סימן כ
דין שכר פסיעות בחי' קרוב והתרחק, ושוב חזר והתקרב והלך עד למקום המצוה.
א) דברי שו"ת דברי מלכיאל (ח"ב סי' י"ט) מיירי דראוי לי' (סי' הקודם אות ח') ליתא בי' תלייתא במש"כ כיון שיש לו ביהכנ"ס סמוך לי' לפ"ז עיקר שכר נטל מה שהולך לביהכנ"ס רחוק, ולפי זה יקשו עליו נפקות קרוב והתרחק ושוב חזר והתקרב וילך ג"כ לדרך רחוקה וכו' יעלה כל סברא שיכול לרווח שכר נטל הדרך כרחוק שלפני עלינו. וכזה כ' גם בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' כ"ו) דדוקא כשהולך לביהכנ"ס רחוק ליכא שכר פסיעות כיון שאינו יכול להגיע לשם רק כשהולך בדרך ארוכה, אבל הולך בדרך ארוכה למקום שיכול להגיע גם בדרך קצרה למה יתירות לילך בדרך ארוכה ולקבל ככה"ג גם שכר פסיעות לא יקבל ע"ש שכ' דבכהאי גוונא יילך בדרך קצרה, ועיין עוד שם שהאריך. — ולענ"ד הי' נראה כי גם ביש ביהכ"נ סמוך לו והוא מקיף והולך לשם בדרך ארוכה לא מצינו שיקבל שכר פסיעות עבור כל הדרך שהקיף, עכ"פ מקבל שכר פסיעות עבור חלק מרוחק אבל במקומו לו ע"י פילקול. וכגון שיש ביהכנ"ס סמוך לביתו כמהלך עשר אמות והוא הולך ומתרחק מביהכנ"ס עד שלשים אמה ושוב חוזר והולך לביהכנ"ס, דאף שאין לו שכר פסיעות עבור הדרך שהולך בעיקול ומתרחק מביהכנ"ס, דאינו אותו הדרך לילך כלל כדי להגיע לביהכנ"ס אלא דדרכו ע"י שזהו עיקול הוא מתרחק מביהכנ"ס יותר ויותר, מ"מ עבור שלשים אמה שהוא הולך ומתקרב עי"ז לביהכנ"ס יש לו שכר פסיעות דכיון דסו"ס הוא נמצא עתה רחוק מביהכנ"ס שלשים אמה ואי אפשר לו להגיע לביהכנ"ס רק בדרך שלשים אמה, פשוט יש לו שכר פסיעות עבור חלק זה של שלשים אמה. ואף שבתחלה לא הי' רחוק מביהכנ"ס רק עשר אמות ולא היה יכול להגיע ע"י עיקול של עשר אמות, רק בתר השתא אזלינן, והרי עתה שהוא נמצא במקום שהוא רחוק מביהכנ"ס שלשים אמה ואי אפשר לו להגיע לביהכנ"ס רק בהילוך שלשים אמה יש לו שכר פסיעות עבור כל שלשים אמה אלו.
ב) ראי' לדבר לענ"ד ממה דאמרו חז"ל במסכת זבחים (י"ג:) ריש אומר המהלך במקום שהוא צריך להלך מחשבה פוסלת, במקום שאינו צריך להלך אין מחשבה פוסלת. ובברייתא דמייתי אביי (שם ע"ו:) איתא, ריש אומר המהלך מקום שצריך להלך מחשבה פוסלת כיצד, קבל בחוץ והכניס לפנים זה הילוך שצריך להלך, קבלו בפנים והוציאו לחוץ זהו הילוך שאינו צריך וכו', חזר והכניסו הילוך שצריך להלך הוא וכו' ע"ש ע"ע. הרי מוכח ככל מה שכתבתי, דמה שהוציאו לחוץ דהיינו להלן מן המזבח (עיין פירש"י שם ד"ה נפון) שבתוך תוכו מתרחק מן המזבח הוי הילוך של"צ להלך ואין מחשבה פוסלת בו, ולאח"כ כשחזר ומכניסו אח"כ הוי הכל גם ההילוך שהוליכו ממקום שהוא עתה עד המזבח הוי הילוך לכשנפשו לרוחו לחוד, להילוך שצריך להלך הוא ולכן מחשבה פוסלת בו. וגם הכל חזר בו והורה לחבירו כדקמתא, אי משום תלות ע"ש. וכן גם בנדו"ד, מה שנתרחק, הילוך של"צ הוא ואינו מקבל עליו שכר, אבל ההילוך משם ועד לביהכנ"ס הכל הילוך לצורך הוא ומקבל שכר על כולו.
וכן נראה עוד מהא דקאמר רבא (שם ע"ו סוע"א) אף לדברי הפוסל פסול מ"ע דהוי צריך לאחוריו. וע"ש פירש"י (ד"ה אף לדברי) שכ', מחמת שנתרחק צריך לחזור ולהביאו לכך מוכח דמכל מקום החזרה לצורך בכל ההלכות עכ"ל. ע"ש ודוק היטב.
ג) וכהא דקיי"ל (שו"ע או"ח סי' תקלא סעי' ד') דכולא מאי דאחז"ל לענין אף בחול הוסיף לא"י אינו מגלח בחוה"מ כיון דיכול בלא ברכות, ולא אמרינן דעכ"פ כשארעהו לא"י מלה בקבור, שאני התם דקנסוהו משא"כ הכא.
15. Daf al Daf Sotah 22a
בגמ': ולא שכר פסיעות יש לי כו'.
כתב המהר"ל (נתיב העבודה פרק ה') דברים עמוקים בענין מעלת שכר פסיעות בהליכתו לבית הכנסת וז"ל: וכך אמרו בגמ' סוטה ששם הלכתו אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק מן האדם, מפני שהוא נוטל שכר פסיעות. ויראה כי אין הדין הזה גבי סוכה, שאם יש לו שתי סוכות האחת קרובה והאחת רחוקה, שאין לו לילך אל הסוכה הרחוקה בשביל שיהא נוטל שכר פסיעות, כי אם גבי בית הכנסת אמרו [כן], וכדאמר הכתוב אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וגו' מזוזות פתחי.
וזה כי השם יתברך מצוי בבית הכנסת, כמו שאחז"ל (מגילה כ"ט ע"א) כי בית הכנסת הוא מקדש מעט, ולכך השי"ת מצוי בבית הכנסת, ולפיכך כאשר הולך לבית הכנסת, הוא נמשך אל השי"ת להיות לו דביקות בו ית'. וידוע כי המתנועע (-הולך) אל דבר, הוא דביקות גמור עם המתנענע יותר וזהו דביקות וחיבור גמור. ולכן אמר שהקב"ה מונה פסיעותיו, כי אף פסיעה אחת יותר רחוק, הקב"ה מונה, כי הכל הוא לפי התנועה יש לו דביקות בו יתב', כי אם הולך מרחוק, הרי זה מורה דביקות גמור בי' ית' לכך הולך מרחוק עכ"ל.
**
מסופר על הגה"צ ר' יודעלע הורביץ מדז'יקוב זצ"ל שיום יום במשך עשרות בשנים, הי' חוזר על דברי מהר"ל אלו בהליכתו לבית הכנסת...
**
וע"ע בספר "נקיות וכבוד בתפילה" להרה"ג רבי יאיר יששכר ינאי שליט"א, בסופו קונטרס תשובות מהגר"ח קנייבסקי שליט"א, ח"ל שם, (בשאלה קס"ט) במשנה ברורה (סימן צ' ס"ק ל"ז) מבואר שאם יש שני בתי כנסיות בעיר טוב לילך לרחוקה כיון שיש על זה שכר פסיעות, מדוע אין מקפידים על כך? והשיב הגר"ח שם בזה"ל, אם זה גורם ביטול תורה אין צריך להקפיד, עכ"ל.