בין שבילי המוסר

"אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר

אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד" (טו, א)

נפתח בסיפור מהגמרא (ברכות לג ע"א:) תנו רבנן, מעשה בערוד [כלאים בין נחש לצב (חולין קכז ע"א]) שהיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא, אמר להם: הראו לי את חורו [שהוא מגיח ממנו.] הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור. יצא ונשכו, ומת אותו ערוד] .וכתב רש"י: מצאתי ב"הלכות גדולות," אמרי במערבא, כשהערוד נושך את האדם, אם הערוד קודם למים מת האדם, ואם האדם קודם למים מת הערוד. ונעשה נס לרבי חנינא ונבקע מעין תחת עקבו.[ נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו, בני. אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.

וכתב הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל ב"גליון הש"ס" :"עיין 'יפה מראה' בתענית פרק ג סימן יז דיבור המתחיל מפלתא."

מצוה לשמוע דברי חכמים (יבמות כ ע"א) עיינתי שם, וסיפור הירושלמי שם מזכיר את הסיפור בגמרא (תענית כ ע"ב:) בנהרדעא היתה חומה רעועה ורב ושמואל לא עברו תחתיה למרות שעמדה כך שלש עשרה שנה. פעם התלוה אליהם רב אדא בר אהבה. אמר לו שמואל לרב: נקיף סחור סחור כדרכנו. ענהו: איננו זקוקים לכך, שרב אדא בר אהבה איתנו, שגדולה זכותו ואיני פוחד.

ומה היו זכויותיו, ששאלוהו במה האריך ימים וענה: מימי לא הקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני, ולא הרהרתי בדברי תורה במבואות המטונפים, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בבית המדרש לא שנת קבע ולא שנת עראי, ולא ששתי בתקלת חברי, ולא קראתי לחברי בכנויו [של גנאי.]

לרב הונא היו חביות יין במרתף רעוע וביקש לפנותם. הביא לשם את רב אדא בר אהבה ומשכו בדברי תורה, ובינתים פינו פועליו את החביות. כשסימו, יצאו - וקרסה התקרה. הבין רב אדא בר אהבה, והקפיד. ומדוע, כי אמר רב ינאי: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר שעושים לו נס, שמא אין עושים לו נס, ואם עושים לו נס, מנכים לו מזכויותיו. שנאמר "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת) "בראשית לב, יא(

והנה, בעוד שבגמרא הקפיד רב אדא בר אהבה שהעמידוהו במקום סכנה, הרי בתלמוד הירושלמי (תענית פ"ג הי"א) נוהג רב אדא בר אהבה כך בעצמו, ובמודע!

היתה חורבה שעמדה לקרוס. העמיד בה רב את תלמידו רב אדא בר אהבה עד שיפנוה, וכיון שיצא מן הבית, נפל הבית. שלחו חכמים ואמרו לו: מה מעשים טובים יש בידך. אמר להם: מימי לא קדמני אדם לבית הכנסת ולא הנחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי, ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה, ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף, ולא הצעתי מיטה וישנתי בה שנת קבע, אלא תמיד היתה שנתי עראי כדי לקום מיד ולעסוק בתורה. ולא צעדתי בין החברים היושבים על הקרקע, ולא כיניתי שם לחברי, ולא שמחתי בתקלת חברי, ומחלתי מיד למי שצערני, ולא הלכתי בשוק אצל מי שחייב לי, שלא לצערו, ומימי לא הקפדתי בתוך ביתי, לקיים מה שנאמר (תהילים קא, ב:) "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי."

וכתב ביפה מראה (והועתקו הדברים ב"שירי קרבן" שם) ויש להקשות, שהרי אמרו (שבת לב ע"א) אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושים לו נס, שמא אין עושים לו. ואם עושים לו, מנכים לו מזכויותיו. ושמא היו בבית ספרים ותפילין כדי להצילם. אי נמי, לקדש את השם עשה, וכמעשה דרבי חנינא בן דוסא שהלך והניח עקבו על חורו של ערוד] .ומהרש"א (ברכות לג ע"א) הקשה איך סמך רבי חנינא ע להנס. ובדברי ה"יפה מראה" מיושב, שרצה לקדש שם שמים ולהראות במוחש שאין ערוד ממית, אלא החטא ממית.[

ובדבריו תובן הסתירה לכאורה בהנהגת רב אדא בר אהבה. שכאשר רב הונא משכו בדברי תורה עד שיפנו מרתף היין הקפיד, כי ינכו מזכויותיו. וכשרבו העמידו באותה חורבה הסכים, כדי לקדש שם שמים.

ולכאורה משמע, שהסומך על הנס כדי לקדש שם שמים, אין מנכין לו מזכויותיו. וקשה, שיסוד זה נסתר מדברי המדרש (בראשית רבה מד, ד) בפרשתנו, על הפסוק "אחר הדברים האלה [נצחון אברהם אבינו על המלכים] היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר: אל תירא אברם, אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאד) "בראשית טו, א.( לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: ירדתי לכבשן האש נצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה ואין לי כלום עתיד לבוא. אמר הקב"ה" :אל תירא אנוכי מגן לך] "מגן בארמית הוא חינם[ וכל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חינם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבוא" .שכרך הרבה מאוד" כמו שנאמר )תהלים לא, כ" :(מה רב טובך אשר צפנת ליראיך."

והנה, מה שירד לכבשן האש ודאי היה לכבוד שמים, שמסר נפשו כדי שלא להשתחוות לעבודה זרה של נמרוד (בראשית רבה לח, יג.) ומה שנחלץ ללחום במלכים ובחילם העצום ורב (סנהדרין צה ע"ב) ודאי היה לכבוד שמים. שאמרו בזוהר הקדוש (ח"א פו, ב) שכל רצונם היה לשבות את אברהם כדי למחות את השפעתו על בני דורו, הוציאם מפולחן העבודה הזרה והכניסם בעבודת ה.' ומכיון שדמות דיוקנו של לוט דמתה לאברהם אבינו, לקחוהו בשבי כדי להתימר שגברו עליו ואלוקיו לא עזרו. לפיכך רדף אחריהם, נלחם בהם וגבר עליהם בניסים מופלאים (תענית כא ע"א) וחילצו מן השבי.

ועם כל זה פחד שקיבל בכך שכרו בעוה"ז ונתמעטו זכוריותיו. ואף הקב"ה לא השיבו שאין לו לפחוד, אלא הודיעו שהעניק לו מתנת חינם, ולכן שכרו שמור לו במלואו.

אם כך, שבה הקושיא למקומה -

הואיל ורב אדא בר אהבה פחד שינכו לו מזכויותיו ולפיכך הקפיד על רב הונא שמשכו למרתף היין המט לנפול לשהות שם עד שיפנוהו, איך הסכים לעמוד בחורבה. הגם שהבין שיהיה כאן קידוש שם שמים, הרי ינכו לו מזכויותיו.

את התשובה לכך מצאנו בסיפור נוסף בגמרא (ברכות כ ע"א) שאל רב פפא לאביי, מדוע התרחשו ניסים לקדמונים, ולנו לא מתרחשים ניסים. ענהו: הקדמונים מסרו נפשם על קדושת השם, ואנו איננו מוסרים נפשנו על קדושת השם, כפי שרב אדא בר אהבה ראה נכרית עטויה שכמיית ארגמן שאינה צנועה. חשב שהיא יהודיה, וקרעה. הוברר שאינה יהודיה, ושילם בשויה ארבע מאות זוז.

ושמעתי מרבי דוד'ל פרנקל זצ"ל, שאמר בשם רבי משה סולובייציק זצ"ל: וכי איזו מסירת נפש יש בקריעת אותו בגד כשסבר שהוא של יהודיה, ואם אכן יהודיה היתה לא היה מחויב בתשלומין. ותרץ, שהכונה יהא, שהקדמונים - רב אדא בר אהבה, במקרה זה - לא חשבו חשבונות בראותם מעשה כנגד רצון השם, ומיד קנאו לשמו הגדול. וזה קרוי בשם "מסירות נפש על קדושת השם."

מעתה, נאמר שאכן, גם כשפועלים נס עבור כבוד שמים מנכים מהזכויות, כמו שמוכח במדרש מפחדו של אברהם אבינו, אבל רב אדא בר אהבה לשיטתו לא חישב חשבונות כשזה נוגע לכבוד שמים, ומוכן היה להפסיד עבור זה כל זכויותיו!

ואספר סיפור ששמעתי ולאור הדברים יובן לאשורו -

בעיר אחת בגרמיה היה יהודי מתבולל, בעל בנק פרטי, ולו בן יחיד. חלה הבן, ואביו הבהיל למיטתו רופאים מומחים, אך קצרה ידם והמחלה הלכה והחמירה, הילד דעך. נזכר האב שאביו היה פונה בעת מצוקה לשמש בית הכנסת, שיערוך תפילת "מי שברך" הלך לבית הכנסת ופנה אל השמש, שאל בכמה תעלה לו ברכה כזו לרפואת בנו.

היה שם אורח, יהודי מגליציה שבא לרגל עסקיו. שמע, והתענין. שאל" :בצאנז כבר היית"?

צאנז? מה יש בצאנז, בית חולים? פרופסור נודע!?

"הרבה יותר" השיב" .יש שם 'וואנדער רבינער' רבי עושה נפלאות. פועל ישועות, מחולל ניסים, מכל העולם נוהרים ובאים"!

שב לביתו וסיפר לאשתו. דחקה בו לנסוע. הטלטל בדרכם, חצה ארצות, עבור מחוזות והגיע לצאנז. בא לרבי ושטח מבוקשו, בנו חולה שהרבי ירפאו.

חקרו הרבי. מאין הוא, מגרמניה. מה עסוקו, מנהל בנק. האם הבנק סגור בשבת, ודאי שלא. כל הבנקים פתוחים בשבת וסגורים ביום ראשון ושלו בכלל. יבין הרבי, התחרות קשה, ורוב לקוחותיו גויים. ובכלל, גם בביתו אין השבת נשמרת.

וכשרות? גם לא. בבית הוריו שמרו. כיום, אין בעירו אטליז כשר. וטהרה? אינו יודע מה זה. הרבי הסביר. אה, אז לא.

"טוב" נאנח הרבי" .ובכן, שמע. מישהו הטעה אותך, איני עושה נפלאות: אין בידי לרפא את בנך."

לא? אם כן, לחינם בא. מבקש הוא סליחה על ההטרדה. אבל מדוע התור ארוך כ"כ?

"אסביר לך" המשיך הרבי" ,אנשים יודעים שהצרות באות ממרום, ומאמינים שתפילתי מקובלת לפני ה' וביכולתי לפעול לביטול הגזירות. גם על בנך נגזרה גזירה, ואני מוכן לפנות אל הבורא ולבקש שימלא משאלתך וירפא את בנך. אבל אז ישאל השי"ת: האם הוא עושה רצוני, שמבקש שאעשה רצונו? ומה אוכל לענות!?

על כן, מציע אני עסקה: אתה תקבל על עצמך לשמור שבת כשרות וטהרה, ואני מתחייב שהשי"ת יעשה רצונך ובנך ירפא"!

שמע הבנקאי, ושקל את העסקה. ענה: בענין הכשרות, מבין אני שאין בעיה. נעבור לצמחונות. בענין הטהרה, אשאל בבית. אבל בענין השבת, אין על מה לדבר. אם אסור את הבנק בשבת יעזבוני לקוחות והעסק יסגר.

"כרצונך," השיב הרבי" .לא עשינו עסק"

לחצו ידים, נפרדו כידידים. חזר לביתו, ובנו גוסס "נו, מה היה שם" שאלה האם.

"יהודי קשיח" ענה הבנקאי" ,אי אפשר לעשות איתו עסק, אינו מוכן להתפשר!" וסיפר על הפגישה. נרעשה האם" :רוצח! הבנק חשוב לך יותר מבנך!? אתה רץ מיד לדואר ומשגר מברק שאתה מסכים לשלושת התנאים"

מיהר, ושלח את המברק, כשחזר, כבר הוטב לילד. כעבור זמן קצר, נרפא. והעיר געשה ורעשה: הבנק נסגר בשבתות, אנשים שמעו את הסיפור השתאו והעריכו והעסקים רק שגשגו. שלחה אותו אשתו לשלם לרבי שכרו 300 מארקים כדמי ביקור אצל הפרופסור, ולא הסכים לקחת. כאלישע, שמאן לקחת כסף מנעמן, כדי להרבות כבוד שמים.

אחרי שהתעקש אמר הרבי" :אם כן, היה שלוחי. בבית המדרש יושבים אברכים ולומדים. חלק ביניהם את הכסף ויברכו את בנך." הלך וחלק. שמע אחד הלומדים, ומיהר אל הרבי. לפני זמן רב חלתה אשתו ומחלתה הלכה והחמירה, והרבי הסתפק בברכה. שאל בכאב" :האם הרבי מושיע רק מחללי שבת..."!?

נתן בו הרבי עיניו" :אתה חסיד שלי" "?ודאי"! ואוהב אותי" "?אהבת נפש"!

"אם כן, מדוע לא תבין! הקב"ה גזר גזירה, מי אני שאבטלנה. ואם אני מחולל מופת, ומכריח לבטל גזירת שמים, אני מעורר עלי רוגז והקפדה, ועלול לשלם על כך ביוקר רב. אבל הכל כדאי, כדי להרבות כבוד שמים. כדי שבאשכנז יראו בנק סגור בשבת, וידעו שיש אלוקים בישראל! אבל שאתה תדרוש זאת ממני..."!?

(והגדת)