'והיה ברכה' (יב, ב').
במד' (ב"ר לט) א"ר יצחק קובעך אני ברכה בשמונה עשרה אבל אין את יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת, א"ר אחא בשם ר' זעירא שלך קודמת לשלי, משהן אומרים 'מגן אברהם' ואח"כ אומרים 'מחיה המתים', ע"כ הלשון והוא פלאי, דהא ברכת 'מגן אברהם' הוא ג"כ שבח להקב"ה שהוא מגן אברהם, כשם שברכת 'מחיה המתים' שבח להקב"ה שהוא מחי' המתים, ומה שייך לומר ע"ז 'שלך קודמת לשלי'.
ונראה עפ"י המדרש שהביא רש"י להלן עה"פ (טו, א') 'אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד', וז"ל: 'אחר הדברים האלה' אחר שנעשה לו נס זה שהרג את המלכים והי' דואג שמא קיבלתי שכר כל צדקתי עכ"ל, והנה ודאי א"א לומר שח"ו אברהם אבינו ע"ה הי' עובד את בוראו ע"מ לקבל פרס, ובשלמא למאי שפירש"י עוד שהי' דואג מן העונש על אותן נפשות שהרג, א"ש שנצרך חיזוק כדי שלא יירא, אבל מה דאגתו על קבלת שכרו. ואמנם בת"י שם: דלמא אתקבלו מצוותי בעלמא הדין ולית לי חולק בעלמא דאתי, או דלמא ייזלון אחיהון דילין קטילי ויצטרפו כלגיונין וייתון עלי... ובזימנא תנינא לא מישתכח עמי אגרא ויתחל בי שום שמיא עכ"ל, ומבואר שחששו של אאע"ה לא הי' מצד קבלת שכר בעה"ז גרידא, אלא שמא בכך נאבד חלקו לעה"ב או שתבא עליו מלחמה נוספת אחר שכבר אכל כל שכרו וח"ו נמצא ש"ש מתחלל, וע"ז השיבו הקב"ה 'אנכי מגן לך' בעה"ז 'שכרך הרבה מאד' ושמור לעה"ב, כלומר דאף ש'אנכי מגן לך' מ"מ אין שום חשש לאיבוד שכרך, כי מה ש'אנכי מגן לך' הוא משום עצם גדלותך ואי"ז נוגע כלל לשכר מצוותיך. וזהו מ"ש שברכת אברהם קודמת, היינו ברכת 'מגן אברהם' יש בה שבח למעלתו וגדלותו של אברהם, שהקב"ה לו למגן לא מצד שכר אלא מצד מעלתו העצמית, והיא קודמת לברכת 'מחיה המתים' שהיא שבח לגדלותו של מקום.
והנה מלבד עצם כבוד הקדימה, יש בזה גם נפקותא להלכה, דרק משום שברכת 'מגן אברהם' היא הברכה הא' בתפלת י"ח ע"כ תלוי' בה עיקר חלות שם תפילה, וכמ"ש מו"ח רבינו הגדול זצ"ל באבי עזרי הל' תפילה (פ"ד הט"ו) דענין כוונה המעכבת בברכת אבות משום שהיא ראשית התפילה וצריך בתחילתה כוונה, ועיקר זה ניתן לברכת אברהם.