לשון משיאין משואות (ראש השנה כב ע"ב), ופירושו כשילהיב ויבעיר לבבך בדביקות אורו יתברך, לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו פירוש שלא תבקש לך השראת השכינה הממושכנת לנו טרם ינתן לך: גם בא לרמוז מה שאמר החובות הלבבות שלא תבקש ערבון בשכר פעולתך, רק בחוץ תעמוד שכל שעה תדע אשר עדיין לא התחלת ליכנס כלל. והאיש אשר אתה נושה בו, הוא על דרך שאמר אדמו"ר רבן של כל בני הגולה רבינו אלימלך נשמתו בגנזי מרומים על פסוק (דברים י, יב) מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה שהוא לשון שואל ולוה, שהקב"ה לוה דבר זה מעמך שכל המדות הם שייכים בהקב"ה חוץ מיראה. וזהו והאיש זה הקב"ה אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט הוא השראת השכינה הקדושה. ואם איש עני הוא מבואר בתיקונים שהכביכול בימי הגלות יתואר כן, ולא תשכב בעבוטו פירוש שלא תשאר מושכב עם אור החופף עליך אמנם תראה להעלות שכינה הקדושה ליחדא עם קודשא בריך הוא. וזהו השב תשיב לו את העבוט. ופירוש כבוא השמש כשיתחיל לזרוח עליך אורו יתברך וזהו יחוד העליון המרומז במה שאמר ושכב בשלמתו וכנ"ל: ספר מאור ושמש
