בענין קדושת ארץ ישראל, ולהזהר שם מכל חטא ועון (ב)
אל הארץ אשר אראך. לכאורה צ"ב הלשון אשר אראך, דמשמעותו שאראה אותך, ויותר הול"ל אשר אראה לך, ויתבאר עפ"י אמרם ז"ל דארץ ישראל אינה סובלת עוברי עבירה, וא"א להתקיים בארץ ישראל רק אס מתנהגים בדרך התוה"ק ובעיקביהם של האבות הקדושים, ואס ישראל הולכים בדרכי האבות, אז הקב" ה מזכיר להם זכות אבות, ויוכלו לשבת ולנוח בארץ הקדושה במנוחה והשקע ושלו,' וז"ש הקב"ה לאאע"ה אל הארץ אשר אראך, דיש תנאי בירושת הארץ, ורק באופן זה יוכלו זרעך להתקיים בה, באם אראך אותך בהם, שיתנהגו בדמותך, וע"י מעשיהם הטובים שיתנהגו בדרך האבות יוכלו להתקיים בה, והבן.
עד"ש בש"ך על התורה בשם רבינו בחיי וז"ל, ובזה תבין איך מקום השכ"י כו', שהי' כהן גדול נכנס פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושין, ואחר כמה תפלות שהיו ישראל מתפללין עליו, איך עתה היא בית תורפה של ישמעאלים בית עבודה זרה שלהם, אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליו קליפ' של שאר ארצות, ואפשר לומר שבקפול ארצות באה שם רצועה מארם עד שבנו שם בית העבודה זרה והם חושבים שבנו ירושלים וכו'.
ולכן מי שחס על נפשו לא ידור בירושלים, אם לא צדיק גמור שראוי לישב שם [וכו'], לכך מרן האר"י לא רצה לעבור דרך ירושלים כלל, ובפרט בזמן הזה שיש שם התגברות מינות, אל ישב אדם פשוט שם, בי סבנה הוא לו אם לא, צדיק גמור ונאמן לאלוקיו.
בדעמביץ דר יהודי נגיד וחסיד בשם ר' שניאור, והי' בדעתו לנסוע לגור בארץ ישראל, ונסע לצאנז ושאל מכ"ק אא"ז את חוות דעתו, והשיב לו אא"ז שלא נכון בעיניו שיסע לשם. באותו מעמד שאל לו איש אחר אם יסע לשם, וציווה לו לנסוע, שאל תיכף ר' שניאור לאא"ז, מדוע אליו צוה לנסוע, ולי אינו מסכים שאסע, והשיב לו, הלא ידוע שמי שאינו ראוי להיות נקבר בארץ ישראל, לא פעל כלום במה שקוברים אותו שמה, כי לאחר הקבורה נושאים מלאכים אותו בחזרה לחוץ לארץ (עי' תרגום שיה"ש ח' ה'), והיות שהאיש הזה הוא איש קטן וכחוש, לא יהיה עכ"פ עבודה גדולה להמלאכים לשאת אותו לחוץ לארץ, אבל אתה הנך בעל קומה ובעל בשר, ויהי' להם לטרחה גדולה, לזאת מוטב שתשאר כאן.
שמעתי מאאמו"ר [הרה"ק בעל אמרי יוסף מספינקא] זצוללה"ה שאיש אחד שאל את הרה"ק מרן ר' משה ליב מסאסוב זצוק"ל זי"ע האם יסע לארץ ישראל, והשיב לו דאיתא בברכות (ח' ע"א) דר' יוחנן תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב, אבל בחו''ל לא, כיון דאמרי לי' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר היינו דאהני להו, וכתב המהרש"א דבי כנישתא דבבל יש להם קדושת ארץ ישראל, ועל כן הוי כאילו הם על האדמה, דכיון דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, א"כ הרי הם בבוקר ובערב בארץ ישראל ע"כ הוי כו' שהרי יקבעו לעתיד בארץ ישראל עיי"ש. ונמצא למד דבית הכנסת הוא כארץ ישראל, על כן אם יודע בנפשו שהוא מתנהג בקדושה כזאת שיובל לדור עם בני ביתו בבית הכנסת, אזי יסע לארץ ישראל, ואם אינו יכול לדור בביהכ"נ, נם לארץ ישראל לא יסע עכדה"ק.
אמר רבינו [רבי איציק'ל מפשעווארסק זצ"ל] שב"ק פרשת בלק תשל"ב לפ"ק: כתיב (במדבר כ"ג ט"ז) וישם ה' "דבר " בפי בלעם, ופירש"י ונתן לו הקב"ה "רסן" כדי להפסיק בין פיו להברכות שיאמר, ופי' שם האור החיים הק' (בד"ה הלא את אשר וגו') שהוצרך לשום הרסן בפיו מפני שפיו הי' טמא ומתועב, ופיו שלו הי' פי חזיר, וכדי שלא יצאו דברים של קדושה מאותו פה טמא, הוצרך השי"ת להניח הפסק בין הדברים של קדושה לפה טמא שלו ע"כ. וע"ז אמר רבינו :
שאותם הרשעים שהם בארץ ישראל סוברים שהם דורסים על הארץ הקדושה של ארץ ישראל, אבל האמת אינו כן שהניח השי"ת רסן שהוא הפסק בין הארץ ובין הכופרים והאפיקורסים, נמצא שהם אינם הולכים ודורסים כלל בארץ ישראל, אבל אותם החרדים שדרים שם הם הולכים ודורסים על ארץ ישראל ממש עכתו"ד הטהורים. (שיח יצחק פשעווארסק)
אלו יעמדו על הברכה שנדבו להוצאות הגליון לזכות אלפי רבבות בני ישראל
(דברי יואל פרשתן, דף רנ"ג) (צמח ה' לצבי פרשת ראה בד"ה אבד תאבדון וכו') (זוהר חי קאמארנא, ח"ב דף שי"ג) (חמדה גנוזה צאנז, ח"א דף ר"א) (חקל יצחק ספינקא, פרשת שלח)