פרק ה'
ולהיות היסוד דז"א אשר הוא זכר והוא ארוך לכן מתפשט בכל קו אמצעי עד סיום הת"ת דנוקבא: כנודע יסוד דדוכרא ארוך ויסוד דנוק' הוא קצר.
לכן נמצא כי הז"א יש בו מגולין שתי שלישי חסד שבת"ת ושתי חסדים שלימות של נ"ה: כפי שהתבאר לעיל שב' חסדים דחסד וגבורה ושליש דת"ת נשארו מכוסים בעטרת יסוד דאימא המולבש בחזה דז"א.
דז"א שהוא כמו מחיצה אליהם ואינו נקרא נפילה אבל כשנגמר היסוד דז"א ואין מחיצה אליהם אז נק' נפילה: מלבד מה שמחמת שבנוק' אין מרחק גדול בין סיום יסוד דז"א לסיום דנוק' כפי שיש מרחק בין יסוד דאימא ליסוד דז"א, הטעם בעומק שהדבר נקרא נפילה הוא מחמת שהדבר יורד ללא הלבוש כי הלבוש הוא בחינת מעין כלי המקבל את הדבר משא"כ כאשר הדבר יורד בגילוי בלא כלי הוא נקרא נפילה.
מעתה יש לבאר מהו החילוק בין הנוק' לז"א דהרי בשניהם סוף כל סוף האור יורד בגילוי, וכדברי הרב שבשניהם מתגלה נפילה רק שאצל הנוק' נקרא נפילה רק כשהגבורות מגיעים לסיום הת"ת, והגילוי הוא רק בנו"ה, לעומת כן הגילוי בז"א הוא משליש השני של הת"ת.
אבל בנוקבא אין בה גלוי רק לשתי גבורות עצמן שנתפשטו בנ"ה שלה לבד והרי זה שינוי א' בענין גבורות עצמן אל החסדים: מחד שלא כמו התפשטות יסוד דאימא בז"א שמחמת שיסודה קצר לכן הוא לא מגיע אלא רק לשליש הת"ת העליון ולכן רק שליש החסד דת"ת מכוסה וב"ש דחסד דת"ת מגולים, משא"כ בנוק' שיסוד דז"א ארוך לכן הוא מגיע עד סיום הת"ת דנוק' ונמצא כולו מכוסה ורק נ"ה מגולים.
ואשר על כן יש לבאר שכיון שנו"ה נקראים לבר מגופא לעומת הת"ת שהוא נקרא גופא, לכן בז"א שהגילוי מתחיל בגופא עצמו לכן הוא נקרא נפילה, כלומר נפילה ממקום 'גופא' למקום 'לבר מגופא', משא"כ בנוק' שהגילוי הוא רק ב'לבר מגופא', ואז אינו נקרא נפילה אע"פ שהוא גלוי.
מאידך מתגלה מצד שורש הפנימי שהנוק' מהותה יותר מכוסה מאשר מהות הז"א שיש בו יותר גילוי, והוא הענין שיש בנוק' ענין הצניעות שהיא הסתרה דקדושה יותר מן הזכר. אמנם בעומק השורש לצניעות הוא ענין ספרא דצניעותא, ד'ספרא' הוא חכמה שהוא מקום הפתיחה שורש הזכר, ו'צניעותא' הוא מקום הסיתום שהוא מקום הכתר, שורש הנקבה שהוא כח הסיתום מתגלה כאן לתתא בנוק', שיש בה יותר סיתום מן הזכר, ונמצא שבהגדרה כוללת הזכר שייך למקום הגילוי והנקבה שייכת למקום הכיסוי, והשורש הזה מגלה שיש לנקבה לכסות את עצמה יותר מן הזכר .
ועוד הנה מחד נפילה מתגלה במקום הרגלין דייקא בחינת 'סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים' שהוא כנגד מקום הרגלין שהם נופלים, אך מאידך מקום הרגלין עצמו אינו מקום של נפילה כי יש מציאות של קיפול הרגלין, ואזי נמצא שאין מציאות של נפילה. נמצא לפ"ז שדבר שנמצא כבר במקום הרגלין אינו בבחינת נפילה, ולכן בנוק' אינו נקרא נפילה גמורה, כי מקום הרגלין אינו מקום של נפילה, משא"כ בז"א שהגילוי תחילתו הוא משליש שני דת"ת וירד לתתא הוא נקרא נפילה, והבן.
עוד יש שינוי אחר בענין המקום בעצמו, כי בז"א שנגמר יסוד דאמא בחזה שלו יש הרחק גדול משם עד היסוד שלו וכאשר יוצאין משם החסדים הם נופלין ויורדין ממקום גבוה במרוצה גדולה: כלומר דחוץ ממה שנתבאר שיוצאים במרוצה מחמת דוחק וריבוי האור יש טעם נוסף שהוא מחמת שנופלים ממקום גבוה למקום נמוך לכן יורדים במרוצה.
והנה סבת ב' שינויים אלו גורם שינוי ג', והוא כי בז"א היו ג' חסדים פחות שליש מגולין והם אורות רבים משל נקבה, וגם שיורדין במרוצה ממקום גבוה מאד כנ"ל, לכן יש בהם כח אח"כ לעלות מאד מאד כנראה בחוש הראות כי כאשר יפול האבן ממקום גבוה תחזור מכח הכאת ירידה שהיתה בחוזק לחזור לעלות למעלה בכח שיעור גדול וכשנפילתה היתה ממקום נמוך לא תחזור לעלות כ"כ בגובה: והיינו כפי שהתבאר לעיל שיש ב' בחינות של אור חוזר, יש אור חוזר כאשר האור יורד באור ישר מכתר למלכות אזי האור חוזר לעילא, והוא האור החוזר המבואר בכל מקום. ויש אור חוזר שהאור יורד מהדעת ליסוד אבל גבורות היוצאין מיסוד דז"א אל יסוד דמלכות הוא סמוך ממש ונדבק בו: אינו סמוך ממש כפשוטו דהרי יש שם נו"ה אלא היינו בהגדרה כוללת נקרא סמוך.
כי הרי נתבאר שמסתיים בסוף ת"ת דנוקבא וכמעט שאין ניכר שם בחי' ירידה כי כל זמן שמתפשטין ויורדין נתונים בתוך היסוד
וכדוגמה בעלמא וזה משתלשל לתתא שגם כאשר אשה עושה חסד עם עני היא מכניסה אותו לביתה ונותנן לו מזון משא”כ האיש הוא נותן מעות לעניים.
ולא מגיע למלכות אלא רק ליסוד וחוזר, והוא אור חוזר בסוד משא"כ הגבורות אין בהם בחינת נפילה. הדעת, והיינו שהאור אינו מגיע לתכליתו, והוא סוד עדים זוממין, ולפי יסוד דברי המהר"ל שכאשר זורקין אבן לקיר היא חוזרת כפי כח ההכאה.
יתר על כן כאשר החסדים עולים באור חוזר בסוד הדעת שחוזרים מהיסוד ועולים ומגדילים את כל הקומה של הז"א, היינו שחוזרים ממקום נפילה שהוא לבר מגופא למקום גופא. האור החוזר המוזכר בכל מקום שהוא אור המגיע לתכליתו והשורש העליון לזה הוא התפשטות השניה דעקודים שהאורות וחוזר, הוא מדרגת הנוק', כי במלכות מתגלים תכלית כל חזרו לעילא ואור הכתר נשאר במאציל ואור החכמה נכנס בכלי המדרגות, אולם האור חוזר שיורד בסוד הדעת שאינו מגיע הכתר וכו' והיינו שהתחדש שאור שיוצא ויורד לתתא חוזר חזרה לתכליתו עיקרו הוא בדוכר' ולא בנוק', והוא מה שנתבאר לעיל גמורה לעילא. שכל גדילתו מתתא לעילא של הז"א נעשה מכח האור חוזר הזה.
ובהגדרה כוללת הז"א הוא נקרא גופא והנוק' היא נקראת לבר מעתה נבאר כי האור חוזר דמיירי בסוגיין הוא האור חוזר מגופא, והוא ההבדל שמתגלה בין האור חוזר של הדוכ' לבין בסוד דכור' שאינו מגיע לתכליתו וחוזר ואזי הוא יורד במרוצה האור חוזר של הנוק', דהיינו כי האור חוזר המתגלה בז"א כמו 'ויורד בנפילה', כלומר אינו רק יורד במרוצה אלא הוא מרוצה שהחסדים ירדו במרוצה הכא נמי הם חוזרים במרוצה, והתנועה של נפילה.
הזו מחזירה אותם למדרגת גופא, ומכח כך הוא בונה את הכתר כמבואר במקומו. והשורש הדק לזה הוא מה שז"א מעיקרא היה ג' גו ג', שהוא ירידת של חג"ת לנה"י דהיינו כפי שהתבאר שבז"א עיקר הקיפול הוא שהחג"ת מתקפל לנה"י , וכאשר הוא חוזר ונעשה ו"ק גמורים היינו בסוד אור חוזר, דהיינו שמכח אור חוזר זה מתגלה שמה שהיה בבחינת לבר מגופא חוזר ועולה למדרגת גופא.
והיינו כי החסדים יורדים ליסוד ואולם היסוד אינו בבחינת קבלה גמורה, כלומר לכאורה כמו שהמלכות היא בחינת 'מקבל', מצד שהמלכות נקראת 'כלה' הכי נמי נימא שהיסוד שנקרא 'כל' הוא בחינת מקבל ג"כ, אלא שיש הבדל יסודי בין 'קבלה' של היסוד לבין הקבלה של הנוק' , הקבלה של המלכות היא קבלה גמורה, לעומת כך קבלה של היסוד אינו קבלה גמורה, כי מה שהוא מקבל זה נזרק מיד לאחוריו כאבן הנזרק לקיר כנ"ל,
והוא סוד מה שאמרו חז"ל שכהנים זריזים הם, דהיינו דהיינו שמה שהוא מקבל הוא מחזיר אותו מיד לעילא, והיינו שהזריזות המתגלה בחסדים מתלבש בכהנים, והיינו כי הזריזות כי היסוד אמנם יש בו בחינה כהמלכות שהוא משפיע לתתא המתגלה בחסדים הוא מסוד מה שיורדים במרוצה, ויתר על כן אולם מאידך יש בו בחינה שהוא מקבל כדי להחזיר מיד, כדוגמה הם עולים מתתא לעילא במרוצה בסוד אור חוזר כנ"ל, והיינו בעלמא 'מתנה ע"מ להחזיר', כי אמנם היא מתנה גמורה אך היא שזה מתגלה בכהנים שעיקר עבודתם הוא מתתא לעילא שהיא ע"מ להחזיר, משא"כ קבלה במלכות היא קבלה גמורה שלא ע"מ כל העלאת הקרבנות. להחזיר, וכאשר הדבר חוזר היינו מחמת שהגיע לסופו, לתכליתו, לכן הוא חוזר לעילא, בבחינת שמתגלה בסופו דבר בהיפוכו.
משא"כ האור חוזר שעולה מכח הנוק', כיון שלא ירד במרוצה בבחינת נפילה לכן אינו עולה במרוצה ולכן אינו יכול לעלות עד והיינו שמהות הקבלה ביסוד היא שאין אפשרות לקבל את הכתר כפי שהרב מבאר מיד להלן. הדבר באופן גמור ולכן האור חוזר, וכפי שהתבאר כי דבר היורד במרוצה חוזר כדברי המהר"ל. ומטעם זה שיסוד אינו בבחינת מקבל גמור לכן שייך בו קילקול דשז"ל, כי אם הוא היה מקבל גמור אזי הוא היה משפיע תמיד רק למקבל גמור, ולכן יש בו אפשרות להריק במרוצה בסוד יורה כחץ או לכלי גמור בסוד תיקון או ח"ו לבחינה שז"ל מצד הקלקול.
לכן היה כח בחסדים המגולין לב' סבות הנ"ל להתפשט בג' קוין בז"א ולעלות בשלשתן עד הכתר ומגדילין את כל הז"א כנ"ל כי הגדלות דז"א הם ע"י מים שהם החסדים אבל הנקבה שמקום ירידת הגבורות הוא מועט מאד עד שכמעט אינו נקרא ירידה, וגם בענין שיעורם הם ב' גבורות בלבד ושם בז"א היה קרוב לג' חסדים, לכן אלו היו אלו הגבורות מתפשטות בעלייתן דרך הג' קוין לא היה לפ"ז נבאר שכאשר יורדים החסדים מיסוד דאימא ליסוד דז"א, בכח אלו הב' לעלות עד הכתר ולהגדילו כי היו מתפשטים כחם מחמת שהם מכוסים רק עד שליש עליון דת"ת ומשם דייקא באלו הג' קוין והלואי שיוכלו לעלות עד ח"ב שבה בלבד: כלומר מתגלה בחינת נפילה כנ"ל, והיינו כי יורדים ממדרגת חג"ת, אע"פ שהנוק' עיקרה היא ב' קוים של נו"ה אולם מכח יסוד דז"א מדרגת גופא, למדרגת נה"י, מדרגת לבר מגופא, והיינו שאין שיורד עד סיום הת"ת שלה היה בכוחה לעלות ג' קוים, ורק משום חילוק רק בכמות שבז"א יש ג' חסדים פחות שליש ובנוק' יש הטעמים הנ"ל לא היה כח לעלות באור חוזר, והיינו הן מצד מה רק ב' גבורות, אלא שגם באיכות החסדים יש בהם בחינת נפילה שהם אור מועט והן מצד מקום הסיתום, והן מצד שאינן יורדים במרוצה ומחמת כן לא נקרא נפילה, לכן לא יכלו לעלות לכתר והלואי שיוכלו לעלות לחכמה ובינה שבה, וכפי שהתבאר בפרק דלעיל שמילוי דאלפי"ן שהוא בחינת אמצע נעשה אצלה חכמה קו ימין וקו האמצע הוא בלא מילוי בסוד שדעתה קלה, והיינו שחסר בה הארת קו האמצע, ונמצא שגדר הכתר של הנוק' אינו קו אמצע גמור.
ונמצא שהאור חוזר שעולה מתתא לעילא בדוכ' ובנוק' חלוקים ביסודם, כמתבאר לעיל, ונחדד, הנה הרב ביאר שהטעם שאין אור הגבורות עולה עד הכתר הוא מחמת שהאור מועט וגם אינן 'נופלים' ולכן אין בכוחם לעלות לעילא, אולם מתחדד לפי המתבאר השתא שעומק הענין הוא כי האור חוזר שיש בו כח לעלות מתתא לעילא לבנות הכתר הוא רק האור חוזר בסוד הדעת בסוד אור חוזר שעיקרו בדוכ' שיורד במרוצה ואינו מגיע לתכליתו ולכן יש בו כח לעלות בחוזק וכו' כנ"ל, ולכן בנוק' שהאור החוזר הוא אור החוזר שהגיע לתכליתו עד המלכות וחוזר רק מחמת שהגיע לתכליתו לכן אין בו כוח לעלות לעילא.
והיינו שאע"פ שאין בנוק' קו אמצע גמור מ"מ מה שמתקבצים לאמצע גורם שיש מעין קו אמצע ואז יכולים לעלות אל הכתר להגדילו, והיינו בחלק שהכתר נבנה מתתא לעילא.
נמצא שהכתר דנוק' הוא כתר שנבנה מקו ימין וקו שמאל, מנצח והוד, ואינו קו אמצע גמור כנ"ל, והוא יסוד כל הנוק' שהיא נבראה מן הצלע והיינו 'מן הצד', כלומר היא לא שייכת 'בעצם' לקו האמצע.
אולם מאידך יש בחינת אמצע בנוק' והיינו נקודת אמצע, כנודע ששורש הנוק' הוא בעיגולים, ובזה שייך בה אמצע שהיא נקודת האמצע של העיגול, וביחס הזה הספירות נמנים מתפארת לתפארת בסוד 'עטרת' תפארת, כי תפארת היא נקודת האמצע של הספירות, והוא בין מצד שורשה בז"א שהיא בנקודת סיפא של היסוד וכ"ש מצד שורשה באימא שהיא יצאה מאחורי הת"ת דז"א ששם מולבש עטרת היסוד דאימא, ששניהם הוא מדין 'נקודת' האמצע ולא מדין 'קו' האמצע.
והוא בסוד דבר בהיפוכו שמתגלה בסוד אור חוזר דדוכ' שיש בה כח לעלות אע"פ שהוא פעולה של גבורה אע"פ שדוכ' הוא בחינת חסדים ובנוק' שעיקרה היא גבורות מתגלה בה פעולה של חסדים, והוא מה שדוכ' נקרא 'גבר', מלשון גבורה, והוא בסוד מיזוג הצדדים כמבואר בזוהר בענין צפון שהוא שמאל בחינת אש ואולם מתגלה בו קור ודרום שהוא בימין בחינת מים מתגלה בו חום.
והנה אנו צריכין להגדיל הכתר שבה ולכן הוצרך שאלו הב' גבורות דנ"ה שירדו עד היסוד שבה שכאשר חוזרין לעלות יתקבצו שניהן ויעלו דרך קו האמצעי הם בלבד עד שיעלו אל הכתר ויגדילוהו: כדי להגדיל את הכתר שהוא בקו אמצע יש צורך שיעלו לקו אמצע, ולכן הוצרך שקודם יתקבצו הגבורות, וביחס הזה התפארת היא תפיסת הראשית והאחרית, נמצא שהתפארת הוא השורש של הכתר, וזה סוד הכתר של הנוק', שהו סוד 'נקודת' אמצע, והיינו כי בחינת קוים הוא שייך לדוכ' ולא לנוק', לכן ע"כ שהכתר דנוק' שהוא באמצע הוא מתגלה מכח 'נקודת' האמצע דייקא.
ובעומק נקודת האמצע הוא בחינת הכתר שהוא משורש העיגולים בבחינת 'כתר סביב', בחינת 'כתר לי זעיר', שהוא בחינת עיגול, לעומת כך כתר דדוכ' הוא מיסוד קו האמצע ששורשו בכתר שהוא באמצע.
ומ"מ כיון שהכתר נעשה מב' קוים דנו"ה שהם קוים, ולכן צריך קודם שיתקבצו לנקודת אמצע דייקא כדי לעלות ולבנות מתתא לעילא כתר דנוק' משורש העיגולים, בסוד נקודת האמצע, והבן.
א א ג ב ב ג אולם התבאר לעיל שהקבלה ביסוד הוא בסוד תערובת לעומת הקבלה בנוק’ שהוא בסוד התפרטות שהיא מחלקת לכל אחד חלקו אולם החילוק המתבאר השתא הוא ביחס לסוגיין כאן. משא”כ בא”א שעיקר הקיפול שהוא שהנה”י עולה לחג”ת. ד ד כפי שהתבאר שאור חוזר הוא בחינת ממוצע בין יושר לעיגולים.