בְּפָרָשַׁת "תָבוֹא" מוּבָאִים פְּסוּקֵי תּוֹכֵחָה, אַךְ בִּפְנִימִיּוּת הַתּוֹרָה מְבֹאָר כֵּיצַד בִּפְסוּקִים אֵלֶּה רְמוּזוֹת בְּרָכוֹת גְּדוֹלוֹת. אֶת הַיְכֹלֶת לִרְאוֹת אֶת הַטוֹב גַּם בְּמָה שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ רַע, אָנוּ לוֹמְדִים מִשְׁנֵי סִפּוּרִים בַּגְמָרָא:
בְּמַפֶּכֶת בְּרָכוֹת מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא (מְתְרְגָּם): "לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רָגִיל לוֹמַר כָּל שֶׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם, לְטוֹבָה עוֹשֶׂה. כְּפִי שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא, הָלַךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ לְעִיר, בְּקֵשׁ לְהִתְאָרֵחַ וְלֹא נָתְנוּ לוֹ, אָמַר כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם לְטוֹבָה, הָלַךְ וְלָן בַּשָּׂדֶה וְהָיוּ לוֹ תַּרְנְגוֹל (לַהֲקִיצוֹ מִשְׁנָתוֹ) וַחֲמוֹר וְנֵר. הִגִּיעָה הָרוּחַ וְכִבְּתָה אֶת הַנֵּר, הִגִּיעַ חָתוּל וְאָכַל אֶת הַתַּרְנְגוֹל, הִגִּיעַ אַרְיֵה וְאָכַל אֶת הַחֲמוֹר. אָמַר, כָּל שֶׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם לְטוֹבָה. בַּלַּיְלָה הִגִּיעָה כְּנְפְיָה וְשָׁבְתָה אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר. אָמַר לָהֶם, לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם כָּל מָה שֶׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם הַכֹּל לְטוֹבָה?! אִלּוּ הָיָה גֵר דְּלוּק הָיָה הַגַּיִס רוֹאֶה אוֹתִי, וְאִלּוּ הָיָה הַחֲמוֹר נוֹעֵר אוֹ הַתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא הָיָה הַגַּיִס בָּא וְשׁוֹבָה אוֹתִי".
וּבְמַפֶּכֶת תַּעֲנִית מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא (מְתְרְגָּם): "מַדּוּעַ קָרְאוּ לוֹ נָחוּם אִישׁ גַּם זוֹ? שֶׁכָּל מָה שֶׁאֵרַע לוֹ, אֲפִלּוּ רָעָה, אָמַר גַּם זוֹ לְטוֹבָה. פַּעַם רָצוּ הַיְהוּדִים לִשְׁלֹחַ דּוֹרוֹן לַקֵיסֶר בְּרוֹמִי, אֶמְרוּ יֵלֵךְ נָחוּם אִישׁ גַּם זוֹ, שֶׁמְלְמָּד בְּנִסִּים הוּא, שָׁלְחוּ בְּיָדָיו אַרְגָּז מָלֵא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. לָן לַיְלָה אֶחָד בְּאוֹתוֹ הַמָּלוֹן, בַּלַּיְלָה רוֹקֵן בַּעַל הַמָּלוֹן אֶת הָאַרְגָּז וּמִלְאָהוּ עָפָר. כְּשֶׁרָאָה זֹאת לְמָחֶרֶת אָמַר, גַּם זוֹ לְטוֹבָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ לָאַרְמוֹן, פָּתְחוּ אֶת הָאַרְגָּז, רָאוּ שֶׁמָּלֵא בְּעָפָר, רָצָה הַמֶּלֶךְ לַהֲרֹג אֶת כְּלָּם, כִּי הַיְהוּדִים לָעֲגוּ לוֹ אָמַר [נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ]: גַּם זוֹ לְטוֹבָה. בָּא אֵלִיָּהוּ [הַנָּבִיא] וְנִדְמָה לָהֶם כְּאַחַד הַשָּׂרִים, אָמַר לָהֶם זֶה מֵהֶעָפָר שֶׁל אַבְרָהָם אֲבִיהֶם (כְּשֶׁנִּלְחַם עִם הַמְּלָכִים), שֶׁכַּאֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ אֶת הֶעָפָר הוּא הָפַךְ לְחִצִים.. הָיְתָה מְדִינָה אַחַת שֶׁלֹא הִצְלִיחוּ לְכָבְשָׁהּ, וְעִם הֶעָפָר הַזֶּה שֶׁהָפַךְ לְחִצִים הִצְלִיחוּ לִכְבֹּשׁ אוֹתָהּ. הִכְנִיסוּ אֶת רַבִּי נָחוּם לְבֵית הָאוֹצָרוֹת וּמִלְאוּ אֶת אַרְגָּזוֹ אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וּשְׁלָחוּהוּ בְּכָבוֹד רַב"...
הַחִלּוּק בֵּין שְׁתֵּי הַדְּגְמָאוֹת:
בַּסִּפּוּר שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, הוּא הָיָה שָׁרוּי בְּמַצָּב שֶׁל צַעַר, אֶלָּא, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת צַעַר זֶה נִצֵל מִצַּעַר גָּדוֹל יוֹתֵר, וְלָכֵן זֶה הָיָה בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר לְטוֹבָה.
לְעָמַת זאת, בַּסִּפּוּר שֶׁל נָחוּם אִישׁ גַּם זוֹ, הִתְגַּלָּה כֵּיצַד גַּם מָה שֶׁהָיָה נִרְאֶה לֹא טוֹב, הוּא עַצְמוֹ הָפַךְ לְטוֹב, הֶעָפָר עַצְמוֹ שֶׁהָפַךְ לַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְהֵבִיא לַהֲסָרַת הַגְּזֵרָה;
"כָּל דְּעָבֵיד רַחֲמָנָא לְטָב עָבֵיד" - יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהַדָּבָר עַצְמוֹ אֵינוֹ טוֹב, אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תַּכְלִית טוֹבָה, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר. אַךְ הַבְּטוּי "גַּם זוֹ לְטוֹבָה" מַשְׁמָעוּתוֹ, שֶׁדָּבָר זֶה עַצְמוֹ, הוּא לְטוֹבָה.
מִתְקָרְבִים עַכְשָׁו לִזְמַן הַגְּאֻלָּה, וְאָז נִרְאֶה בְּגָלוּי שֶׁ"גַּם זוֹ לְטוֹבָה", שֶׁכָּל הָעִנְיָנִים שֶׁחָשְׁבוּ עַד עַתָּה שֶׁהֵם עִנְיָנִים לֹא טוֹבִים, נַעֲשׂוּ טוּב הַנִּרְאֶה וְהַנִּגְלֶה.
(מעובד על פי התוועדות כ' אב תשי"א, ולקוטי שיחות חלק ב, עמוד 393. מתוך 'נשמתא דאורייתא')