פתאום עלינו לעשות את הדבר שהדחקנו כל־כך מאיתנו ולבקש את מחילתם. כמו־כן עלינו ללמוד לקבל את הסליחה.
יום הכיפורים המתקרב מציב לפנינו את אתגר הסליחה. יש כאן אתגר כפול היכולת לבקש סליחה והכוח לסלוח.
הנטייה הטבעית היא להרגיש צודקים. גם אם בתוך תוכנו אנו יודעים ששגינו ונהגנו שלא כראוי, אנחנו ממהרים לשכנע את עצמנו שבעצם פעלנו כשורה. מה פתאום להכניע את עצמי ולבקש סליחה? היכולת להודות בטעות ולבקש סליחה דורשת מאיתנו מידה של גדלות נפש.
גם הנכונות לסלוח אינה פשוטה. יש בנו יצר נקמה. אנו משתוקקים לשלם כגמולו למי שפגע בנו. גם אם הצלחנו לגבור על רגשות הנקמה, לפחות איננו רוצים עוד קשר עם אותו אדם. זו התגובה הטבעית כלפי מי שנהג בנו שלא כראוי. לא פשוט לסלוח, למחוק את העבר ולפתוח דף חדש.
גדלות נפש
ואז בא יום הכיפורים, ואנו נדרשים לבקש סליחה ממי שפגענו בו. פתאום עלינו לעשות את הדבר שהדחקנו כל־כך - להיזכר בכל האנשים שנפגעו מאיתנו ולבקש את מחילתם. זה לא תמיד נעים, לפעמים זו משימה קשה, אבל מחובתנו לעשותה.
כמו־כן עלינו ללמוד לקבל את הסליחה. ההלכה קובעת שאסור לאדם להקשות את ליבו ולהימנע מלהיענות לבקשת הסליחה של חברו. גם אם הפגיעה הייתה קשה וכואבת, עליו לגייס את תעצומות הנפש הדרושות, לפתוח את הלב ולסלוח (רק במקרים מוגדרים מאוד האדם רשאי שלא לסלוח).
הסליחה, על שני היבטיה, מבטאת את היכולת לגבור על האינסטינקטים הטבעיים. כאן בא לידי ביטוי הצד האלוקי שבנו, שמרומם אותנו מעל גדרי הטבע האנושי ומציב לפנינו ערכים נעלים, הדורשים גדלות נפש ומסוגלות לדחוק את האגו ואת היצרים הטבועים בנו.
הסליחה היא ממידותיו של הקב