אָמַר לְפָנָיו – שאל רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא את רבי חייא בר אבא, בְּמַאן העמידו בו גבינה היא אסורה, אֲבָל מַעֲמִידִין גבינה בְּקֵבַת נְבֵלָה -
– לפי איזה תנא אמר רבי יוחנן הדין שאין מעמידין בקיבת שחיטת בחלב שנמצא בקיבת נבלה, וּבְקֵבַת בהמה שנשחטה בשְׁחִיטַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שדינה כנבלה, (וּבְקֵבַת כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְרֵפָה לפני שנשחטה, וְכָל שֶׁכֵּן שאפשר להעמיד בחלב שנמצא בְּקֵבַת בהמה טְרֵפָה, שֶׁיָּנְקָה אותו מִן הַכְּשֵׁרָה, שהרי חלב בהמה כשרה הוא. מבארת הגמרא: מַאי טַעְמָא מדוע מותר להעמיד בחלב שנמצא בקיבות אלו, משום שחָלָב הַמְּכוּנָס בָּהּ – חלב שנמצא בקיבת הבהמה, פִּירְשָׁא בְּעָלְמָא הוּא הוא כמו טינופת של הבהמה, ואין עליו שם חלב).
שאסורה בהנאה (ע"ז כט:).
אָמַר לֵיהּ רבי חייא בר אבא, וְאֶלָּא בְּמַאן – בדעת מי אפשר לפרש את דברי רבי יוחנן, כלומר, הרי ודאי שסבר ברבי אליעזר, ולא היית צריך לשאול זאת.
הגמרא מביאה דעה חולקת בשם רבי יוחנן: כִּי אֶתָא רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מארץ ישראל לבבל, אָמַר בשם רַבִּי יוֹחָנָן להיפך, מַעֲמִידִין גבינה בֵּין בְּקֵבַת נְבֵלָה, וּבֵּין בְּקֵבַת בהמה שנשחטה בֹשְׁחִיטַת עוֹבֵד כּוֹכָבִים שדינה כנבלה, ובשני האופנים הגבינה כשירה, והחידוש הוא שֶׁלֹא צריך לָחוּשׁ לְדִבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הסובר שסתם מחשבת נכרי לעבודת כוכבים.
הגמרא מסיקה להלכה, באיזה אופנים מותר להעמיד גבינה: וְהִלְכְתָא, אֵין מַעֲמִידִין גבינה בְּעוֹר [-בבשר] קֵבַת נְבֵלָה, ואם
משנה
האוכל חלב או דם חייב כרת (ויקרא ז כג-כז), והמשנה תבאר באיזה אופן נוהגים איסורים אלו, והאם חלים עליהם איסורים אחרים. חוֹמֶר בְּחֵלֶב מִבְּדָם, וְחוֹמֶר בְּדָם מִבְּחֵלֶב – יש חומרות בחלב יותר מבדם, ויש חומרות בדם יותר מבחלב. מבארת המשנה: חוֹמֶר בְּחֵלֶב – החומרא בחלב יותר מבדם היא, שֶׁהַחֵלֶב