Skip to content
פרשה

האבא של ארם

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

שאלה אחת בשבת?

"וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם" (בראשית יז/ה)

מדוע ה' שינה את שמו של אברהם?

א. שינוי השם נועד לפרסם את הנס והפלא שה' עשה לאברהם, ולהנציח אותו בדורות הבאים: בכל פעם שיזכירו את שמו, ייזכר גם הנס שעשה עימו ה' (רד"ק).

ב. שינוי שם הוא מנהג מקובל כאשר אדם עולה לגדולה ומתעלה למעמד חדש (חזקוני).

טבילת כלי חשמל

כלי חשמל הבאים במגע עם מאכלים, כגון קומקומים, טוסטר וכדומה, חייבים בטבילה ככל כלי סעודה החייבים בטבילת כלים, ולכן לכתחילה יש להטבילם ולהמתין עד שייתייבשו היטב קודם השימוש.

לכתחילה, אין לסמוך על ההנחה שכלי חשמל המיועדים לשימוש כשהם מחוברים לשקע פטורים מטבילה.

כאשר הטבלת הכלי עלולה לגרום לו נזק, יש שהציעו לתת את הכלי לגוי במתנה ולחזור ולשאול אותו ממנו. אולם לדעת הט"ז וכן לדעת אדמו"ר הזקן, עצה זו מועילה רק באופן זמני, כגון כשאין אפשרות להטביל את הכלי כעת, אך אין לסמוך עליה כדי להשתמש בכלי בקביעות בלא טבילה.

לכן, בכלי חשמל שיש חשש סביר שיינזקו במים, ניתן לתת אותם לחשמלאי יהודי מומחה שיפרק מהם חלק משמעותי באופן שהכלי יאבד את צורת הכלי, ולאחר מכן יחזור וירכיבם. באופן זה נחשב שהכלי נעשה על ידי יהודי, ואינו טעון טבילה.

כמובן, פירוק והרכבת כלי חשמל חייבים להיעשות בידי בעל מקצוע המוסמך לכך, ובכל ספק יש להיוועץ ברב מורה הוראה.

מקורות: שו"ע יו"ד סי' ק"כ ס"א וסט"ז. הגהות רעק"א שם סק"ד. פ"ת שם סקי"ח. שו"ת אהע"ז סי' שכג ס"ח. דרכי תשובה יו"ד שם סקקי"ב. בן איש חי שנה ב, מטות סי"א. שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' קכו. פינת ההלכה ח"ב עמ' 87.

האבא של ארם

אברהם בן 99 שנים וה' מורה לו להחליף את שמו מ'אברם' ל'אברהם' (בראשית יז/ה). קודם היה מופקד על הפצת האמונה רק בקרב אנשי עירו, ארם נהריים, ולכן היה שמו אברם – 'אב לארם'. אבל עכשיו מונח עליו חסד של עולם כולו והוא הופך להיות מפיץ האמונה בקרב כל האומות, כי "אב המון גוים נתתיך" ולכן יוחלף שמו ל'אברהם', ראשי תיבות 'אב המון'.

מדוע נותרה האות ר' בשמו החדש? לאחר שקיבל את האחריות על העולם כולו והפך להיות 'אב המון', הוא צריך להיקרא "אבהם"?

רש"י משיב: "יו"ד ששהייתה בר בתחילה, שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו... לא זזה ממקומה, שאף יו"ד של שרי נתרעמה על השכינה, עד שהוסיפה ליהושע שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע". כלומר, עקירת אות מהשם זה צעד מסובך; גם האות י' של 'שרי' (שהפכה להיות 'שרה') התרעמה על ביטולה, עד שפייסו אותה ושילבו בשמו של יהושע בן נון, שהפך מ'הושע' ל'יהושע'.

אבל אדרבה, כשם שהוציאו את האות י' משרי ומצאו לה מענה אצל אדם חשוב אחר, כך היו צריכים להוציא את האות ר' מאברהם ולמצוא לה תפקיד במקום אחר!

לא לנטוש

האות ר"ש לא זזה ממקומה", משום שאברהם לא זז ממקומו. הוא הפך להיות הרב הראשי של העולם והרחיב את תפקידו על כל עמי תבל, אבל לא נטש את האחריות הראשונית שלו. הוא עדיין הרגיש אחריות מיוחדת להפצת האמונה בקרב אנשי מולדתו. לכן האות נותרה בשמו, להעיד שהאחריות הכלל-עולמית באה בנוסף לאחריות המקומית, לא במקומה.

השטח הגיאוגרפי בו אנו נמצאים עשוי להיתפס כאירוע אקראי אליו התגלגלנו ובו מניחים את הראש לישון. אבל בתפיסה היהודית, המקום בו נמצאים נקבע עוד קודם הלידה והוא חלק מעיקר שליחותנו בעולם.

חז"ל אומרים (סוטה כ): "ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני". קודם יצירת האדם, מוכרעים שלושת מעגלי ההשפעה שלו: המעגל המשפחתי ("בת פלוני לפלוני"), המעגל התעסוקתי ("שדה פלוני לפלוני") והמעגל המרחבי ("בית פלוני לפלוני"). הרובד הזה מוכרע מראש כמו המשפחה והעבודה – שני הרבדים המרכזיים האחרים.

משפיע סביבתי

הדבר בולט בחלוקת הארץ לשבטים. בעוד ההחלטות המרכזיות בהיסטוריה של עם ישראל הוכרזו בפקודה אלוקית, נחלות השבטים הוכרעו באמצעות גורל. זה רמז מובהק לחשיבות מקום המגורים: הסביבה בה נחיה היא ה'גורל' שלנו, והיא בשום אופן אינה פרט צדדי שולי במתווך חרוץ שהביא עסקה טובה.

עלינו לחוש אחריות כלפי מקום מגורינו ולהבין כי הקב"ה שם אותנו בשלוחים שם להפצת שמו הגדול. הוא סומך עלינו שנהיה הכתובת המקומית לכל דבר יהודי.

(לקוטי שיחות כה/62, ספר השיחות תשנא/705)

עונג שבת כהלכתו

הספר 'שמירת שבת כהלכתה' הפך להיות אחד מאבני היסוד של שמירת השבת בדורנו. המחבר, הרב יהושע נויבירט, זכה שחיבורו יתקבל במיוחד על הציבור.

הרב נויבירט זצ"ל היה קרוב אל רבי שלמה זלמן אויערבאך, ראש ישיבת 'קול תורה' בירושלים. הרב היה פונה שוב ושוב אל חדרו של הפוסק החשוב ומעלה שאלות בהלכות שבת. את הפסקים סיכם וסידר בצורה ברורה בשני הכרכים של ספרו.

הרב נויבירט סיפר מדוע בחר להקדיש את חייו לחקר הלכות שבת. הוא גדל בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת בברלין הבוערת. אבק החרפה התפשט מסביב, בתי הכנסת נופצו ב'ליל הבדולח' וההסתה האנטישמית סיכנה את חיי היהודים.

אביו הריח את מה שעומד לקרות והתאמץ למצוא דרך לברוח מהמדינה. פתח צר של תקווה נפתח כאשר קיסרות הולנד, חיל המדינה, הפקידה מספר אשרות מוגבל למדינתה. האב השיג את הניירות ונמלט עם משפחתו לאמסטרדם. שם השתקעו בתוך עליית גג במשך שלוש שנים ולא הוציאו ראש החוצה. יותר מאלף ימים עברו בבידוד מוחלט, כשהם נזהרים לחשוף את זהותם.

באחד מימי שבת קודש חלה האב. ילדיו סיכנו את חייהם כדי להשיג עבורו תרופה מתאימה. הם יצרו קשר עם ארגון פרטיזנים שפעל ביערות וקיבלו קופסת 'מס' מרוקח היחידה.

האב טעם מהסם, אבל החומר היה מר מאוד. הוא לא רצה לקחת תרופה חריפה כזו בשבת ואמר שימתין למחר. בני המשפחה הפצירו בו למהר לקחת את התרופה, אבל האב התעקש לשמור על 'עונג שבת'.

לאחר כמה שעות, פרצו אנשים אל דירת המסתור וצעקו שאסור לגעת בתרופה. בלהט הקרבות חל בלבול בתיקו של הרוקח והוא שלח רעל עכברים במקום טבליות מרפא.

"מסירות הנפש של אבי על שמירת השבת, והצלת חייו בזכות ההקפדה על קדושת היום השביעי – הותירו בי רושם עצום. הם הובילו אותי להקדיש את חיי כדי להטמיע בלב הציבור את הלכות השבת", סיפר הבן.

More in this printout

View the whole printout