זוג קשישים שלא ילדו למעלה משמונים שנה, שראו במפת השמיים שלא יזכו לילדים – נולדו מחדש בזכות הוספת אות אחת לשמם. איך אות בודדת משנה מזל? מסע מהגמרא והראשונים אל תורת הסוד, בעקבות השאלה: מהו שם – כרטיס ביקור או צינור של שפע?
"צא מאיצטגנינות שלך"
מבין הסיפורים המדהימים שעברו על החטופים בעזה, צד את עיניי סיפורו של מתן אנגרסט מקריית ביאליק. כשהתבררה סכנת החיים החמורה שבה הוא נתון בשבי, עורר הרב פנחס מרטון, השליח בעיר, את המשפחה והקהילה לנקוט בצעד חירום ולהוסיף לו את השם 'שחר' – שם המבטא חיים וחסד. כעבור שנתיים ארוכות בשבי שב מתן־שחר לביתו, וכך קיבל השם שנוסף לו משמעות מצמררת ומוחשית: לאחר לילה ארוך של ציפייה ודאגה – הפציע ה'שחר' והאיר את לב כולם.
מה הסוד הטמון בשם? כדי לענות על כך, נעיין בשאלה גדולה בפרשתנו: איך שינוי אות אחת בשמם של אברהם ושרה שינה את מזלם ללדת את יצחק? הקב"ה מבטיח לאברהם ילדים, אבל אברהם מתקשה להאמין – הוא ושרה קשישים, והאיצטגנינים (האסטרולוגים) הוכיחו במפת השמיים שלשניהם לא יהיו ילדים: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר: הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" (בראשית טו/ה).
בפשטות, הקב"ה הוציא אותו מאוהלו לראות את הכוכבים בעיניו. אבל מה ההדגשה "ויוצא אותו החוצה"? די היה לומר "הבט נא השמימה"! חז"ל מוצאים כאן מהפכה תודעתית: "'ויוצא אותו החוצה' – אמר אברהם: ריבונו של עולם, הסתכלתי באיצטגנינות ואיני ראוי להוליד בן. אמר לו: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל" (שבת קנו/א).
הקב"ה שינה לטובתו את מפת המזלות בשמיים. רש"י מוסיף ומצטט מדרש: "צא מאיצטגנינות שלך, שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן: 'אברם' אין לו בן, אבל 'אברהם' יהיה לו בן; 'שרי' לא תלד, אבל 'שרה' תלד. אני קורא לה שם אחר ומשתנה המזל". שם חדש הוא אדם חדש: כל מה שראו במפות המזלות נגע ל'אברם' ושרי', אבל 'אברהם' ו'שרה' הם אנשים אחרים.
מכאן לומדים חז"ל להלכה חידוש תמיהה מתוכם: "ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה... שינוי השם – דכתיב 'לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וגם נתתי ממנה לך בן'" (ראש השנה טז/ב). הרמ"א פוסק (יורה דעה שלה/י): "נהגו לברך חולים בבית הכנסת לקרוא שם חדש, כי שינוי השם קורע גזר דינו".
אקט טכני שקורע גזר דין?
עולה השאלה: כיצד אקט טכני של שינוי שם יכול להחליף גורלות? במיוחד לאור ההשוואה לשלוש הדרכים האחרות – "צדקה", "צעקה" ו"שינוי מעשה" – שהן צעדים משמעותיים של שינוי פנימי?
הרמב"ם מבאר ש'שינוי השם' הוא שינוי מהותי: "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה'... ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים" (הלכות תשובה ב/ד). הר"ן (ראש השנה/שם) מוסיף בדרך דומה: "ששינוי השם גורם לו לעשות תשובה, שיאמר בליבו: איני אותו האיש שהייתי קודם לכן". השם החדש הוא אקט פסיכולוגי – תזכורת לירידה מחדש.
אבל פשטות הגמרא ורש"י היא שעצם שינוי השם של אברהם ושרה הפסיק כדי לשנות את מזלם. כך גם מנהג ישראל אצל חולה. מהי אפוא משמעותו של שם? נתחיל ברמה הפשוטה ונמשיך אל העומק שבכתבי אדמו"רי חב"ד.
הרמה הראשונה: השם מתאר
המשמעות הפשוטה של השמות מבוארת בסיפור שמובא בגמרא (יומא פג/ב): רבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי הלכו בדרך ובכיסם סכום כסף גדול. בלילה הם עצרו לישון שנת לילה בפונדק וחיפשו מקום בטוח להניח בו את הכסף. רבי יהודה ורבי יוסי ניגשו לפקיד הקבלה והפקידו בידיו את הכסף.
רבי מאיר, לעומתם, שאל אותו תחילה את שמו? הוא השיב: 'כידור'. רבי מאיר היה "מדייק בשמות" והסיק שהוא טיפוס שלילי, ככתוב "כי דור תהפוכות המה, בנים לא אמון בם". והלך לישון עם הכסף מתחת לכרית. בבוקר ניגשו רבי יהודה ורבי יוסי וביקשו את הכסף והוא הכחיש הכול. הם נוכחו שפגשו בנוכל ונדהמו מחוכמתו של רבי מאיר.
לפי זה, השם הוא כרטיס ביקור המתאר במילה אחת את מהות האדם; ההורים מקבלים ניצוץ נבואה וקוראים לילד שם המבטא את אופיו או את מאורעות חייו.
המקור לכך נמצא כבר בבריאה: "וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ" (בראשית ב/יט). המדרש מציין כי זו הייתה משימה שהמלאכים לא יכלו לה, ורק האדם הצליח בה בזכות חוכמתו. רבנו בחיי מבאר כי אדם הראשון הבין בשכלו את טבעה הפנימי של כל חיה, והעניק לה שם המשקף מהות זו, כדוגמת 'חמור' שנגזר מלשון 'חומר', בהיותו איטי וטיפש. עיקרון זה, לפיו השם מבטא מהות, קיים גם בשמות בני אדם, ממש כפי שהשם 'אדם' עצמו נגזר מהמילה אדמה.
הרמה העמוקה: השם גורם
לפי הרמה הזו, השם הוא רק ביטוי לחוכמת ההורים או לנבואה שלהם, ואם טעו בו – לא קרה דבר. תורת הקבלה מעניקה ממד מעמיק הרבה יותר. לפי השם אינו מתאר את האדם אלא יוצר אותו, משום שהוא צינור השפע לעולם, וכל אות בו מסמלת כוח רוחני מסוים. שורש המאמר: "מנא לן דשמא גרים? (מהיכן מוכחת השפעת השם) דאמר קרא 'לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ' - אל תקרי 'שמות' אלא 'שמות'" (ברכות ז/ב).
הדבר נובע מרצף האותיות המרכיב את השם. האות א' מסמלת חיבור בין מטה ומעלה (אלוקים), 'אור', 'אמונה'), ב' - יציבות וסדר ('בית'), ג' - נתינה ('גומל'), ד' - קבלה ('דלות'), וכל זה ניכר גם בצורת האותיות.
לענייננו: האות ה' היא אות נקבית, המסמלת פריון והתרחבות - כמו שאמר יוסף 'הא לכם זרע' - וצורתה מתפשטת לכל הכיוונים. לעומתה, האות י' היא אות זכרית, נקודה קטנה המסמלת את ראשית ההמשכה והצמצום. זה עומק דברי חכמים בסוטה: 'איש ואישה זכו - שכינה ביניהם, לא זכו - אש אוכלתם': ב'איש' יש י' וב'אשה' יש ה', שכן האישה מרחיבה בתשעה חודשים את נקודת ה'י' לאדם שלם; זכו - מרכיבים יחד את שם י-ה', לא זכו - נותרו רק עם האש'.
בכך מובן האסון בשמם של 'אברם' ושרי': ל'אברם' לא הייתה אות ה', אות ההרחבה, ותפקידו הרי היה להיות 'אב המון גויים'. אצל 'שרי' המצב חמור יותר - לא רק שלא הייתה ה', אלא הייתה י', אות הצמצום. לכן נוספה לאברהם ה', ואילו אצל שרה הוחלפה ה-י' המגבילה ב-ה' המרחיבה. כך כותב האדמו"ר הזקן: 'שינוי השם של שרה הוא להיות לה בחינת הולדה... על ידי התפשטות והרחבה, ולכן נתווסף לשרה האות ה"א' (תורה אור יב/ב).
אדמו"ר המהר"ש ממשיך באותה הדרך: רחל אימנו הייתה עקרה ולקחה את אמתה, בלהה, בתקווה כי 'תיבנה ממנה'. כיצד אישה אחת תיבנה מלידת השנייה? רחל הייתה היחידה בין האימהות שלא היה בשמה אות ה'. לכן לקחה את "בלהה" שהיו לה שתי אותיות ה - אחת בשביל עצמה ואחת עבור רחל וכך ניבנה רחל ממנה. בלשונו (תורת שמואל תרכ"ו/עט): 'זוהו שרחל הייתה עקרה, לפי שרחל אין בה ה"א. והנה לזה אמרה רחל בא אל שפחתי בלהה ואבנה גם אנוכי ממנה, דהנה בבלהה יש שני ההי"ן'.
כעת מובן גם שינוי השם אצל חולה: הוספת שם המסמל חיים, כמו "חיים" או "רפאל", מביאה לו אנרגיה חדשה.
מכאן המסקנה המעשית: 'לעולם יבדוק אדם בשמות, לקרוא לבנו שם הראוי להיות צדיק, כי לפעמים השם גורם להיות טוב או רע' (תנחומא האזינו/ח). הדבר הבטוח הוא להתחבר אל הבכור - לשמות של אנשים גדולים שכבר הוכיחו את עצמם. זו גם הסיבה שהרבי מליובאוויטש, שדחה בקשות לשנות שמות 'מבלי סיבה חשובה' - שכן 'השם שנותנים ההורים הוא שקורא ה' בעולם העליון לנשמה' (אגרות קודש ח/שח) - עורר פעמים רבות דווקא על דבר אחד: קבלת שם בלשון הקודש, שדרך אותיותיה משפיע המזל העליון לעולם.