כח הפז

פניני זהר

פרשת לך־לך

קיצור מהלך השיעור

למדור פניני זהר — המופיע זו הפעם השלישית, “בתלת זימני הוי חזקה“ — אנו זוכים לכבוד תהא שנת פז. השבוע עוסק המדור בסוד הפז עצמו — ביאור סיפור יפהפה של הזהר על צמיחתו של רבי יוסי בן פזי שקבל כוס־פז מיוחדת, המורה דרך בחינוך ובכח הזהב להוציא לפועל את מאווי הנפש הכמוסים ביותר.

רבי יוסי בן פזי

מתוך ביאור הפסוק ”שכרך הרבה מאד” דן הזהר בשכר התורה בעולם הבא ובעולם הזה ומספר סיפור :

רבי אבא כד אתא מהתם, הוה מכריז מאן בעי עותרא, ומאן בעי אורכא דחיי בעלמא דאתי, ייתי וישתדל באורייתא, הוו מתכנשין כולי עלמא לגביה, רווק חד הוה בשיבבותיה, יומא חד אתא לגביה, אמר ליה רבי בעינא למלעי באורייתא כדי שיהיה לי עותרא, אמר ליה הא ודאי, אמר ליה מה שמך, אמר ליה יוסי, אמר לון לתלמידוי דיקרון ליה רבי יוסי מארי דעותרא ויקרא, יתיב ואתעסק באורייתא, ליומין הוה קאים קמיה, אמר ליה רבי אן הוא עותרא,

נערך מרשימת הרב ע“י איתיאל גלעדי. י“ג תשרי פ“ו. א בראשית טו, א. ב זהר ח“א פח, ב־פט, א (סתרי תורה). בכל הבא לקמן ראה גם תפארת לוי יצחק אות כו.

אמר שמע מינה דלאו לשם שמים קא עביד, ועאל לאדריה, שמע חד קלא דהוה אמר לא תענשיה, (תוב לגביה) דגברא רבא ליהוי, תב לגביה, אמר ליה תיב ברי תיב, ואנא יהיבנא לך עותרא. אדהכי אתא גברא חד, ומאנא דפז בידיה, אפקיה ונפל נהורא בביתא, אמר ליה רבי בעינא למזכי באורייתא, ואנא לא זכינא, ובעינא מאן דישתדל באורייתא בגיני, דהא אית לי עותרא סגי, דקא שבק לי אבא, דכד יתיב על פתוריה הוה מסדר עליה תליסר כסי מאלין, ובעינא למזכי באורייתא, ואנא יהיבנא עותרא, אמר ליה לההוא רווק, תשתדל באורייתא ודא יהיב לך עותרא, יהב ליה ההוא כסא דפז, קרא עליה רבי אבא (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז, יתיב ולעא באורייתא, וההוא בר נש הוה יהיב ליה עותרא. ליומין עאל חמידו דאורייתא במעוי, יומא חד הוה יתיב והוה בכי, אשכחיה רביה דהוה בכי, אמר ליה על מה קא בכית, אמר ליה ומה

בא איש אחד וכלי של פז בידו. הוציא אותו ונפל אור בבית. אמר לו: רבי, אני רוצה לזכות בתורה ואני לא זכיתי, ורוצה מי שישתדל בתורה בשבילי, שהרי יש לי עשר רב שהשאיר לי אבי, שכאשר ישב על שלחנו היה מסדר עליו שלשה עשר כוסות מאלו, ואני רוצה לזכות בתורה ואני נותן עשר. אמר לאותו הרוק: תשתדל בתורה, וזה נותן לך עשר. נתן לו אותו הכוס של הפז. קרא עליו רבי אבא: (איוב כח) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. ישב ולמד בתורה, והאדם ההוא היה נותן לו עשר. לימים נכנסה חמדת התורה למעיו. יום אחד היה יושב והיה בוכה. מצא אותו רבו שהיה בוכה. אמר לו:

על מה אתה בוכה? אמר לו: ומה אני מניח את חיי העולם הבא בשביל זה? איני רוצה אלא לזכות אצלי. אמר: עכשו מזה נשמע שהנה עשה לשם שמים. קרא לאותו האיש, אמר לו: טול את עושרך ותן אותו ליתומים ועניים, ואני נותן לך חלק יתר בתורה בכל מה שאני לומד. החזיר לו רבי יוסי אותו הכוס של פז, ועד היום לא סר שמו, ומבניו בן פזי, והינו רבי יוסי בן פזי, וזכה לכמה תורה הוא ובניו (משום שלמד תורה). שאין לך שכר טוב בעולם כמי שלומד תורה ומקים אותה.[

מנחנא חיי דעלמא דאתי בגין האי, לא בעינא אלא למזכי לגבאי, אמר השתא שמע מינה דהא לשם שמים קא עביד, קרא ליה לההוא גברא, אמר ליה טול עותרך, והב ליה ליתמי ולמסכני, ואנא יהיבנא לך חולק יתיר באורייתא בכל מה דאנן לעאן, אהדר ליה רבי יוסי ההוא כסא דפז, ועד יומא לא אעדי שמיה ומן בנוי בן פזי, והיינו רבי יוסי בן פזי, וזכה לכמה אורייתא הוא ובנוי (בגין דלעא באורייתא), דלית לך אגר טב בעלמא כמאן דלעי באורייתא (ומקיימה).

]תרגום: כשבא משם רבי אבא, היה מכריז: מי רוצה עשר ומי רוצה ארך חיים בעולם הבא, יבא וישתדל בתורה. היו מתכנסים אליו כל העולם. היה רוק אחד בשכונתו. יום אחד בא אליו. אמר לו: רבי, אני רוצה לעסק בתורה כדי שיהיה לי עשר. אמר לו: הנה ודאי. אמר לו: מה שמך? אמר לו: יוסי. אמר לתלמידיו שיקראו לו רבי יוסי בעל העשר והכבוד. ישב והתעסק בתורה. לימים היה עומד לפניו. אמר לו: רבי, איפה העשר? אמר: נשמע מזה שלא עשה לשם שמים. נכנס לחדרו, שמע קול אחד שהיה אומר: אל תעניש אותו (שוב אליו), שיהיה איש גדול. שב אליו. אמר לו: שב, בני, שב, ואני נותן לך עשר. בינתים

סבלנות בחינוך

בין חכמי הזהר, תלמידי רשב”י, מכוון רבי אבא כנגד הבינה , עליה נאמר ”מצפון זהב יאתה” , לכן הוא המבטיח עשירות ללומד תורה. אכן, תכונת הבינה היא ”מבין דבר מתוך דבר” — רבי אבא מצפה שיתקיים בלומד לשם ממון ”מתוך שלא לשמה בא לשמה”. כשעובר זמן רב, ומתברר שהתלמיד עדיין חומד ממון — ובעצם עושה את תורתו קרדום לחתוך בה, להשיג באמצעותה ממון בפועל — רבי אבא רצה להענישו )מתאים לתכונת ”מינה דינין מתערין” , השייכת לחיצוניות הבינה, דין על מי שנשאר בחיצוניות, ”שלא לשמה”, ולא נכנס לפנימיות, ”לשמה”(. אכן, כשנכנס לחדרו להתפלל שייענש אמרו לו מהשמים — סבלנות! סופו של התלמיד להיות גדול. רבי אבא התאזר בסבלנות — האמא הרחמנית שבו (אמא־בינה) קבלה את המסר מן השמים, והתגברה על הדחף של האבא להעניש (תוך התלבשות בלבושי הדין של חיצוניות אמא) — ולא רק שלא הפעיל דינים, אלא מלא את מבוקשו של התלמיד וזימן לו ”כסא דפז”. ואכן, לאחר שעבר עוד זמן נכנסה חמדת התורה במעיו של התלמיד (והחליפה את תאות הממון־המעות, הקשורה גם בתאות אכילה שבמעים), הוא בכה והתחרט על שלמד עד כה שלא לשמה, הפסיק את הלימוד תמורת ממון ואף החזיר את כוס הפז לבעליה, והפך לאדם גדול בלימוד התורה לשמה. על שם אותה כוס פז נקרא שמו ושם בניו אחריו ”בן פזי”.

יש כאן לימוד גדול בחינוך — אין שום יאוש כלל! גם כשעובר זמן, ונדמה שאין פירות לתהליך החינוכי, צריך להתאזר בסבלנות ולהאמין־לשמוע שעתיד לצמוח כאן אדם גדול

יש כאן לימוד גדול בחינוך, שלגבי התלמיד־המקבל (היינו כל יהודי שרוצים לקרבו) — אין שום יאוש כלל! גם כשעובר זמן, ונדמה שאין פירות לתהליך החינוכי, צריך להתאזר בסבלנות ולהאמין־לשמוע שעתיד לצמוח כאן אדם גדול.

כח הפז — להוציא מההעלם שאינו במציאות

”מתוך שלא לשמה בא לשמה” הוא משום שבתוך ה”שלא לשמה” מסתתר רצון פנימי ועצמי ”לשמה”. כאן בתחלה אותו רצון היה ב”העלם שאינו במציאות”, והלימוד לא חולל שום שינוי. רק לאחר הקול מן השמים שהתלמיד עתיד להיות גברא רבא, ולאחר שזכה ב”כסא דפז”, אותו רצון כבר היה ב”העלם שישנו במציאות”, עד שהתגלה בפועל, במודע. כלומר, דווקא מציאות העושר בפועל (שברקע שלה הבטחת גדולה, שנלווה לה גם כבוד) גרמה לרצון הטוב לצאת מההעלם שאינו במציאות להעלם שישנו במציאות (שעדיין אינו במודע, אך הוא כבר קרוב יותר לגילוי). עיקר החידוש הוא שגם כאשר הרצון ”לשמה” הוא בהעלם שאינו במציאות הוא עתיד להתגלות בסופו של דבר. דווקא הזהר, נשמתא דאורייתא, רגיש לרצון נעלם כזה ובטוח שהוא עתיד להתגלות )בעוד שלפי נגלה, גופא דאורייתא, יש האומרים שהכלל ”מתוך שלא לשמה בא לשמה” תקף רק כשאדם מודע לכך שלימודו הוא שלא לשמה, ורוצה להגיע ללימוד לשמה — ובודאי שאינו עושה את תורתו קרדום לחתוך בו — היינו שהרצון ”לשמה” נמצא בהעלם שישנו במציאות(. שלשת השלבים — העלם שאינו במציאות (יכולת), העלם שישנו במציאות (כח) וגילוי (פועל) — הם תהליך של חש־מל־מל , וד”ל.

יש כח בתאות הפז כפשוטה להוציא את הרצון העצמי מעומק הלא־מודע שאינו במציאות ולהגיע ל“אתהפכא חשוכא לנהורא“, הפיכת זדונות לזכויות עם מעלת “יתרון האור מן החשך“

עולה מכאן שיש כח בתאות הפז, כפשוטה — ודווקא כאשר מגשימים אותה — להוציא את הרצון העצמי מעומק הלא־מודע שאינו במציאות (עד ל”עמוק עמוק מי ימצאנו” , בהיותו לא במציאות כלל). ממילא, מוצדק שבסופו של דבר נקרא רבי יוסי בן פזי על שם הכסא דפז, שהיא היתה הזדמנות הפז — על ידי השגת התאוה דווקא — להגיע ל”אתהפכא חשוכא לנהורא” , הפיכת זדונות לזכויות עם מעלת ”יתרון האור מן החשך” )כאשר הסבה שפועלת את הדבר היא למעלה מהמסובב, כנודע .(

וכמה רמזים באותה ”כסא דפז” (ששרשה בעלמא דאתכסיא, בינה עילאה): ”כסא דפז” עולה ב”פ (ממוצע כל מלה) אלהים, ב”פ כוס, ב”פ יוסי, שם התלמיד!

)ובלשון הקדש, כוס פז עולה ”גל עיני” (. על הכוס הזו קרא רבי אבא ”לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז”. ידוע שכל כוס, בגימטריא אלהים, היא כלי הוי׳, וכלי אלהים (היינו כלי־כוס) הוא עולם” .ותמורתה” אותיות תורה־מות (ותמ־ורתה) רמז ל”אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם” , ”אדם כי ימות באהל” הממית את כל תאותיו, החל מתאות ממון. ”כלי פז” (ג”פ מט) עולה 147, חיי יעקב אבינו, הממוצע של כל אות ב־אמת, סוד ”תתן אמת ליעקב” , עמוד התורה, ”אין אמת אלא תורה” . ביחד, ”ותמורתה כלי פז” עולה כוס (יוסי) פעמים זהב (בן פזי)!

ג קול ברמה ריש האדרא רבא (ח, ב). ניצוצי אורות על זהר ח“ג קכז, ב. ד איוב לז, כב. ע“ח ש“ג פ“ב. ובכ“מ. ה ו ז הדבר בולט מהדגשת הזהר שמדובר ברווק, שלא נזקק לממון ׳בלית ברירה׳, כדי לפרנס את משפחתו, אלא לכאורה במי שלומד באופן עליו נאמר “כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם“ (נדרים סב, א) — ראוי שיהפך לעקר שאינו מוליד, היינו למי שלא זוכה להוליד חידושי אמת בלימודו. ח ראה זהר ח“א קנא, א; ע“ח שי“ג פ“ח; שם שי“ד פ“ב. ט ראה רש“י על דברים א, יג ועוד (ע“פ חז“ל בכ“מ). פסחים נ, ב; זהר ח“ג רעז, א. וראה זהר ח“ב קצ, ב. הרי ההצדקה־ההצטדקות של תאות ממון היא החשש פן יחסר לחמו (אלא שהחשש הופך לאובססיה ורדיפת ממון הרבה מעבר למה שאדם יוכל לאכול בכל ימי חייו). יא ראה תוספות ברכות יז, א ד“ה“ העושה“. וראה חתן עם הכלה הערות קו ו־קח. יב כש“ט (קה“ת) אות כח. יג קהלת ז, כד. יד זהר ח“ג רסז, א. טו קהלת ב, יג. טז ראה ד“ה“ ואתה ברחמיך“ תשמ“ח פ“ז. ובכ“מ. יז תהלים קיט, יח. יח ברית כהנת עולם מאמר “יחוד שם שמים“ פ“ג. יט שבת פג, ב. כ במדבר יט, יד. כא מיכה ז, כ. כב פסיקתא דרב כהנא פסקא טו אות ה; ירושלמי ר“ה פ“ג ה“ח; הקדמת איכה רבה פסקה ב.