Skip to content
בלבבי משכן אבנה

סוגיית הגבורות בשער הכוונות

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

תקציר: עד עתה עסקנו בדינים והגבורות שעל גבי הידיים, במהותם ובמקורם וסדר התפשטותם, השבוע נראה את הדברים בתוך דברי הרב בשער הכוונות, וכן נמשיך ונלמד על המהלך הכללי של מיתוק הדינים על ידי נטילת ידיים

סוגיית הגבורות בשער הכוונות

סוגיית הגבורות בשער הכוונות

ועתה נבוא ללמוד את אשר נתבאר מתוך דברי הרב בשער הכוונות.

כתב הרב: "דע יש באדם העליון ב' בחינות שערות אם שערות הראש ואם שערות דיקנא והנה שערות הזקן דז"א הם תקיפין ודינין קשים מאוד שהיותם משתלשלים ויורדין למטה נעשה מהם המותרות שהם סוד הקליפות, ואמנם שערות דיקנא דא"א הם רחמים יען כי הם לבנים ולכן הם כופין את הדינין, אבל בז"א הם שערות חזקים מאד יען כי הם שחורים והם דינין תקיפין" .

כאן מבאר הרב את החלק הראשון של שורשי הדינים, ששורשם בשערות שבראש ובדיקנא.

נמשיך ונראה את לשון הרב: "ואמנם ענין יטול האדם הוא באופן אחר, כי כמו שיש שערות באדם העליון דעשיה שהם בחינת הדינין הקשים כנזכר. גם מלבד זה יש באדם עצמו סוד חמש מיני גבורות שהם פ"ה וחוט"ם וזרו"ע וי"ד ואצבעו"ת כמבואר אצלנו באידרת נשא. והנה שערות הזקן הם סביב החוטם וסביב הפה וסביב הזרוע וכו'".

ביאור הדברים, שערות הדיקנא דז"א שהם שורש הגבורות, יש להם חמשה מקומות בהם הם מתפשטים, והם: במקום הפה, החוטם, הזרוע, היד והאצבעות. למעלה מכך יש את שערות האוזן שאלו הם שערות ממותקות, וזהו שורש נוסף למיתוק שלא הוזכר בסוגייתנו.

התפשטות זו כמו שנתבאר למעלה, היא המוגדרת כשם 'אלוקים', שעניינו התפשטות הדינים, וכמו שמבואר להדיא בדברי הרב שהגבורות שבאותן חמשה מקומות הם התפשטות של שערות הזקן, וכלשונו של הרב 'והנה שערות הזקן הם סביב החוטם סביב הפה וכו''.

בהגדרה ברורה יותר, מקום הזקן הוא סביב הפה, כאשר כל מהותו של הזקן הוא התפשטות בסוד המזלא המתפשט למטה. 'פה' עולה בגימטריא אלוקים, נמצא שבעומק שערות הדקינא שמתפשטות לתתא הן הגורמות להתפשטות הגבורות הנקראות אלוקים, ולכן הפה עולה כמנין אלוקים, כי משם מתחיל התפשטות הגבורות.

ממשיך הרב ואומר: "אמנם אלו עצמם הנזכרות הם נמשכים ומתפשטין עד סיום האצבעות ומשם יונקים החיצונים כי כל גבורות האלו הם מתפשטין דרך הזרוע אל סיום האצבעות ולכן יש ה' אצבעות ביד ימין כנגד ה' אותיות מנצפ"ך שהם ה' גבורות הנזכרות אשר סיום התפשטותם הוא באצבעות".

כאן מבאר הרב את החלק השלישי שהוא סיום הגבורות, ומבאר הרב שהגבורות הללו מתפשטות לתתא, וכאשר הן מגיעות לסיום הגוף שם הן מוגדרות כמנצפ"ך.

עולה בידינו עד עתה שיש ג' מדרגות לגבורות, שורש הגבורות בשערות, הם מתפשטות ונקראות בשם 'אלוקים', ובהגיעם לסיום התפשטותם בסיום הגוף הן מוגדרות כאותיות 'מנצפ"ך'.

אופן מיתוק הדינים

לאחר שנתבאר ענין הגבורות והדינים נבאר את תהליך מיתוק הדינים.

המבנה הכללי של מיתוק הדינים הוא באופן של צורת המיתוק הידועה בה החסדים ממתקים את הגבורות.

ובפרטות יותר כמו שנתבאר בדברי היפה שעה, כל הטומאה שעל גבי הידיים שורשה מהנסירה הנעשית בלילה בה ננסרים רוב הגבורות מהז"א וניתנים לנוק', כאשר חלק קטן מהגבורות נותר בז"א . מטרת הנטילה היא בתרתי, הן למתק חלק מהגבורות והן לדחות את חלקם שאינו נמתק .

מסיבה זו המים הנשפכים על הידיים בעת הנטילה נעשים טמאים, היות ומעורב בהם חלק הגבורות שנדחה ולא נמתק, ואלו הולכים לכלי התחתון, ומבואר בדברי רבותינו שכלי זה נקרא בשם 'ארור' וראוי שאותו הכלי יהיה פגום ולא שלם, ולאחר מכן שופכים את אותם מים ואין להשתמש בהם מחמת הדינים שנדחו לשם .

צורת הנסירה נעשית באופן שהז"א הוא חסד והנוק' היא דין, ודיני הנוק' נמצאים אצל הז"א, ומכוח היותו חסד הוא רוצה להפריד את הדינים ממנו, וכן מחמת היותו חסד מונח בו כח של נתינה מכוח מידת החסד ולכן ברצונו לתת לנוקבא את חלקה, והצורה בה הוא עושה זאת היא על ידי החסדים שבבינה. וזה סוד אתי חסד פריש לן וכמבואר בדברי הרב בשער הנסירה .

וטעם היות הדבר על ידי החסדים שבבינה, היות והבינה היא שורש הגבורות, וכבר נודע שאין הגבורות נמתקים אלא בשורשם, ועל כן דחיית הגבורות ומיתוקם נעשית מכוח הבינה.

ומעתה, גם לגבי רושם הגבורות שנותר על ידי ז"א לאחר הנסירה, כאשר באים להפרידם נעשה הדבר מכוח החסד שבבינה, ואלו הם מי נטילת הידיים.

והגדרת הדברים בלשון של שמות הקודש, ששם הוי"ה הוא החסדים, גורם למתק את הדינים הנקראים בשם אלקים.

סדר מבנה הכוונות הכללי של נטילת ידיים הלכה למעשה

נסכם את הדברים שנתבארו עד השתא ונוסיף עליהם ונעמיד את המהלך הכללי של סוגיית נטילת ידיים.

בז"א יש גבורות ודינים בשערות ראשו ובשערות זקנו.

שורש הדיקנא היא באוזניים ושם מקום השערות הממותקות.

הדינים של הדיקנא מתפשטים בחמשה מקומות ונקראים בעת ההתפשטות 'אלוקים'. בהגיעם למקום סיום הגוף וכן במקום אצבעות הידים הם נקראים בשם 'מנצפ"ך'.

בלילה נעשית הנסירה בה ננסרים ז"א ונוק' וניתנים הדינים

עיין עוד שער הכוונות דרושי העמידה דרוש ב, וכן בכוונות ראש השנה דרוש א'.

מהז"א לנוק'. נסירה זו נראית כדין, אולם אליבא דאמת שורש נסירה זו נובע מכוח כך שהז"א הוא רחמים ומעורבים בו דינים של הנוקבא שהיא דין, ועל כן מכוח החסד דז"א נוסר ז"א את הדינים שבו, ומכוח מידת חסדו הוא נותנם לנוקבא שזה חלקה שלה. נסירה זו נעשית מכוח שורש החסד שבבינה בסוד 'אתי חסד פריש לן'.

לאחר הנסירה נותר רושם של דינים וגבורות בז"א, ואלו עומדים במקום אצבעות ידיו, וזו הטומאה שיש בבוקר על ידיו של האדם.

כשם שהחסדים של הבינה דחו את הגבורות מהז"א לנוק' כך גם מהלך הדברים הוא באופן שהחסד דבינה דוחה את הטומאה מעל אצבעות ידיו של הז"א.

צורת הדברים בפועל נעשית על ידי נטילת ידיים. המים של נטילת ידיים אלו הם המים של החסדים של בינה הניתנים על ידי הז"א ודוחים את הגבורות.

סדר דחיית הגבורות נעשה מכוח התפשטות הגבורות הנקראות בשם אלוקים, כאשר ה'מי' דאלוקים דוחה את הגבורות שהם ה'אלה' דאלוקים. דחיה זו מתגלית בפועל במנצפ"ך, כאשר המ"נ דמנצפ"ך הוא מקביל למ"י דאלוקים, וצפ"ך שבמנצפ"ך מקביל ל'אלה' דאלוקים, ואזי על ידי נטילת הידיים המ"נ דמנצפ"ך דוחה את הגבורות שם הצפ"ך.

א ב ג ד א ב להלן יבואר מיתוק שורשי יותר על ידי שערות דא"א הכללי ומכוח כך א"א דז"א עיין שער מאמרי הרשב"י דף כו (על אד"ז) וזה לשונו: "והנה לפי שהז"א לקח לעצמו רוב עיטרא דחסד לכן לא הוצרך לקח מעיטרא דגבורה רק דבר מועט ונשארה כולה או רובה אל נוקביה". תחילה חלק הגבורות הראוי למיתוק נמתק, ולאחר מכן החלק שאינו ראוי למיתוק נדחה. ולהלן בסיום הסוגיא יתבאר שחלקי הגבורות הנמתקות הם ה' גבורות שבדעת דנוק'. ג ד ה ה

More in this printout

View the whole printout