֲנוּת

בַּעֲלֵי מַכֹּלֶת וּמוֹכְרֵי יְרָקוֹת רַשָׁאִים לִפְתֹּחַ אֶת חֲנוּתָם, כֵּיוָן שֶׁיָּדוּעַ שֶׁקּוֹנִים לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, שֶׁהֲרֵי מִוּצְרֵי הֶחָלָב וְהַיְרָקוֹת אֵינָם מִתְקַיְמִים זְמַן רַב, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל מִוֹכְרֵי בֵּרוֹת יְבֵשִׁים, אֹרֶז וְכַדּוֹמֶה שֶׁמִּתְקַיְמִים זְמַן רַב, יִמְכְּרוּ בְּצִנְעָה, דְּהַיְנוּ, שֶׁאִם הָיְתָה פְּתוּחָה הַחֲנוּת לִרְשׁוּת הָרַבִּים - פּוֹתֵחַ דֶּלֶת אַחַת וְנוֹעַל אַחַת, שֶׁלּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁמּוֹכֵר לַחֹל. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּעֶרֶב שִׂמְחַת תּוֹרָה מֶתָּר לִמְכֹּר בְּפַרְהֶסְיָא, מִפְּנֵי כְּבוֹד יוֹם טוֹב. (שוייע סימן תקלט סעיפים י, יא. קצ)

כִּבּוּס

אָסוּר לְכַבֵּס בְּגָדִים בְּחֹל הַמּוֹעֵד אֲפִלּוּ לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְאוּלָם, מַגְּבוֹת יָדַיִם וְרַחְצָה מֶתָּר לְכַבֵּס. וְכֵן בִּגְדֵי יְלָדִים קְטַנִּים מֶתָּר לְכַבֵּס, כֵּיוָן שֶׁדַּרְכָּם לְהִתְלַכְלֵךְ תָּמִיד בֶּעָפָר. וְאֵין לְצָרֵף בִּגְדֵי גְדוֹלִים לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה. (קצח) בִּזְמַנֵּנוּ שֶׁמַּחֲלִיפִים גַּרְבַּיִם וּלְבָנִים הַסְמוּכִים לַבָּשָׂר מִדֵי יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְלַכְלְכִים תָּמִיד בְּזֵעָה - אִם אֵין לוֹ אֲחֵרִים לְהַחֲלִיף, מֶתָּר לְכַבְּסֶם בִּמְכוֹנַת כְּבִיסָה בַּמּוֹעֵד. (קצח) בֶּגֶד שֶׁהִתְלַכְלֵךְ בְּכֶתֶם, מֵתָּר לְנַקּוֹת אֶת הַכֶּתֶם בְּחָמְרֵי נִקּוּי, שֶׁאֵין זֶה בְּגֶדֶר כִּבּוּס. (ר)

צִמְצוּחַ נַעֲלַיִם

מֵתָּר לְצַחְצֵחַ נַעֲלַיִם בַּמּוֹעֵד, שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה לְכִבּוּס כְּלָל. (קצה)

מַצְלֵמָה

מֵתָּר לְצַלֵּם בַּמּוֹעֵד, אֲבָל לֹא יְפַתַּח אֶת הַתְּמוּנָה אֶלָּא לְאַחַר הַמּוֹעֵד.

גּוֹי

מְלָאכָה שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתָהּ בַּמּוֹעֵד, אָסוּר גַּם לוֹמַר לְגוֹי לַעֲשׂוֹתָהּ. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם עָבַר וְאָמַר לְגוֹי לַעֲשׂוֹתָהּ, לֹא אָסְרוּ חֲכָמִים לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ בַּמּוֹעֵד. (ר)

כְּתִיבָה

כְּתִיבָה רְגִילָה שֶׁלָּנוּ נַשֶׁלֹא מַקְפִּיד שֶׁתִּהְיֶה מְתֵקֶנֶת וְיָפָה], מֶתֶּרֶת, כָּל שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. וְכֵן מֶתָּר לִכְתֹּב בְּחֹל הַמּוֹעֵד אִגֶּרֶת שָׁלוֹם לַחֲבֵרוֹ וְחִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, בֵּין שֶׁחִדֵשׁ מֵעַצְמוֹ וּבֵין שֶׁשָּׁמַע מֵאֲחֵרִים. מַה גַּם, שֶׁאִם לֹא יִכְתְּבֵם, יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשָׁכְחוּ מִמֶּנּוּ וְנֶחְשָׁב כְּדָבָר הָאָבֵד, וַאֲפִלּוּ יַחֲזֹר עֲלֵיהֶם כַּמָּה פְּעָמִים, עֲדַיִן יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִּשְׁכְּחֵם. וּמֵתָּר לְכָתְבָם בִּכְתַב יָדוֹ אוֹ בִּמְכוֹנַת כְּתִיבָה אוֹ בְּאֶמְצָעוּת מַחְשֵׁב. (רד)

הַנֵּעוֹר כָּל הַלַּיְלָה

בהושענא רבא מְבָרֵךְ בְּעַמּוּד הַשַּׁחַר יִבִּרְכוֹת הַשַּׁחַר' וּיבִּרְכוֹת הַתּוֹרָה', לְבַד מִבִּרְכַּת יעַל נְטִילַת יָדַיִם', שֶׁנּוֹטֵל יָדָיו אַךְ לֹא מְבָרֵךְ. וְכֵן בִּרְפַת יאֲשֶׁר יָצַרִי לֹא יְבָרֵךְ, אֶלָּא רַק אִם הֵצְרַךְ לָצֵאת לְבֵית הַכִּסֵּא. וְאָמְנָם, יֵשׁ מִבְּנֵי אַשְׁכְּנַז הַנּוֹהֲגִים לִשְׁמֹעַ אֶת יִבִּרְכוֹת הַשַּׁחַר' וּיבִּרְכוֹת הַתּוֹרָה' מֵאָדָם אַחֵר שֶׁיָּשֵׁן שְׁנַת קֶבַע בַּלַּיְלָה, וְהוּא מְבָרֵךְ וּמְכַנֵּן לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָתָם. וּמִכָּל מָקוֹם, מִנְהַג בְּנֵי סְפָרַד אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ, וְאַף בְּנֵי אַשְׁכְּנַז רַשָׁאִים לְבָרֵךְ בְּעַצְמָם. [חג סוכות בהלכה ובאגדה]