Skip to content
אור פנימי

פרק א'

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

תיקון הרצון לקבל

וְהִנֵּה נִתְבָּאֵּר הֵּיטֵּב דְבַר הַתִּקּון שֶׁל הָּרָּצֹון לְקַבֵּל, הַמֻּטְבָּע בַנְשָּמֹות מִצַד מַחֲשֶׁבֶׁת הַבְרִיאָּה. כִי הֵּכִין הַבֹורֵּא ית' בִשְבִילָּן ב' מַעֲרָּכֹות הנ"ל זֶׁה לְעֻּמַת זֶׁה, שֶׁעַל יְדֵּיהֶׁן עֹובְרֹות הַנְשָּמֹות ומִתְחַלְקֹות לב' בְחִינֹות: גּוף וְנֶׁפֶׁש, הַמִתְלַבְשִים זֶׁה בָּזֶׁה".

כפי שכבר למדנו בגליונות הקודמים, כיוון שדרך הטוב להיטיב, ברא הבורא את העולמות כולם כדי להיטיב לנבראיו (עץ חיים שער הכללים פרק א'), לצורך קיום ההטבה, ברא הבורא כלי הנקרא 'רצון לקבל' שיקבל את הטבתו. כלי זה ירד והשתלשל בשתי מערכות זו לעומת זו: מערכת עולמות הקדושה ומערכת עולמות הטומאה. העולמות הם אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

הגוף שמהותו הוא ה'רצון לקבל,' עובר דרך אבי"ע דטומאה, ואילו הנפש שהיא האור הרוחני המלובש באותו רצון - ומהות האור הוא ה'רצון להשפיע' - עוברת דרך אבי"ע דקדושה.

ממשיך רבינו: "וְעַל יְדֵּי

" תֹורָּה ומִצְֹות, נִמְצָּאִים בְסֹופָּם, שֶׁיְהַפְכּו צּורַת הָּרָּצֹון לְקַבֵּל כְמ ו צּורַת הָּרָּצֹון לְהַשְפִיעַ. וְאָּז יְכֹולִים לְקַבֵּל כָּל הַּטֹוב שֶׁבְמַחְשֶׁבֶׁת הַבְרִיאָּה, וְיַחַד עִם זֶׁה זֹוכִים לִדְבֵּקּות חֲזָּקָּה בֹו יִתְבָּרַך ו, מִפְאַת שֶׁזָּכ עַל יְדֵּי לְהַשְוָּאַת הַצּורָּה לְיֹוצְרָּם, שֶׁזֶׁה נִבְחָּן לִגְמַר הַתִּקּון".

התורה והמצוות הם התבלין המתקן את היצר הרע, כפי שאומרים חז"ל: "בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין".

הָּעֲבֹודָּה בַתֹורָּה ומִצְֹות,

מהו היצר הרע? מהי מהות הטומאה? רצון לקבל! התורה והמצוות הם התרופה היחידה שיש בכוחה להפך את הרצון לקבל לצורת הרצון להשפיע, ואז האדם מגיע לדבקות בבורא.

עלינו לדעת, שאמנם כל חיבור של האדם עם התורה פועל עליו זיכוך כל שהוא, אבל עיקר התורה שפועלת זאת היא לימוד התורה לשמה. תורה שלא לשמה אלא 'על מנת לקבל' – לא רק שאינה מוציאה את האדם מהאהבה העצמית שלו, היא עוד מגבירה אותה: מרצון לקבל קטן וטיפש, נהיה לו רצון לקבל גדול ו'תלמיד חכ...'ם

עבודה בכפיה

האדם צריך לנסות ללמוד לשם שמים וללא שום אינטרס, גם כשהוא עדיין מרגיש רחוק מאוד מִדַרְּגָּה זו. עליו לדעת שגם אם יעשה זאת בכפייה מידי פעם ואפילו למשך דקות ספורות – זה כבר מפתח בו את הרצון להשפיע. צריך להרגיל את עצמו: עכשיו אני לומד חמש דקות רק לשם שמיים.

צעדים קטנים אלו מרגילים את האדם בהדרגה לצאת מהכוונה לקבל לעצמו ולכוון להשפעה.

כך על ידי תורה ומצוות, הוא הופך להיות 'מקבל על מנת להשפיע' וקבלה כזו נחשבת להשפעה טהורה, ואז מגיע להשוואת הצורה ליוצרו - לדבקות בבורא, שזה נבחן לגמר התיקון, דהיינו שסיים לתקן את כל מה שהוא צריך לתקן.

מסיים רבינו: " וְאָּז כֵּיוָּן שֶׁלֹּא יִהְיֶׁה עֹוד שּום צֹּרֶׁך לס"א הַּטְמֵּאָּה, הִיא תִתְבָּעֵּר מִן הָּאָּרֶׁץַ ויְבֻּלַע הַמָּוֶׁת לָּנֶׁצ..."ח

מדוע? כי התפקיד של הס"א הוא אך ורק להגדיל לנו את הכלים של הרצון לקבל; ברגע שהגענו למצב הנרצה, היא כבר מתבערת. למה היא מתבערת? כי היא עוברת לצד הקדושה, ועתיד הס"מ להתבטל ממצבו הנוכחי, ולהיות מלאך קדוש.

נקודות קצרות

שורש הרצון לקבל הוא במחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו.

• • התורה והמצוות מתקנות את צורת הרצון לקבל ומביאות את האדם לרצון להשפיע. •

גמר התיקון הוא השוואת הצורה לבורא והגעה לדבקות.

More in this printout

View the whole printout