מאמר
תרע"ב
עניני זמירות בסעודה שלישית (ו)
יז( ואומרים מזמור לדוד בזמן הזה, כדי להמשיך בלבבנו שנדע שאף בימי המעשה שאנו משתדלין בעסק הפרנסה, מ"מ ה' הרועה שלנו והמפרנס (לה).
יח( ונוהגין שכשאומרים מזמור הזה מחלקים אותו לד' חלקים, והכל ביחד עולה לי"ב חלקים (לו).
יט( ומצינו כמה מנהגים שונים אצל הצדיקים לדורותם במזמור הזה בעת סעודה שלישית (לז).
כ( וראו אצל הצדיקים שאמרו המזמור הזה בהתלהבות ודביקות נפלאה במסירות נפש )לח (.
מקור הברכה
(לה) בס' פרי צדיק (לר"צ הכהן מלובלין זצ"ל, פרשת תרומה אות י"א) כ', מזמור לדוד ה' רועי לא מוויזניץ-מאנסי זצ"ל, שכאשר התיישב מרן הייטב לב ז"ל על כס הרבנות בעיר סיגוט, אחסר. ביום השבת שאנו שובתין מכל העבודות ומשא ומתן להכין צרכי פרנסה ומוציאין התנהגו חסידי סיגוט לשיר מזמור לדוד רק פעם אחת, אבל מנהג הרבה תושבים שהיו חסידי הוצאה על עונג שבת, והעכו"ם שותקין עלינו, ואומרים שכל מה שיגעים ישראל בימ ות קאסוב-וויזניץ הי' לשיר מזמור לדוד ג' פעמים, והייטב לב ברצותו ליישר בי ן כל תושבי השבת אוכלים בשבת (כמ"ש איכה רבתי פ' ג' פ' י"ד), וע"י טעם זה ביטל ר' ראובן בן אי סטרובלי העיר, הנהיג לשיר מזמור לדוד ג' פעמים. וזהו הסיבה של המנהג סיגוט -סאטמאר לשיר הגזירה דשמירת שבת, שאמר להם לא יעשו מלאכה בשבת כדי שיענו (כמ"ש מעילה י"ז ע"א) , מזמור לדוד בפעם הראשון על ניגון אחד (ומנגנים אותו על הניגו ן של בני היכלא), ובפעם וע"כ תיכף בכניסת שבת אחר תפלת ערבית אנו אומרים כי אנו יודעים כי ה' רועי, וממילא לא השני והש לישי שרו ניגון אחר. אחסר כלל, וכן אנחנו אומרים מזמור זה אחר סעודת ג' דשבת, כדי להמ שיך הקדושה הזו בלבבנו שנדע אף בימי המעשה שאנו משתדלין בעסק הפרנסה, מ"מ ה' הרועה של נו בדרך כלל [וכו'], גם הי' ממשיך לזמר את המזמור לדוד הראשון, ורבינו [בעל נועם אליעזר והמפרנס, ולא בכח מעשה ידנו, וע"כ לא אחסר אף בחול, והנה בגמ' (יומא ע"ו ע"א) דרשו קרא מסקולען זצ"ל] חזר אחריו, ואח"כ הי' רבינו שר בעצמו פ"א את המזמור לדוד, ואח"כ הי' דתערוך לפני שולחן נגד צוררי על המן, וכן גם במד' (שוח"ט תהלים) דרש מזמור זה על המן , מכבד לא' המסובי ם לשיר בפעם הג' את המזמור לדוד, בשנים האחרונות הי' משתדל לכבד והוא מוסיף גם על הבאר תערוך לפני וגו' על המן שגבהו נ' אמה, בנאות דשא וגו' ע ל מי אתא' שידעשישיראתהמזמורלדודבהניגוןשהי'הרה"קהאדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל מנגן, מנוחות גו', שהבאר היה מעלה להם דשאים שהיה ריחם נודף מסוף העולם ועד סופו ע"ש , וכאשר שכב בבית החולים אמר לי שאשיר את המזמור לדוד השני' בניגו נו של האדמו"ר ואנחנו אומרים מזמור זה בשבת דסעודת שבח שהם סעודתא דמלכא הם באמת דוגמת מן מסאטמאר זצוק"ל. ובאר, וכמ"ש בזוה"ק)ויקהלר"דע"ב( דנשמה יתירה אתהני מעינוגא דמיכלא ומשתיא דשבת.
בס' השבת נועם הנשמות (סקולען, דף קי"ד) מובא, בשירת הפזמון בני היכלא הי' מכבד
בזמירות עבודת הלוי)טאהש, דף ש"ע(מובא, מזמור לדוד ה' רועי ג' פעמים ]בטאהש [, פעם
(לו) בס' מנחם ציון (רימנוב, פרשת אמור בד"ה צו את בני ישראל) כ', וע"כ אנחנו נוהגין לומר א' באמירה, ופעמיים בניגון. ובמנהגי זידיטשוב כתב שאמרו רק פעם א' מזמור לדוד, בשבת ג' פעמים מזמור לדוד ה' רועי, נגד השלש אמות, וכל מזמור חולקין לארבע חלקים , ואפשר שמזה נובע לאמרו פעם א' ולנגנו ב' פעמים. שיש בין הכל שנים עשר נגד הי"ב פשוטות, ואח"כ זמר ברוך א -ל עליון שיש בו שבע חרוזים נגד השבע כפולות, ואל יפלא בעיניכם על אמרי דברים אלו, שיש לי טעם כמוס על זה.
בס' שיח זקנים (ח"ט, דף מ"ו) מובא, הגאון מבריסק זצ"ל אמר בסעודת שלישית כשהיה בשווייץ, על הפסוק גם כי אלך וגו', אמר כך, כשאדם אינו רוצה להחזיק כלי בביתו, הרי הוא בס' אש תמיד (ספינקא, פרק י"ז אות ו') מובא, אחר כך התחיל ]בעל חקל יצחק מספינק א משליכו למרתף ואינו רוצה לראותה עוד, אבל השי"ת, על אף שגירש אותנו לגלות, לא זצ"ל[מזמור לדוד,חילק את המזמור לארבעה חלקים, מזמור לדוד, נפשי ישובב, תערוך לפ ני השליך אותנו ח"ו, רק אדרבה הוא רוצה בנו ומשגיח עלינו. וזה הכוונה גם כי אלך בגיא שולחן, אך טוב וחס ד ירדפוני, הפסיק בין חלק לחלק, וענו הקהל ואמרו, ושילש המזמור ג' צלמות, מ"מ לא אירא רע, כי אנו יודעים כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך, זה שאתה נותן פעמים בז ה האופן.
ובס' הליכות קודש (קאסאן, פרק כ"ה אות ב') מובא, אמר [הרה"ק בעל אור מלא מקאסאן זצ"ל] מזמור לדוד ה' רועי וגו' שלש פעמים, פעם אחת באמירה, כשרבינו אומר [מחולק לד' בשל"ס, כשאמר רבינו [הרה"ק רבי משולם פייש מטאהש זצ"ל] עם ההסידים ואנ"ש את חלקים] עד ינהלני, והקהל אמרו אחריו, אחר כך אמר נפשי ישובב וגו' עד ינחמוני, והקה ל הקפיטל מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וכו', אמרו בדביקות גדולה ונפלאה מאד, וכשהגיע אחריו, אחר כך אמר תערוך לפני וגו' עד כוסי רויה, אח ר כך אמר עד סוף המזמור והקהל רבה"ק להפסוק גם כי אלך בגיא צלמות, נתעלף ממש רבה"ק, ונשאר בלי רוח חיים, ובקושי אחריו. ושתי פעמים זימר בניגון מהיר.
בזמירות דברי יואל (סאטמאר, ח"א אות קכ"ח) מובא, המשיך רבינו [מסאטמאר זצ"ל] לזמר לא אירא רע כי אתה עמדי וכו', זצלה"ה זיע"א . מזמור לדוד ה' רועי וגו' ג' פעמים [וכו'], והפסיק באמצע ארבעה פעמים: א( על מי מנוחות
בשבט ומשענת, המה ינחמוני, זהו הנחמה, שזה מראה שלא מאסת בנו ח"ו.
(לח) בס' פאר משולם (טאהש, דף נ"ה) מובא, אירע פעם בשעת סעודת רעווא דרעווא
גדול יכלו להקיצו אז, וראו הפלא הזה אצלו, שתיכף ומיד אח"ז, אמר הלאה בקול גדול וצעק
בס' הין צדק (להגה"צ מדראמירעשט זצ"ל דף נ"ד ע"ב, דרוש לז' אדר) בהספידו על רבו הרה"ק בעל ינהלני. ב( כי אתה עמדי. ג) כוסי רוי'. ד( ואח"כ בסוף המזמור אך טוב וחסד ירדפוני וגו', קדושת יו"ט מסיגעט זצ"ל כ', אף מיתתו של רבינו הקדוש [מסיגעט] היה בבחינת כופר ושבתי בבית ה' לאורך ימים.
נפשו לה,' כאשר שמעתי בעצמי מפיו הקדוש שאמר לפני איזה שנים בסעודת פורים, שמאוד בס' משמרת הקודש (אמשינאוו, ח"א דף קל"א) מובא, נהגו באמשינאוו שהיו מ זמרים בפעם משתוקק שיהיה לו זכיה זאת שימות על קידוש השם ית"ש, ומצפה להשי"ת מתי יבוא לידו הראשונה עד למען שמו, ואח"כ גם כי אלך, עד סוף המזמור, ואח"כ אמרו עוד ב"פ א ת כל ויקיימנה, ומאוד מקוה להשי"ת שבוודאי יהיה כן, ויהיה לו זכיה זו שימות על קידוש השם , המזמור.
ותסמר שערות ראשי ותצילנה אוזן שומעת דברים היוצאים מן הלב הארי החי חוצב להבות
(לז) בס' דגל מחנה יהודה (סטרעטין, דף צ"ו) מובא, נהגו לומר מזמור לדוד בסדר זה: כל אש, וכבר נשמע קולו בזמרו בשבת קפי' ה' רועי לא אחסר, רגיל על לשונו ומרגלא בפומיה
הקהל אמרו הקאפיטל ביחד עד תיבת ינחנו במעגלי צדק, ואז התחילו רבוה"ק ]מסטרעטין [ לזמר למען שמו, גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, ומחבר סוף פסוק בקול רם ינחנו, והקהל אמרו אחריהם. אצל הפסוק ד' רועי לא אחסר, היו כופלים תיבת רועי הקודם לתחילת הפסוק שלאחריו, וכוונתו מובן למשכילים עד כמה מסר נפשו לה'. למעלה ולמטה, היינו: ד' רועי, רועי לא אחסר.
ובס' עיר חנוך (קערעצקי, תולדות המחבר דף ק"ו) מובא, סיפר לי אאמ"ו עט"ר ]מקערעצקי [ בס' אש תמיד (ספינקא,פרקי"ז מקור חיים אות ט)' מובא, בזידיטשוב לא אמרו מזמור לדוד רק זצ"ל שהיה נוכח בסעודה שלישית האחרונה לימי חייו [של חותנו הרה"ק בעל קדושת יו"ט פעם א', וכשבא רביה"ק האמרי יוסף [מספינקא] לגור בספינ קא, והי' שם הרבה חסידי מסיגעט זצ"ל] )הוסיף שהה אז כמעט בבחי' גסיסה, והרופא בתחבולתם החזיקוהו לעוד זמן קצר (, וויזניץ, צוה לו רביה"ק מהרי"א מזידיטשוב דאל ישנה מנהגם לומר ג' פעמים מזמור לדוד.
ובעת שרו המזמור מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר, שר לעצמו זמן רב את המילים האלו, למען בס' קדוש ישראל (וויזניץ, ח"א דף קמ"ט) מובא, בסעודה ג' בזמר בני היכלא, חזר הס"ק [בעל שמו, גם כי אלך בגיא צלמות, וכך חזר לעצמו כערך שעה, והיה נרגש כאילו בזה נפרד מן אהבת ישראל מוויזניץ זצ"ל] שלש פעמים על תיבות מסוימת, את מזמור לד וד בפעם העולם הזה, והולך לעולם שכולו טוב ומנוחה לחיי עולמים. הראשונה הי' שר בעצמו בדרך כלל.
ובס' קדושת יו"ט (ח"ב, תוספות יום טוב דף שי"ד) מובא, מסופר כי פעם בעת רעוא דרעוין ישב בס' גדולת שאול (קאשוי, ח"א דף תמ"א) מובא, כאשר הי' רבינו [רבי שאול בראך מקאשו י אצל [דודו הגה"ק בעל קדושת יו"ט מסיגעט [ ב"א הגה"צ ר' נפתלי טייטלבוים זצ"ל אב"ד זצ"ל] בפעם הראשון בשינאווא ושמע את הניגון של הרבי [הרה"ק משינאווא זצ"ל] על נירבאטור, והאריך מרן זי"ע בדברי כבושין שכל איש ישראל צריך להיות מוכן למסור נפשו מזמור לדוד ה' רועי בסעודה שלישית, מצא ניגון זה חן בעיניו, והחליט מיד שכאשר יחזור בעבור כבוד שמו, והיה מדבר בהתלהבות כל כך, עד שהפסיקו הרב מנירבאטור באומרו: לביתו יזמר גם הוא ניגון זה בבית מדרשו בסעודה שלישית, בשבת קודש הראשו ן לחזרתו פעטער, דער פעטער דארף נאך בלייבן אויף דעם עולם, ואז הרגיע מרן זי"ע, ואח"כ התנצל הביתה שכח את הניגון, והצטער על זה, בליל מוצש"ק בא הרה"ק משינאווא אליו בחלום הרב מנירבאטור שהרגיש איך שמרן אומר דברי תורה בהתלהבות כל כך, עד שהגיע ממש הלילה, ואמר לו: אל תצטער, אלמדך הניגון ויותר לא ישכח ממך, ואמנם למדו הניגון, ויותר לכלות הנפש, בבחי' נפשו יצאה בדברו. לא נשתכח ממנו. רבינו סיפר דבר זה פעמיים, פעם סיפר הדבר על חסיד שינאווא אלמוני ולא פירש שמו, ופעם שני' אמר זאת על עצמו.
בס' תולדות ערוגת הבשם (דף תרפ"ח) מובא, סיפר הרה"ח מוה"ר אברהם יקותיאל הענדלער ז"ל כי פעם אחת בילדותו , בעת שאביו הג"ר ברוך ז"ל מהאלמין, מבחירי תלמידי בזמירות דברי יואל (סאטמאר, ח"א אות ק"ה) מובא, בעת שזימר רבינו [מסאטמאר] מזמור רבינו [בעל ערוגת הבושם מחוסט זצ"ל] נסע על שבת אחת להסתופף בצל הקודש, לקחו לדוד הי' אומר אך טוב וחסד, והפסיק מעט ואמר ירדפוני, אבל בס"ג אמר אך טוב וחסד אביו עמו כדי שיזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, בשעת סעודה שלישית זכ ה לישב ירדפוני בלא הפסק. כאשר נשאל רבינו על כך ע"י אחד החסידים עוד בהיותו באורשיווא, מאחורי כסא רבינו, ושם אזנו כאפרכסת לשמוע כל הגה וכל דיבור שיצא מפי רבינו. כשהגיע השיבו רבינו כי סופי תיבות של אך טוב וחסד בגימטריא שם הוי"ה, וראשי תיבות של אך רבינו באמירת מזמור לדוד ה' רועי וכו' אל תיבות גם כי אלך בגיא צלמות (תהלים כ"ג ד') , וכל טוב וחסד ירדפוני גם כן בגימטריא שם הוי"ה, וע"כ הוא אומר פעם כה ופעם כה, ומה עמקו המסובים שוררו יחדיו את התיבות בקול רם, שמע פתאום איך שרבינו מתרגם לעצמו הדברים מחשבותיו הקדושים.
בלחש מתוך תנועה וניגון: אפילו איך וועל גיין אין טונקעלען גרוב, וועל איך אויך נישט ושם (אות קכ"ח) מובא, בפעם הראשונה זימר [רבינו מסאטמאר זצ"ל] מזמור לדוד בניגון מורא האבן, איי וועסטו מיך פרעגען, פארוואס טאקע, וטפח ברגליו על הארץ בדביקות שזימרו בני היכלא, ובפעם השניה והשלישית זימר בניגון אחר הידוע בקרב החסידים.
גדול, וסיים אמריו: כי אתה עמדי, ווייל דארט וועסטו אויך זיין מיט מיר. ומששמע דיבו רים ובס' ילקוט מקראי קודש (לשב"ק, ח"ג דף תרס"א) מובא, על המנהג לשיר מזמור לדוד ג' הללו יוצאים מפי רבינו בקדושה, נתעורר בקרבו אש קודש והתעוררות עצומה שלא י שכח פעמים, וטעם החלפת הניגון אצל רבה"ק לבית סיגוט-סאטמאר, אמר כ"ק אדמו"ר לעולם.
ג