בגליונות הקודמים למדנו שמטרת הבריאה היא להיטיב לנבראיו. לשם כך ברא הבורא את הנברא עם הרצון לקבל, שהוא הכלי הראוי לקבל את כל הטוב והנועם שהכין עבורו במחשבת הבריאה.
אולם דווקא הרצון לקבל הוא שיצר את הריחוק בין הבורא לנברא, כי הריחוק הרוחני אינו ריחוק של מקום, אלא עניין של הופכיות הצורה, וכיוון שהבורא יתברך הוא רק משפיע, ואילו הנברא מטבע בריאתו, רוצה לקבל לעצמו, על כן נוצר ביניהם פירוד גמור.
בהמשך למדנו כיצד השתלשל הרצון לקבל דרך מערכת הטומאה, וכיצד ברא הבורא שתי מערכות זו לעומת זו: מערכת הקדושה ומערכת הטומאה. עוד התבאר שהרצון לקבל אינו דבר שיש לבטלו, שהרי הוא הכלי שבאמצעותו ניתן לקבל את הטוב שהכין הבורא לנבראיו, אלא שעלינו לתקנו ולהפוך את צורתו.
בגליון הקודם התחלנו לעסוק בעבודת האדם בתורה ובמצוות, שבאמצעותה הוא מטהר את הרצון לקבל לעצמו ומתחיל להפוך אותו לרצון להשפיע.
בגליון זה נמשיך לברר כיצד פועלת עבודת התורה והמצוות, כיצד היא גורמת לאדם להכיר את הרע שבאהבה העצמית, וכיצד היא מביאה אותו אל השוואת הצורה והדבקות בבורא.