וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר וְהֵם בַּעֲלֵי בְרִית אַבְרָם (י"ד, י"ג)
במד"ר כאן 'והוא שוכן באלוני ממרא' רבי יהודה ורבי נחמיה, ר"י אמר במשריא דממרא ור"נ אמר בפלטין דממרא, על דעתיה דר"י אתרא הוא דשמיה ממרא, על דעתיה דר"נ גברא הוא דשמיה ממרא, ולמה נקרא שמו ממרא, ר' עזריה בשם רבי יהודה בשם ר' סימון שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר הקב"ה לאברהם לימול הלך ונמלך בג' אוהביו, א"ל ענר כבר בן ק' שנה אתה ואתה הולך ומצער את עצמך, א"ל אשכול מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך, א"ל ממרא אלהיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו, א"ל הקב"ה אתה נתתה לו עצה למול חייך שאיני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול, אלא בפלטין שלך הה"ד 'וירא אליו ה' באלוני ממרא' עכ"ל המדרש, והובא ברש"י ר"פ וירא באלוני ממרא הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה אליו בחלקו, והוא פלא שהלך אאע"ה ליקח עצה על המילה אחר שציוהו הקב"ה ע"ז, וצע"ג.
והנה עוד שם במד"ר: אמר א"א עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי, תאמר משמלתי הם באים ומזדווגים לי, א"ל הקב"ה: אברהם, דייך שאני אלקיך, דייך שאני פטרונך כו' עי"ש, וכן בסוף הפרשה: אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי תאמר משמלתי אין באים אצלי, א"ל הקב"ה עד שלא מלתם היו בני אדם ערלים באים אצלך, עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא עכ"ל. ונראה בביאור הדברים עפ"י מה שהשריש לן הגאון מהרי"ל דיסקין זצוק"ל והביאו מו"ח מרן זצ"ל באבי עזרי הל' יסוה"ת (פ"ז ה"ו) בביאור ענין מה שאחז"ל (יבמות דמ"ט ב') כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה משה רבינו נסתכל באספקלריא המאירה, דאף שמחזות הנבואה הן בעולמות העליונים מ"מ יורד לאט לאט בעולם ומתגשם עד שהפתרון נמצא בהשגת הנביא על מה ירמזון בעולם השפל, ואז חוזרת רוחו אליו ומסתכל בנפשו את כל הציורים ויודע הפתרון כי הוא נרשם בנפשו, ואעפ"כ הר"ז דומה למביט בזכוכית, שאם צבועה ירוק הרי כל הנראה בה הוא ירוק, ואם היא אדומה הרי כל מה שנראה דרכה הוא רק אדום, ואף שהוא אותו העצם בלא שינוי אבל מראהו משתנה, וכן הענין במחזה הנבואה שנפש הנביא היא המתרשמת בפתרון הענין, וכל שנפשו יותר זכה ובהירה הר"ז פותר החזיון באופן יותר צח ומצוחצח, ומשה רבינו ראה הנבואה באספקלריא המאירה משום שנפשו היתה בעוצם המעלה, אבל שאר הנביאים זולתו אף שודאי כל דבריהם אמת אבל לא ראו הדבר כראיית משה.
ויסוד הדברים ממה שאחז"ל שחלום הוא א' מששים בנבואה והוסיפו ע"ז כל החלומות הולכים אחר הפה, וכן הנבואה שהיא כולה אמת ומתקיימת בעולם כפי אשר נתרשם הפתרון בנפש הנביא בשעת קבלת הנבואה, והיינו שאמרו דגזירת נביא חוזרת וגזירת או"ת אינה חוזרת, לפי שכל דבר שיצא מפורש מפיו של הקב"ה אינו חוזר, והנבואה שיש בה גם כח אחר, פתרון שכל האנושי, ע"כ יתכן שתתבטל עי"ש, ועפי"ז ביאר מור"ח רבינו הגדול זצוק"ל את גדלותו של אאע"ה בנסיון העקידה, שהסביר לעצמו את מראה הנבואה שהקב"ה מצווה עליו לשחוט את בנו יחידו את יצחק, ואף שהי' רואה באספקלריא שאינה מאירה ובקל הי' יכול לבאר חזיון הנבואה בד"א ע"י איזה נגיעה, מ"מ פירשה אברהם כהוגן כי הי' נקי מכל נגיעות עצמיות.
וכעי"ז י"ל ג"כ כאן משום שאברהם אבינו ע"ה היו כל מעשיו לקרב את הרחוקים ולעשות נפשות להקב"ה כמ"ש 'ואת הנפש אשר עשו בחרן' ומתרגמינן 'דשעבידו לאורייתא', ואברהם אבינו הי' סבור שעי"ז קיום מצות המילה הוא מרחיק את הבריות ונמצא מהרס כל כוונתו לקרב העולם לדרכי השי"ת, וא"כ יתכן שאינו מפרש כהוגן את הנבואה שקיבל למול את עצמו, כי איך אפשר שהקב"ה מצווה עליו לעשות פעולה שמפסיקה את כל מהלך עבודת הקודש שלו לקרב את הבריות להקב"ה, ובאמת כ"ה במד"ר מקודם: 'וימול בן מ"ח שנה כשהכיר את בוראו אלא שלא לנעול דלת בפני הגרים', וע"ז הלך ליטול עצה ממי שאין לו נגיעות ע"ז כדי שיפרש לו דברי הנבואה שקיבל מהקב"ה עפ"י האמת, וע"ז א"ל ממרא 'אלקיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון', ר"ל האיך הסכמת ליפול לכבשן ולא נסתפקת שמא רצון ה' שתעבוד ע"ג, והלא אם היית נשרף ונהרג במלכים וברעבון מי הי' מקרב אנשים להקב"ה, אלא זה הי' ודאי אצלך שאין רצון הקב"ה לעבוד לפסילים כדי שתוכל לינצל ואח"כ לקרב נפשות לעבודתו ית', כי זה סותר את כל המציאות של האמונה בהקב"ה, וה"נ א"א להטות פירוש האמיתי של הנבואה משום ההכרח שיוכל לקרב רחוקים, ודאי שהוא פירוש נכון שהקב"ה מצוה אותך כעת למול.
זו הי' עצתו של ממרא, וזהו הביאור בד' המד"ר: 'עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי, א"ל הקב"ה אברהם דייך שאני אלקיך שאני פטרונך', בשעה שהולכים לקיים מצות ה' א"א כלל לקחת בחשבון שמא זה יפריע מלקרב רחוקים, 'דייך שאני אלקיך', מה שעוברים ושבים לא יבואו אצלך אינו כלום, 'אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא', כי זו עצתו של ממרא ולכן נגלה עליו בחלקו.
ויובן בזה מה שחיזר א"א אחר מילתו מיד לחפש אורחים, כי עדיין הי' חרד שמילתו תפריד בנ"א ממנו ולא יוכל לקרבם להשי"ת, וזהו שמתחיל המד"ר בר"פ וירא עה"פ (איוב יט) ואחר עורי נקפו זאת וגו' אמר אברהם אחרי שמלתי עצמי הרבו גרים באו להידבק בזאת הברית וכו', והיינו שאח"כ ראה אברהם שאדרבה לא הי' בזה כלל מניעה מלקרב רחוקים.