סימן כא
דין שכר פסיעות ברוכב ונוסע במכונית
על שאלת מע"כ וכו', אם נכון לנסוע במכונית בוקר וערב לביהכנ"ס להתפלל כאשר רגילים בכך בני אדם בזמנינו, או ראוי להחמיר לילך לביהכנ"ס רגלי משום שכר פסיעות, או לפשר כי גם בנסיעתו במכונית ליכא שכר פסיעות עכ"פ. — כבר פלפלתי על זה הרבה פעמים וטרחתי ללמד זכות על מנהג העולם בזה כאשר יבואר בס"ד.
ב) אמנם מלבד דבלא"ה וכן באנשים הנוהגים כעת לנסוע לביהכנ"ס במכונית טרחתי להפך להם זכות עכ"פ עפמ"ש דאיתא בגמ' (מגילה כ"ט.) גלו לבבל שכינה עמהם וכו' בבבל היכא אמר אביי בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב וכו' אמר אביי תיתי לי דכי מרחיקנא פרסה עיילנא ומצלינא התם ע"כ. מבואר כי אף שהי' רחוק פרסה טרח אביי להתפלל שם משום שחביבותי' דהאי בי כנישתא דוקא, ומוכח כי דלית בכה"ג ליה מטריח עצמו ללכת להתפלל שם משום שכר פסיעות, אלא הי' מתפלל בביהכנ"ס שהי' קרוב אליו יותר אם לא דמש"כ לעיל (סימן הקודם אות ד') בשם שו"ת מהרש"ם ושו"ת דברי מלכיאל ועוד פוסקים ע"ש, דדוקא כשיש ליה עדיפותא בביהכנ"ס הרחוק איכא שכר פסיעות ללכת שמה.
טו) ומ"מ ראוי מפעם לפעם ילך לביהכנ"ס ברגל להראות כי חפץ בזה בשכר פסיעות, ומה שברוב פעמים הוא נוסע במכונית, אינו אלא לפי עסקו.