Skip to content
בלבבי משכן אבנה

הלכות תפילין

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

סימן כז - סעיף א': מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל, בבשר התפוח שבעצם שבין הקובד"ו ובית השחי, ויטה התפלה מעט לצד הגוף בענין שכשיכוף זרועו למטה יהיו כנגד לבו, ונמצא מקיים והיו הדברים האלה על לבבך. הגה: וצריך להניח בראש העצם הסמוך לקובד"ו, אבל לא בחצי העצם שסמוך לשחי . ( גידם שאין לו יד רק זרוע, יניח בלא ברכה) (תוספות פרק הקומץ כתבו דגידם חייב ובא"ז כתב דפטור).

בירור הלכה - סעיף ב'

ושורש הדין בגמ' (מנחות לז, ע"ב) שאמרו, אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש, מה להלן 'בגבוה' שבראש אף כאן "בגובה" שביד. ובביאור מהו "גובה של יד" מצינו כמה ביאורים.

א. ומתוך דקדוק לשונו נראה, שס"ל שזהו דין בגובה "היד" דוקא, וגבוה היד המקום שסמוך לכתף.

ב. לשון קבוצת הבשר, כמו (ב"ב ה, ע"א) קיבורא דאהיני, ואומר ר"ת, דהוא "גובה הבשר" שבזרוע שבין בית השחי למפרק שקורין קוד"א, עכ"ל. ולדבריו זהו דין גבוה של בשר דייקא.

ג. העצם" שסמוך לקובד"ו, אבל לא "בחצי" העצם שסמוך לשחי, עכ"ל, ועין גר"א ס"ק ה', והיה מקום להבין את דברי הרמ"א, שמפרש שמ"ש בגמ' בגובה היד היינו בגובה "העצם" שביד. ולכן צריך להניחו בראש העצם, שהראש נקרא גבוה, ולא להניחו בחצי העצם, שאינו נקרא גובה, אולם כתב בפמ"ג (א"א, ס"ק ב') וז"ל, לאפוקי חצי הסמוך לבית השחי לא, אבל "בראש" עצם ממש לא, דשם אין תופח בשר, כי אם נמוך, ועד שיתחיל להיות גובה אין מקום תפילין, כמ"ש בתוספות מנחות לז ע"א (ד"ה קיבורת) קיבורת מקום גבוה וקיבוץ בשר. ומ"ש בסעיף ז', מחצי ועד הקובד"ו, שהוא לשון סמ"ק (ריש סימן קנג) הובא בב"י (ד"ה כתוב בסמ"ק) הוא לאו דוקא עד ממש לקובדו (שם אין תופח כי אם למעט חצי הסמוך לשחי, עכ"ל ועין גר"א ס"ק ה'. והיה מקום לומר שהרמ"א לא פוסק כתוס' שקיבורת מדין גובה היינו מקום גובה בשר, אלא דין גובה גדרו גובה העצם, כנ"ל ודו"ק.

ד. במקום גובה של זרוע, וזהו בעצם שבין האציל שקורין קובד"ו ובין בתי השחי שקורין שובק"ו, עכ"ל. ומבואר בדבריו שדין גובה, הוא דין "בזרוע" גובה של זרוע, ודו"ק.

ה. "ממקום הנמוך" שבראשו עד מקום "גבוה" גובה הראש (ולא רק במקום "גובה" ודו"ק) וכו', הכא נמי בשל יד, ממקום "הנמוך" שבידו עד מקום "הגבוה", והוא בזה המקום מתחלת הפרק ששם הוא "נמוך" ומשופע והולך וגבה עד חציו, וכן הוא שיעור הנחתן "עד הגובה", עכ"ל. ודו"ק היטב היטב בדבריו.

כתב רש"י וז"ל, גובה- קיבורת שהוא אצל הכתף, עכ"ל.

כתבו התוס' (שם, ע"א, ד"ה קיבורת) וז"ל, וקיבורת הוא

כתב הרמ"א בסעיף דדין וז"ל, וצריך להניח ב"ראש

כתב הטור (סימן קנג, יג, והובא בב"י) וז"ל, וצריך להניחם

כתב הלבוש וז"ל, מה מקום הנחת תפילין שבראש,

הלכה פסוקה - סעיף ב'

לכתחילה יניח התפלין של יד במקום בשר התפוח

פירוש על דרך הסוד - סעיף ב'

כתב בשער הכוונות (דרושי תפילין דרוש ה) וז"ל, בלילה היא אומרת שמני כחותם על לבך כנז"ל, שיוצא רשימו דילה ועומד בחזה שבו, והאור הבוקע הוא כחותם על זרועך, והוא כי בעלות ספירת הכתר שבה מן הבריאה לאצילות, וחוזרת עמו פב"פ כנגדו, הנה להיותה בחינת נקודה בלבד אינה פרצוף שלם, לכן מקום חזרתה הוא בזרעו השמאלי הנקרא גבורה (עיין דרושי ברכות השחר, סוד ה' מיני גבורות שהם פה וחוטם וזרוע וכו'). לפי שכל עצמה של הנוק' היא גבורה כנודע, ולכן היא מתקשרת עמו בזרוע השמאלית, וז"ס מ"ש בזוהר דיצחק אתער בלילה ואחיד לה לנוק' בהדיה, ובבוקר אז אתער אברהם וכו' נמצא כי בזרועו השמאלי עומד הכתר ורחל פב"פ עם ז"א, וע"ז נאמר כחותם על זרועך, כי היא מקשרת עמו בזרוע, בחוץ, ואינו בתוכו על לבו, אבל בחינת הרשימו של המוחין שלה אינם יכולים לכנס תוך ז"א עצמו, עליו נאמר שימני כחותם על לבך כי מקומו הוא נתון בלבו דז"א בפנימיותו ממש, ויושב שם עד אור הבוקר, וכשעולה הכתר דרחל ונקשר בחוץ כחותם על זרועו אז יוצא אותו הרשימו דמוחין דרחל מתוך פנימיות ז"א מלבו ממש שהוא כנגדה ויוצא לחוץ ונכנס תוך רישא דכתר דנוק' דז"א, ושם משמש זה הרשימו בסוד מוחין של הנקודה ההיא, ואז בהכנס אותו הרשימו תוך אותתו הנקודה אז נקראת אותה הנקודה תפילין של יד, פירוש כי אותה נקודה נקשרת בזרוע השמאלי דז"א במקום הקיבורות שהוא מכוון כנגד הלב ממש כדי לקחת אותו הרשימו שלה העומד שם בפניו כזכר, ואז נעשים בראשה בחינת תפילין, נמצא שבערך ז"א נקרא תפילין של יד, ובערך נוק' נקרא תפילין של ראש שלה ממש, והנה לא יקשה לך אמרו בזוהר אם התפילין של יד הם תפילין שבראש ז"א או אם הם תפילין דנוק' כי הכל אמת, והם תפילין גמורים ממש בראש רחל, כענין תפילין שבראש ז"א. והנה מן הראוי היה שכמו שהאיש מניח תפילין כדמיון תפילין של ראש דז"א כן גם האשה תתחיב בתפילין כדמיון הנוק' דז"א שמנחת תפילין בראשה כנזכר, אבל הטעם הוא לפי שאלו התפילין בראשה דרחל הם בהיותה בבחינת נקודה א' בלבד ואין בה עדיין פרצוף כלל, לכן אינה נחונת בענין התפילין רק בז"א אשר הוא מקשר עמו אותה הנקודה בזרועו עם אותם התפילין שבה, ונקרא תפילין של יד דז"א, עכ"ל.

More in this printout

View the whole printout