מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי רַבּוֹ בֶּחָג, וַאֲפִלּוּ אִם רַבּוֹ גָּר מִחוּץ לָעִיר, יִשְׁתַּדֵּל לִנְסֹעַ אֵלָיו לִרְאוֹתוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם, גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, בְּכָל פַּעַם שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי רַבּוֹ, מְקַיֵּם בָּזֶה מִצְוָה. (ראש השנה ט"ז ע"ב. סוכה י ע"ב, כו ע"א ועוד. רמב"ם פ"ה מהלכות תלמוד תורה ה"ז)
אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה, אִם עָבְרוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁלֹּא רָאָה אָדָם אֶת הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי, עוֹמֵד וְאוֹמֵר אֶת הַפָּסוּק (ישעיה סד י): "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ, וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה", וְקוֹרֵעַ אֶת בִּגְדּוֹ עַד כְּנֶגֶד לִבּוֹ, מִכָּל מָקוֹם, אִם בָּא בֶּחָג, אֵינוֹ קוֹרֵעַ, מִפְּנֵי קְדֻשַּׁת וְשִׂמְחַת הֶחָג. וּבְכָל אֹפֶן, הַגָּר בִּירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרֹעַ, אַף אִם לֹא רָאָה אֶת הַכֹּתֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם. (שו"ע סימן תקסא. חזו"ע ארבע תעניות תלח) [חג הסוכות בהלכה ובאגדה]