שיעורי רמב"ם - פרק אחד ליום

יום ראשון י' אלול ~

הִלְכוֹת תַּעֲנִיּוֹת

פֶרֶק ה

ארבע התעניות ודיני אבלות על חורבן בית המקדש.

א. יֵשׁ שָׁם [=ישנם] יָמִים, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִים בָּהֶן מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶם - כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְבָבוֹת וְלִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה. וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים, וּמַעֲשֶׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה - עַד שֶׁגָּרֵם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת; שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ, נָשׁוּב לְהֵיטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר14: "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבוֹתָם".

ב. וְאֵלּוּ הֵן: יוֹם שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי - שֶׁבּוֹ נֶחֱרַג גְדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם, וְנִכְבָּת גַּחֶלֶת יִשְׂרָאֵל הַנִּשְׁאֶרֶת [בארץ ישראל), וְסִבֵּב לְהָתֵם [=להשלים] גָּלוּתָם"; וַעֲשִׂירִי בְּטֵבֵת - שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל נְבוּכַדְנֶאצַר הָרָשָׁע עַל יְרוּשָׁלַיִם, וְהֵבִיאָהּ בְּמָצוֹר וּבְמָצוֹק; וְשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז, חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ - נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבָטַל הַתָּמִיד מִבַּיִת רִאשׁוֹן, וְהָבְקְעָה יְרוּשָׁלַיִם בְּחֶרְבֶּן שֵׁנִי, וְשָׂרַף אַפּוֹסְטוֹמוֹס הָרָשָׁעי סֵפֶר תּוֹרָה, וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בַּהֵיכָל.

• א) לאחר החורבן מינו את גדליה בן אחיקם לראש היהודים שנשארו בארץ, ולאחר שנהרג הגלו גם את מעט היהודים שנשארו.
• ב) בששה בסיוון ניתנו עשרת הדברות, בשבעה בסיוון בהשכמה עלה משה לקבל שאר התורה ושהה שם ארבעים יום, ארבעים יום אלו הסתיימו בשבעה עשר בתמוז, וכשירד ראה שעשו בני ישראל את העגל ושבר את הלוחות לעיניהם.
• ג) כשצר נבוכדנצר על ירושלים, ביום זה הפסיקו להקריב את קורבן התמיד.
• ד) שר יווני בימי חורבן בית שני.

ג. וְתִשְׁעָה בְּאָב, חֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵרְעוּ בּוֹ - נִגְזַר עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שֶׁלֹא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ; וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה, וּבַשְׁנִיָּהי; וְנִלְכְּדָה עִיר גְדוֹלָה וּבֵית תּוֹר הָיָה שְׁמָהּ, וְהָיוּ בָּהּ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, וְהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ גָּדוֹלִי, וְדִמּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְנָפַל בְּיַד גּוֹיִם וְנֶהֶרְגוּ כֻּלָּם, וְהָיְתָה צָרָה גְדוֹלָה כְּמוֹ חֶרְבַּן הַמִּקְדָּשׁ; וּבוֹ בַּיּוֹם [תשעה באב] הַמּוּכָן לְפֶרְעָנוּת, חָרַשׁ טוֹרְנוֹסְרוֹפוֹס הָרָשָׁע מִמַּלְכֵי אֱדוֹם אֶת הַהֵיכָל וְאֶת סְבִיבָיו, לְקַיֵּם .15"צִיּוֹן - שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ"

• ה) כששבו המרגלים מארץ ישראל ואז נגזר עליהם שלא יכנסו.
• ו) נחרבו בתי המקדש הראשון והשני.
• ז) בן כוזיבא המלך.

ד. וְאַרְבַּעַת יְמֵי הַצוֹמוֹת הָאֵלּוּ - הֲרֵי הֵן מְפֹרָשִׁין בַּקַבָּלָה 16: "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי". צוֹם הָרְבִיעִי - זֶה שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמוּז, שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִיךְ; וְצוֹם הַחֲמִישִׁי - זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי; וְצוֹם הַשְׁבִיעִי - זֶה שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרֵי, שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הַשְׁבִיעִי; וְצוֹם הָעֲשִׂירִי - זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, שֶׁהוּא בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי.

• ח) ניסן הוא ראש השנה לחדשים, ולכן חודש תמוז הוא רביעי לניסן.

ה. וְנָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְמַנִים אֵלּוּ, לְהִתְעַנּוֹת בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר, זֵכֶר לַתַּעֲנִית שֶׁנִּתְעַנּוּ בִּימֵי הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר17: "דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם". וְאִם חָל שְׁלֹשָׁה עָשָׂר בַּאֲדָר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין וּמִתְעַנִין בַּחֲמִישִׁישׁ, שֶׁהוּא אַחַד עָשָׂר. אֲבָל אֶחָד מֵאַרְבָּעָה יְמֵי הַצוֹמוֹת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, דּוֹחִין אוֹתוֹ לְאַחַר * הַשַּׁבָּת; חָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת י, מִתְעַנִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וּבְכָל הַצוֹמוֹת הָאֵלּוּ, אֵין מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְפַּלְלִין תְּפִלַת נְעִילָה; אֲבָל קוֹרִין בַּתּוֹרָה שַׁחֲרִית וּמִנְחָה בְּ"וַיְחַל מֹשֶׁה "18. וּבְכֵלָן אוֹכְלִים וְשׁוֹתִין בַּלַיְלָהיא, חוּץ מִתִּשְׁעָה בְּאָב.

• ט) שבערב שבת אין להתענות מפני כבוד השבת, שלא יכנסו בצום.
• י) צום עשרה בטבת, כי שאר הצומות אינן חלים ביום שישי לפי קביעות החדשים שלנו.
• יא) ליל יום התענית.

ו. מִשֶׁיִּכָּנֵס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. וְשַׁבָּת [=שבוע] שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, אָסוּר לְסַפֵּריב וּלְכַבֵּסיג וְלִלְבּשׁ כְּלִי מְנֹהָץיי, אֲפִלּוּ כְּלִי פִּשְׁתָּן טו, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית; וַאֲפִלּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִיחַ לְאַחַר הַתַּעֲנִית, אָסוּר. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹא לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּשַׁבָּת זוֹ, וְלֹא יִכָּנְסוּ לַמֶּרְחָץ, עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית; וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְבַטֵל הַשְׁחִיטָה מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית.

• יב) להסתפר.
• יג) בגדים.
• יד) בגד מגוהץ.
• טו) אף על פי שאין הגיהוץ ניכר בו כל כך.

ז. תִּשְׁעָה בְּאָב לֵילוֹ כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר, וְאֵין אוֹכְלִין אֶלָּא מִבְּעוֹד יוֹם; וּבֵין הַשְׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ [=מהשקיעה], אָסוּר כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן בַּסְעוּדָה הַמַּפְסִיק בָּהּ טז; אֲבָל שׁוֹתָה הוּא יַיִן מִגִּתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ פָּחוּת יח, וְאוֹכֵל בָּשָׂר מָלִיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים אוֹ יָתֵרִיח. וְלֹא יֹאכַל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין.

• טז) שמיום שחרב בית המקדש ובטלו הקרבנות והנסכים, היינו צריכים להינזר מבשר ויין בכל ימות השנה, אלא שאין לגזור על הציבור דבר שאינו יכול לעמוד בו ולכן החמירו לפחות, בסעודה המפסקת.
• יז) שעדיין לא עברו שלושה ימים מאז שהכינו אותו, ואינו נחשב יין שאפשר לנסך בבית המקדש.
• יח) כי בשר מליח שעבר עליו שלושה ימים אינו דומה לבשר קורבן שיכול להיאכל עד ליומיים וחצי.

ח. בַּמָּה דְּבָרִים אֲמוּרִיםיט? שֶׁאָכַל עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב אַחַר חֲצוֹת; אֲבָל אִם סָעַד קֹדֶם חֲצוֹת - אַף עַל כִּי שֶׁהוּא מַפְסִיק בָּהּ, אוֹכֵל כָּל מַה שֶׁיִרְצֶה. וְעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת - אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כָּל צָרְכּוֹ, וּמַעֲלֶה עַל שֶׁלְחָנוֹ אֲפִלּוּ כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹהי; וְכֵן תִּשְׁעָה בְּאָב עַצְמוֹ שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, אֵינוֹ מְחַסֵר כְּלוּםכא.

• יט) שלא יאכל בסעודה שני תבשילין.
• כ) כמו סעודת מלכים.
• כא) ואוכל בשבת כרגיל, והצום נדחה ליום ראשון.

ט. זוֹ הִיא מִדַּת כָּל הָעָם, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לִסְבּל יוֹתֵר מִדַּי. אֲבָל חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים, כָּךְ הָיְתָה מִדָּתָן - עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיוּ מְבִיאִים לוֹ לָאָדָם לְבַדּוֹ פַּת חֲרֵבָה בְּמֶלַח, וְשׁוֹרָהּ בְּמַיִם, וְיוֹשֵׁב בֵּין תַּנּוּר לְכִירַיִם וְאוֹכְלָהּ; וְשׁוֹתֶה עָלֶיהָ קִיתוֹן שֶׁל מַיִם בִּדְאָגָה וּבְשִׁמָּמוֹן וּבְכִיָּה, כְּמִי שֶׁמֵתוֹ מֵטַל לְפָנָיו. וְכָזֶה רָאוּי לַחֲכָמִים לַעֲשׂוֹת, אוֹ קָרוֹב מִזֶּה; וּמִיָּמֵינוּ לֹא אָכַלְנוּ עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב תַּבְשִׁיל, אֲפִלּוּ שֶׁל עֲדָשִׁים, אֶלָא אִם כֵּן הָיָה בְּשַׁבָּת.

י. [מ]עֶבָּרוֹת וּמְנִיקוֹת, מִתְעַנּוֹת וּמַשְׁלִימוֹת [עד סיום הצום] בְּתִשְׁעָה בְּאָבכב. וְאָסוּר בִּרְחִיצָה בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, וַאֲפִלּוּ לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ בַּמַּיִם; וְאָסוּר בְּסִיכָה [=מריחת שמן] שֶׁל תַּעֲנוּגכג, וּבִנְעִילַת הַסַנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָה [=יחסי אישות] כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת בּוֹ מְלָאכָה, עוֹשִׂין; וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת, אֵינָן עוֹשִׂין. וּבְכָל מָקוֹם, תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּטֵלִין בּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים, שֶׁכָּל הָעוֹשֶׂה בּוֹ מְלָאכָה, אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה.

• כב) אבל בשלושת הצומות האחרים אינן מתענות.
• כג) אבל לנקות לכלוך מותר.

יא. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֵין נוֹתְנִין זֶה לָזֶה שָׁלוֹם בְּתִשְׁעָה בְּאָב, אֶלָּא יוֹשְׁבִין דָּוִיםכד נֶאֱנָחִים, כַּאֲבֵלִים; וְאִם נָתַן לָהֶם עַם הָאָרֶץ שָׁלוֹם, מַחְזִירִים לוֹ בְּשָׂפָה רָפָה וְכֹבֶד רֹאשׁכה. וְאָסוּר לִקְרוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב בַּתּוֹרָה אוֹ בַּנְבִיאִים אוֹ בַּכְּתוּבִים, וּבַמִּשְׁנָה וּבַהֲלָכוֹת וּבַתַּלְמוּד וּבַהַגָּדוֹתכי; וְאֵינוֹ קוֹרֵא אֶלָּא בְּאִיּוֹב, וּבְקִינוֹת, וּבַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁבְּיִרְמְיָה. וְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן בְּטֵלִין בּוֹכי. וּמִקְצָת חֲכָמִים נוֹהֲגִין שֶׁלֹא לְהָנִיחַ בּוֹ תְּפִלִין בָּרֹאשׁ.

• כד) עצֵבים מכאב וצער על החורבן.
• כה) כדי שלא ייעלב ויבוא לידי שנאה.
• כו) שנאמר על התורה: "פקודי ה' ישרים משמחי לב", ואין לשמוח בתשעה באב.
• כז) שהלימוד שלהם גורם להם שמחה.

יום שני י"א אלול ~

הִלְכוֹת מְגִלָּה וַחֲנְכָּה

פֶרֶק א

החייבים בקריאת המגילה, וזמנה.

א. קְרִיאַת הַמְגִלָּה בִּזְמַנָּהּ, מִצְוַת עֲשֵׂה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים [=חכמים] ; וְהַדְּבָרִים יְדוּעִים, שֶׁהִיא תַּקָנַת נְבִיאִים. וְהַכֹּל חַיָּבִים בִּקְרִיאָתָהּ - אֲנָשִׁים, וְנָשִׁים, וְגַרִים, וַעֲבָדִים מְשֶׁחְרָרִין; וּמְחַנְכִין אֶת הַקְטַנִים לִקְרוֹתָהּ. וַאֲפִלּוּ כֹהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם, מְבַטְלִין עֲבוֹדָתָם וּבָאִין לִשְׁמֹעַ מִקְרָא מְגִלָּה; וְכֵן מְבַטְלִים תַּלְמוּד תּוֹרָה לְמִקְרָא מְגִלָּה - קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר מִצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁכֻּלָּן נִדְחִין מִפְּנֵי מִקְרָא מְגִלָּה. וְאֵין לְךְ דָּבָר שֶׁנִּדְחָה מִקְרָא מְגִלָּה מִפָּנָיו, חוּץ מִמֶּת שֶׁאֵין לוֹ קוֹבְרִין*; שֶׁהַפּוֹגֵעַ [=נפגש] בּוֹ - קוֹבְרוֹ תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא.

• א) אדם ערירי שמת שאין מי שיטפל בקבורתו.

ב. אֶחָד הַקּוֹרֵא, וְאֶחָד הַשׁוֹמֵעַ מִן הַקּוֹרֵא - יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְהוּא, שֶׁיִּשְׁמַע מִמִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּקְרִיאָתָהּ. לְפִיכָךְ, אִם הָיָה הַקּוֹרֵא קָטָן אוֹ שׁוֹטֶה - הַשּׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ לֹא יָצָאי.

• ב) כי הם אינם חייבים בקריאת המגילה.

ג. מִצְוָה לִקְרוֹת אֶת כֻּלָּהּ. וּמִצְוָה לִקְרוֹתָהּ בַּלַּיְלָה, וּבַיּוֹם; וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֶׁר לִקְרִיאַת הַלַּיְלָה, וְכָל הַיּוֹם כָּשֶׁר לִקְרִיאַת הַיּוֹם. וּמְבָרֵךְ קֹדֶם קְרִיאָתָהּ בַּלַיְלָה : בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוּנוּ עַל מִקְרָא מְגְלָּה'; בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה'; בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה'. וּבַיּוֹם, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ'וּ. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְבָרֵךְ אַחֲרֶיהָ, מְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הָאֵל הָרָב אֶת רִיבֵנוּ וְהַדָּן אֶת דִינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצְרֵינוּ, וְהַמְשַׁלֵם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ; בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָאֵל הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ'.

• ג) שכבר בירך בלילה.

ד. אֵיזֶה הוּא זְמַן קְרִיאָתָהּ ? זְמַנִים הַרְבֵּה תִּקְנוּ * לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר [במגילת אסתר]1: "בִּזְמַנֵיהֶם"; וְאֵלּוּ הֵם זְמַנֵי קְרִיאָתָהּ: כָּל מְדִינָה [עיר] שֶׁהָיְתָה מֵקֶפֶת חוֹמָה מִימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ - אַף עַל כִּי שֶׁאֵין לָהּ עַכְשָׁו חוֹמָה, קוֹרִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר לַאֲדָר; וּמְדִינָה זוֹ, הִיא הַנִּקְרֵאת כְּרָךְ'. וְכָל מְדִינָה שֶׁלֹא הָיְתָה מֵקֶפֶת חוֹמָה בִּימוֹת יְהוֹשֻׁעַ, אַף עַל כִּי שֶׁהִיא מֶקֶפֶת חוֹמָה עַתָּה - קוֹרְאִין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר; וּמְדִינָה זוֹ, הִיא הַנִּקְרַאת עִיר'.

ה. שׁוּשַׁן הַבִּירָה - אַף עַל פִּי שֶׁלֹא הָיְתָה מֵקֶפֶת חוֹמָה בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, קוֹרְאִין בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר; שֶׁבָּהּ הָיָה הַנֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ". וְלָמָּה תָּלוּ הַדָּבָר בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ ? כְּדֵי לַחְלֹק כָּבוֹד לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיְתָה חֲרֵבָה בְּאוֹתוֹ הַזְמַן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ קוֹרְאִין כִּבְנֵי שׁוּשַׁן, וְיֵחָשְׁבוּ כְּאִלּוּ הֵם כְּרַכִּין מֵקָפִין, אַף עַל כִּי שֶׁהֵם עַתָּה חֲרֵבִין, הוֹאִיל וְהָיוּ מִקְפִין בִּימֵי יְהוֹשֶׁעַ; וְיִהְיֶה זִכָּרוֹן לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּנֵס זֶה.

• ד) בזמן שהתחרש נס פורים.

ו. בְּנֵי הַכְּפָרִים שֶׁאֵינָם מִתְקַבְּצִים בְּבָתִּי כְּנֵסִיּוֹת אֶלָּא בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי, תִּקְנוּ לָהֶם שֶׁיִּהְיוּ מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִים בְּיוֹם הַכְּנִיסָהה. כֵּיצַד? אִם חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי, קוֹרְאִין בּוֹ בַּיּוֹם; וְאִם חָל לִהְיוֹת בְּיוֹם אַחֵר חוּץ מִשֵׁנִי וַחֲמִישִׁי, מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּשֵׁנִי אוֹ בַּחֲמִישִׁי הַסָמוּךְ לְאַרְבָּעָה עָשָׂר.

• ה) בני הכפרים לא היו מתכנסים בכל יום בבית הכנסת, אלא רק בימים שני וחמישי, חכמים הקלו עליהם ותיקנו שלא יצטרכו לבוא בעוד יום לבית הכנסת כדי לקרוא את המגילה, מעבר לשני וחמישי.

ז. כֵּיצַד ? חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת - מַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בַּחֲמִישִׁי, שֶׁהוּא יוֹם אֶחָד עָשָׂר; חָל לִהְיוֹת בִּשְׁלִישִׁי - קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי, שֶׁהוּא יוֹם שְׁלֹשָׁה עָשָׁר; חָל לִהְיוֹת בִּרְבִיעִי - קוֹרְאִין בְּשֵׁנִי, שֶׁהוּא יוֹם שְׁנֵים עָשָׂר. וְכָל • אֵלּוּ שֶׁמַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין קְדֶם אַרְבָּעָה עָשָׂר, אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ בְּפָחוֹת מֵעֲשָׂרָה.

ח. כְּפָר שֶׁאֵין נִכְנָסִין [=מתכנסים] בּוֹ בְּשֵׁנִי וּבַחֲמִישִׁי, אֵין קוֹרְאִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. וְכָל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה בַּטְלָנִין קְבוּעִיןי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת לְצָרְכֵי צִבּוּר - הֲרֵי הִיא כִּכְפָר, וּמַקְדִּימִין וְקוֹרְאִין בְּיוֹם הַכְּנִיסָה; וְאִם • אֵין בָּעִיר עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם, תַּקָנָתוֹ [-הקריאה בי