עין יעקב - מסכת שבת

ביאור עם "שפה ברורה - עוז והדר"

דף לג עמוד א. ממשיכה הברייתא: בַּעֲוֹן עִינוּי הַדִּין – שמשהים הדיינים פסק דינם אף שכבר נתברר להם, ומענים בכך את בעלי הדין, ובעוון עיוות הַדִּין – שפוסקים במזיד שלא כדין, ובעוון קִלְקוּל הַדִּין – שלא עיינו היטב בדין ומיהרו לדונו, ומתוך כך נכשלו לפסוק שלא כדין, וּבעוון בִּיטוּל תּוֹרָה, חֶרֶב וּבִיזֶּה רָבָה [-מתרבים] בעולם, וְדֶבֶר [-מגיפה] וּבַצוֹרֶת בָּא לעולם, וּבְנֵי אָדָם אוֹכְלִין וְאֵינָן שְׁבֵעִין, וְאוֹכְלִין בני אדם את לַחְמָם בְּמִשְׁקָל. ומקור הדברים, דִּכְתִיב (ויקרא כו כה) וְהֵבֵאתִי עֲלֵיכֶם חֶרֶב נֹקֶמֶת נְקָם בְּרִית וגו' וְשִׁלַחְתִּי דֶבֶר בְּתוֹכְכֶם', הרי שהנקמה על הפרת 'ברית' היא 'חרב', וְאֵין בְּרִית' אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג כה) 'אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וְלִילָה וגו' חָקוֹת שָׁמַיִם וְאָרֶץ לֹא שָׁמְתִּי'. הרי שבעוון ביטול תורה נענשים בחרב מלחמה. ומלחמה מביאה לידי ביזת הרכוש. וכן נענשים ב'דבר' כאמור בפסוק. וּכְתִיב בהמשך (ויקרא כו כו), בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם וְאָפוּ עֶשֶׂר נָשִׁים וגו', וְהֵשִׁיבוּ לַחְמְכֶם בַּמִּשְׁקָל, וַאֲכַלְתֶּם וְלֹא תִשְׂבָּעוּ', הרי שנענשים גם בבצורת, ובכך שאוכלים לחמם במשקל, ואוכלים ואינם שבעים. וּכְתִיב בהמשך (שם כו מג), יַעַן וּבְיַעַן בְּמִשְׁפָּטִי מָאָסוּ' – קללות אלו באות כעונש על שמאסו ב'משפטי', והיינו עינוי ועיוות וקלקול הדין [וכן באים על עוון ביטול תורה המוזכר בפסוק לעיל (שם כו כה)]. ממשיכה הברייתא: בַּעֲוֹן שְׁבוּעַת שָׁוְא – שנשבע לשקר ושקרו ידוע, כגון שנשבע על איש שהוא אשה. ובעוון שְׁבוּעַת שֶׁקֶר שאין ידוע שקרו, ומאמינים בני אדם לדבריו, כגון שנשבע שאכל, ובאמת לא אכל. ובעון חִילוּל הַשֵׁם, וּבעון חִילוּל שַׁבָּת, חַיָּה רָעָה רָבָה [-מתרבית], וּמחמת כן בְּהֵמָה כָּלָה, וּבְנֵי אָדָם מִתְמַעֲטִין, וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִין – מתרוקנים מאין עובר בהם. ומקור הדברים, שֶׁנֶּאֱמַר בקללות שבחומש ויקרא (כו כג) וְאִם בְּאֵלֶה לֹא תִוּסְרוּ לִי', אַל תִּקְרֵי בְּאֵלֶה', אֶלָּא בְּאֶלָה', שהיא לשון שבועה, ונכלל בזה חטא שבועת שוא ושבועת שקר, וּכְתִיב (שם כו כב) שהעונש על כך הוא וְהִשְׁלַחְתִּי בָכֶם אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה וגו' וְהִכְרִיתָה אֶת בְּהֶמְתְּכֶם, וְהִמְעִיטָה אֶתְכֶם, וְנָשַׁמּוּ דַּרְכֵיכֶם'. הרי שבעון שבועת שוא ושבועת שקר חיה רעה מתרבית ובהמות ובני אדם מתמעטין והדרכים ריקים. הגמרא מבארת כיצד למדים שזהו העונש גם על חילול השם וחילול שבת: וּכְתִיב בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר (שם יט יב), וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְחִלַלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ', וּבְחִלּוּל הַשֵׁם כְּתִיב (שם כב לב), וְלֹא תְחַלְלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי', וּבְחִלּוּל שַׁבָּת כְּתִיב (שמות לא יד), מְחַלְלֵיהֶ מוֹת יוּמָת', וְיָלִיף – ולמדים בגזירה שוה 'חִילוּל' [האמור בחילול השם ובחילול שבת], 'חִילוּל' מִשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, שגם על עוונות אלו נענשים בקללות האמורות לגבי שבועת שקר.

רש"י

עִינוּי הַדִּין. שֶׁמְאַחֲרִין הַדַּיָּינִין לְדוּנוֹ, וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֶלָּא לְאַחַר שֶׁהוּבְרֵר לָהֶן הַדִּין מַשְׁהִין אוֹתוֹ: עוּוּת הַדִּין. שֶׁמְּעַוּוּתִין אוֹתוֹ מְזִידִין: קִלְקוּל הַדִּין. שָׁלֹא הָיוּ מְתוּנִין בּוֹ לְעַיִּין כָּל צְרְכָּן, וְנִתְקַלְקַל מֵאֵלָיו: חֶרֶב וּבִיזֶּה רַבָּה כו'. דִּכְתִיב "נְקָם בְּרִית", וְאֵין בְּרִית אֶלָּא תּוֹרָה, דִּכְתִיב "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וְלָיְלָה" וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה. וּכְתִיב "חֶרֶב", וְעַל יְדֵי חֶרֶב – דְּהַיְינוּ מִשְׁלַחַת גִירוּי מִלְחָמָה, הַבִּיזָה בָּאָה. וּכְתִיב "וְשִׁלַחְתִּי דֶבֶר" הֲרֵי דֶּבֶר, וּכְתִיב "בְּשִׁבְרִי לָכֶם מַטֵּה לֶחֶם" – הֲרֵי בַּצְוֹרֶת. וּכְתִיב בְּסוֹף כָּל הַקְלָלוֹת יַעַן וּבְיַעַן מִשְׁפָּטִי מָאָסוּ" – הֲרֵי עִינוּי וְעִיוּוּת וְקִלְקוּל בִּכְלָל: שְׁבוּעוֹת שָׁוְא. כָּל הַמְשַׁנָּה אֶת הַיָּדוּעַ, כְּגוֹן: עַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה. שְׁבוּעַת שֶׁקֶר – שֶׁאֵין בַּדָּאוּתוֹ נִיכֶרֶת, וּמַאֲמִין שֶׁקֶר לַבְּרִיּוֹת: וְהַדְּרָכִים מִשְׁתּוֹמְמִין. מֵאֵין עוֹבֵר: אֶלָּא בְּאֶלָה. וְיֵשׁ בְּמַשְׁמַע בֵּין שָׁוְא בֵּין שֶׁקֶר. וּכְתִיב בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר "וְחִלַלְתָּ", וּבְשַׁבָּת וּבְחִילּוּל הַשֵּׁם כְּתִיב חִילּוּל, וְגָמְרִינָן מִשְׁבוּעָה: חִילוּל הַשֵׁם. אָדָם גָּדוֹל שֶׁבְּנֵי אָדָם לְמֵדִים הֵימֶנּוּ וְאֵינוֹ נִזְהָר בְּמַעֲשָׂיו, נִמְצְאוּ הַקְטַנִים מְזַלְזְלִין בַּתּוֹרָה עַל יָדוֹ, וְאוֹמְרִים: זֶהוּ מֵבִין שֶׁאֵין מַמָּשׁ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, וְנִמְצָא הַשֵׁם מִתְחַלֵּל, נַעֲשֶׂה דְּבָרָיו חוּלִין: