וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה (י"ב, ב)
בגמ' פסחים דקי"ז ב': א"ר שמעון בן לקיש 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים 'אלהי אברהם', 'ואברכך' זהו שאומרים 'אלהי יצחק', 'ואגדלה שמך' זהו שאומרים 'אלהי יעקב', יכול יהו חותמין בכולן ת"ל 'והיה ברכה' בך חותמין ואין חותמין בכולן. ובפרש"י כאן 'בך חותמין ולא בהם'. וצ"ע וכי מה איכפת ליה לאברהם, והא קי"ל (סנהדרין קה ע"ב) שבכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו. והנה קודם חתימת הברכה אומרים 'מלך עוזר ומושיע ומגן', ואח"כ 'בא"י מגן אברהם'. וראיתי בעץ יוסף (אוצר התפילות) בתפילת עזרת אבותינו וכו' מגן ומושיע להם וכו' שפי' 'מגן' שלא יבוא הרע, 'מושיע' פריקה מיד השונא לאחר שבא ('ויושיעם מיד שונא', ואונקלוס 'לית פריק לה'), 'עוזר' לראות במפלת שונאיו ('ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי') עכתו"ד. והנה י"ל 'עוזר' כנגד יעקב, ובב"ר (סח, ב) עה"פ 'אשא עיני אל ההרים' פתח רבי שמואל בר נחמן 'מאין יבוא עזרי' ודרשו על יעקב אבינו ע"ה שהלך לפדן ארם בלא כלום, ובצרתו התחזק בביטחון ואמר 'עזרי מעם השם'. הרי שהמדרש מדגיש לשון 'עזר' שנתייחד ליעקב בחשכת הגלות. וכן בגמ' (ברכות סד ע"א) מנין לבעל הקורה שייכנס בעובי הקורה שנא' ישגבך שם אלוקי יעקב, ובפרש"י שיעקב שטרח בגידול בניו יבקש עליהם רחמים ומסייעם ומיד אח"כ 'ישלח עזרך מקודש', וכן 'אשרי שאל יעקב בעזרו'. ומדת 'מושיע' כנגד יצחק: שבברכת מחי' המתים כפלו חז"ל לשון ישועה ('רב להושיע', 'ומצמיח ישועה', 'מושיענו לתחיית המתים'), וממילא בחינת 'מושיע' מכוונת כנגד יצחק.
ומעתה נראה הענין דמדת 'מגן' היא המשובחת בכל המידות ותכלית השלמות, והחתימה נקבעת בעיקר ובקביעות הדבר, ומתחילה אומרים 'אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב', שהוא סדר הנהגת כלל ישראל עד שירדה המדרגה לחשכת הגלות. אבל בגאולה נהפך הסדר 'וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור', ועי' במדרש בחוקותי (ויק"ר לו, ו) שנזכרו אבות אחורנית ללמד שהגאולה באה קמעא קמעא בדרך עלי' למפרע, בתחילה מתגלה הקב"ה בבחינת עוזר (יעקב), אח"כ מתעלה לבחינת מושיע (יצחק), ורק בסוף מגיע לתכלית השלמות בבחינת מגן (אברהם). ומאחר שזו תכלית הקביעות לעולמי עד, אין החתימה אלא במידה העליונה מכולן, ודוֹק.