יש הרבה מה ללמוד מאיחולים של יהודים. זו עולם מגוון ועשיר של ברכות, ייחולים ותקוות לימי שמחה וחג. חלקם מוכרים יותר ואחרים פחות, ויש איחולים ייחודיים לעדות השונות ולתקופות היסטוריות מתחלפות.
אחד האיחולים היהודיים המעניינים הוא "א גוטן תמיד", כלומר "שיהיה 'תמיד' טוב". זה איחול שמגיע בדרך כלל אחרי סדרת איחולים כמו "שתהיה שנה טובה, שבוע טוב", ואז "ותמיד' טוב".
כנראה המקור של הביטוי הוא מהתפילה על "תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם". השבת, החג וראשי החודשים הם ה'מוספים', והם מעוררים בדרך כלל איחול, אבל גם ה'תמיד' החיובי זקוק לאיחול, שיהיו 'תמידים' חיוביים.
חודש חשוון הוא החודש של ה'תמיד' טוב, ועבודת השם שלו מתאימה לדברי חז"ל הידועים (הקדמת ה'עין יעקב') "בן זומא אומר: מצינו פסוק כולל יותר, והוא 'שמע ישראל וגו''. בן ננס אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'ואהבת לרעך כמוך'. שמעון בן פזי אומר: מצינו פסוק כולל יותר והוא 'את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים'. עמד ר' פלוני על רגליו ואמר הלכה כבן פזי".
היכולת לקיים 'תמיד' של תורה ויראה מורכבת יותר ומצריכה עבודה יסודית. שכן, התמידיות איננה התרגשות חד פעמית, 'רצוא ושוב', אלא עבודה אמיתית ופנימית בהרבה.
על דברי המשנה "וכל מעשיך יהיו לשם שמיים", ומאמרו של שלמה המלך "בכל דרכיך דעהו" – כבר כתב הרמב"ם שאין דבר גדול מזה. בוודאי שהחסידות צועדת בנתיב הזה, והיא גורסת שעבודת ה' האמיתית היא קידוש המעשים הרגילים והדרכים השגרתיות.
עבודת 'לשם שמיים' המיוחדת מתמקדת בעיקר בתודעה שלנו. שניים רצים ריצת ספורט, האחד מטרתו כדברי הרמב"ם "היות הגוף בריא ושלם מדרכי (עבודת) השם הוא, שאי אפשר שיהיו או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה", והשני רץ כי חשוב לו כושר למען החיים היפים...
כמה קל לטעות ולהתבלבל בין רצון השם ובין רצון עצמי. על עבודת 'העלאת המידות' שדוברה בין הבעש"ט ותלמידיו, שסבורה שיש יכולת ביד האדם להעלות כל דבר לקדושה - גם מחשבות לא טובות - כתב אדמו"ר הזקן שהדברים נאמרו בצדיקים, אבל לאנשים כערכנו נאמר: "ואל יהי שוטה... איך יעלהו למעלה, והוא עצמו מקושר למטה".
אין זו עבודה קלה. היצר הרע ותחבולותיו יודעים להסית את האדם מהאמת ומהנכון, ולשכנע אותו שחולשותיו הן לגיטימיות. כמה חוכמה צריכים כדי להשיב לו כגמולו ולזהות את תחבולותיו.
וכך כותב הרבי בספר 'היום יום' (בהתאמה לשונית קלה):
"הרבי המהר"ש אמר לבנו הרבי הרש"ב ביחידות: 'היצר הרע נקרא נפש הבהמית, לא מפני שהוא בהמה דווקא, כי לפעמים הוא שועל פיקח שבחיות, וצריכים חוכמה רבה כדי להבחין בתחבולותיו. ולפעמים הוא מתלבש בלבוש (תחפושת) של צדיק, תמים, עניו ובעל מידות טובות.
"לכל אחד ואחד הנפש הבהמית שלו היא לפי מהותו הפרטית. ויש אשר מתעורר הנפש גדול ללימוד חסידות או להתבונן היטב באיזה השכלה (רעיון תורני), ובאמת הנה זהו רק עצת היצר ומתחבולות נפש הבהמית למנוע מעבודת התפילה וכדומה.
"וקוטו האי כללא בידך (יאחוז כלל זה בידך) תכיר אותו תמיד, כי כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל, הנה כל מניעה שתהיה לדבר זה – אפילו אם המניעה היא מדבר היותר נעלה – הוא רק מתחבולותיה של נפש הבהמית.
"וסיים הרבי הרש"ב נשמתו עדן [כשסיפר זאת]: עד אז לא ידעתי שיכולה להיות נפש בהמית דתית, ומי מדבר על נפש בהמית חסידית!".
יהודי חייב לחיות בעיניים פקוחות, בערנות מתמדת, בביקורת עצמית מובנית וברצון פנימי לנצח תמיד את היצר. הוא מודע לכך שהיצר מתוחכם, וגם זוכר שיש לו משימה לבצע על הצד הטוב ביותר.