. סיפורי צדיקים שנשמעו מאת מרן הגה"צ מנאנאש זצ"ל [שנט]
אלף תתיט. הרה"ק רבי שלום מבעלזא זצ"ל ראה פעם אחד איזה ענן קטן עובר באויר העולם, ואמר למקורביו שבענן הזה עובר כעת נשמת התנא הקדוש רבי ראובן בן איסטרובלי, המובא במס' מעילה (דף י"ז ע"א) שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת ושלא ימולו את בניהם וכו', הלך רבי ראובן בן איסטרובלי וסיפר קומי [פירש"י: שגילח השער שעל מצחו, והניח השער של אחריו כעין בלורית שהעובדי כוכבים עושין, כדי שלא יכירו בו שהוא יהודי] והלך וישב עמהם, אמר להם מי שיש לו אויב יעני או יעשיר, אמרו לו יעני, אמר להם אם כן לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו, אמרו טבית אמר, ובטלוה [וכו']. דהיות שנשמת האדם לאחר פטירתו הולכת ועולה תמיד למעלה מהיכל להיכל, ובכל היכל דנים את האדם באם ראויה ליכנס להיכל הזה או לא, וכאשר נשמת רבי ראובן עלה מהיכל להיכל במשך השנים, והגיע להיכל אחד שעל שער ההיכל הי' נרשם היכל לא תקיפו פאת ראשכם, ורצה ליכנס לשם, אמרו לו שאינו ראוי ליכנס להיכל הזה, ולתמיהתו הגדולה למה אינו ראוי ליכנס להיכל הזה, אמרו לו מכיון שעברת על הלאו דלא תקיפו פאת ראשכם, אולם הוא טען לעומתו, דעשה זה במסירת נפש בכדי להציל את כלל ישראל מהגזירות הרעות, אמר לו הממונה, איני יודע, אפשר שטענתך צדק הוא, אולם איני יכול להרשות אותך ליכנס בפנים, ואם אתה רוצה נלך ביחד להבית דין של מעלה ונסדר הטענות, ואעשה על פי פסקם, וכן עשו, ויצא פסק הבית דין, שאמת שהוא עשה כן במסירת נפש רק להציל את הכלל ישראל, אולם סוכ"כ עבר על לאו זה, וזה לפגם יקרא לו, ואין מקומו בהיכל הזה, רק באם ירד עוה"פ לעולם השפל אשר זה צער גדול להנשמה, יתכפר בזה על הפגם, ואז יהי' לו רשות ליכנס להיכל הזה, אולם אין צריכין שיתגלגל עוה"פ להוולד, רק יעבור האויר העולם בענן לזמן קצר, ויתכפר על זה, ובאותו הזמן אכן עבר אויר העולם להתכפר על הפגם הזה.
אלף תתכ. הרה"ק מלובלין זצ"ל היה לו פ"א הקפדה באיזה ענין על אחד מגדולי תלמידיו, ולא ידע התלמיד האיך לרצות את רבו הק' שיסיר ההקפדה מעליו, יעצו לו שיגיש אליו בבוקר בעת שמניח תפלין, אשר אז מקיים מצות ואהבת לרעך כמוך [כמובא מהאר"י הק' זצ"ל שיקבל האדם על עצמו מצות ואהבת לרעך כמוך בבוקר לפני התפלה], ואז אין לו שום הקפדה על שום אחד, ואז בוודאי ימחול לו, ואין לו להפחד ליגש אליו אז ולבקש מחילתו.
אלף תתכא. הרה"ק רבי דוד מדינוב זצ"ל הגיע פ"א ערב שב"ק לפנות ערב להסתופף בצל הרה"ק מריזין זצ"ל על שב"ק, אולם הסתיר עצמו כארחי פרחי לבל ירגיש בו, שלא רצה ליהנות מכבוד וכדומה במשך השב"ק, רק לראות את עבודת הצדיק, והניח את חבילתו עם חפציו באיזה מקום, וישב עצמו בצד מערב הביהמ"ד עם שאר עניים, וכן לא הגיש לאחר התפלה לומר גוט שבת ולקבל שלום מהרה"ק, מחשש שלא ירגיש ברוב קדושתו מי שהוא, ואצל עריכת השלחן עמד בין החסידים, אולם בקצת קירוב מקום להשלחן שיהי' ביכלתו לראות את עבודת הצדיק, ובינתיים לקח מכיסו את קופסת הטאביק שלו והריח ממנו והחזירו לכיסו, ואז הפך הרה"ק מריזין את פניו והביט אנה ואנה כמו שמחפש מישהוא, ופנה עצמו לרבי דוד ורמז לו שיתן לו קופסת הטאביק, ולקחו והריח ממנו, ושאל אותו: מה שמך, ענה לו: דוד, שאל אותו ומה שם אביך: ענה לו: רבי הערש אלימלך, אמר הרה"ק בתמיה של התרגשות: אה, דעם גרויסען רבי הערש אלימלך'ס. [שהרגיש מהטאביק שלו שהוא אינו איש אורח פשוט, וע"כ שאל אותו שמו לידע מי שהוא באמת], ואח"כ החזיר לו קופסת הטאביק, והחסידים מסביביו חטפו מהטאביק, מאחר שהריח בו הרה"ק מריזין, ונשאר לו רק הקופסא בלי הטאביק.
אלף תתכב / בהיכל קדשו. כידוע שהי' נהוג אצל כמה צדיקים כגון הרה"ק הרר"א מליזענסק זצ"ל ועוד, אשר לא לן אצלם פרוטה בלילה, רק מה שהי' להם חלקו לצדקה באותו יום, ולא דאגו כלל דאגת מחר, רק בטחו בהשי"ת שיזמין להם ממון גם למחר, וע"כ עשה הקב"ה ג"כ רצונם ופעלו ישועות בקרב הארץ. ובבחינה זה ראיתי אצל מרן הרה"ק מסאטמאר זצ"ל, שהגם שאירע שבפועל הי' אצלו מעות בלילה, אולם כל המעות שהי' מונח אצלו הי' לו כבר חשבון למי שיתנם, וכן לווה ממון מאנשים אחרים כדי ליתנם לצדקה, ולפני הימים טובים לוה סכומים בערך לפי החשבון שהי' לו כמה מעות יקבץ הרב החסיד ר' שלום לויפער ז"ל - אשר שלחו לקבץ מעות לצורך צדקותיו, ונמצא שהכל מה שהי' אצלו, היו כבר בחשבון ליתנם לאחרים.