מן המעיין

יעיד עליו

(הרמב"ם)

ומה היא התשובה? שיעזוב החוטא את חטאו, ויסירו ממחשבתו, ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד... ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם.

ברייה חדשה

(הבעל־שם־טוב)

"ושבת עד ה' אלוקיך" (דברים לב). כשמכניסים נר מאיר למקום חשוך, החושך נעלם ואינו ניכר, כאילו לא היה כלל. כך כשהאדם חוזר בתשובה, אף שחטא והשחית את דרכו וקלקל את נפשו – על־ידי התשובה הוא נעשה ברייה חדשה. "ושבת" – מייד תגיע – "עד ה' אלוקיך".

הברכה מעוררת

(תורת מנחם, כרך ע, עמ' 52)

"והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה, הברכה והקללה... והשבות אל לבבך" (דברים ל,א). איך הברכה תגרום לאדם להתעורר בתשובה? אלא כשאדם חוטא לה' ומתחייב עונש, והקב"ה מרעיף עליו טוב וחסד, אין לך צער גדול מזה, שהאדם מתבונן בעובדה שמרד בהקב"ה ואילו הקב"ה ברחמיו מעניק לו כל טוב. וכאשר האדם בא לידי תשובה וחרטה אמיתית, מתכפר לו עוונו.

שהוי'ה יהיה 'אלוקיך'

(תורת מנחם)

עבודת התשובה צריכה להיות 'עד' כדי כך, ש'הוי'ה', שלמעלה מהטבע, יהיה 'אלוקיך', 'א-להים' בגימטרייה 'הטבע'.

ירידה אחרי עלייה

(הרבי מליובאוויטש)

אינה דומה תקופת מחסור וסבל סתם, לתקופת סבל הבאה אחרי תקופת שובע ושפע. גדול צערו של עשיר שירד מנכסיו, מצערו של מי שהיה עני מעודו. זו כוונת הכתוב: על־ידי שיבואו עליך 'הברכה' ואחר־כך 'הקללה', יורגשו הצער והכאב בכל חריפותם, ובעקבות זאת יהיה "ושבת עד ה' אלוקיך".

תשובה ברעש גדול

(כתר שם טוב)

"ושבת... בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ל,ב). מדוע לא נאמר גם 'ובכל מאודך'? אלא 'לבבך' ו'נפשך' הם בחינות באהבה שמוגבלות ומדודות על־פי יכולת הקיבול של הלב וכוחות הנפש, ואילו 'מאודך' זו אהבה שאינה יודעת גבול. אך הפסוק הזה מדבר בעבודת התשובה, שהיא יציאה מהגבלות, והיא כבר בבחינת 'בכל מאודך', שכידוע עבודת בעל תשובה היא ברעש גדול. והכתוב מלמדנו, שעליה לחדור גם לתוך כוחות הנפש הפנימיים, 'לבבך' ו'נפשך'.