כי קולך ערב ✡ השמיעני את קולך ✡ לימוד התורה מתוך מתיקות וערבות ✡ ומתוקים מדבש ונופת צופים ✡ 'שימה בפיהם' - בזכות לימוד התורה מתמלא הפה במזון ומחיה
כי קולך ערב
'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל' (לא יט). הנה כל התורה כולה נקראת 'שירה', כמובא בגמ' (נדרים לח.) על מה שנאמר (לא יט) 'ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל', שאין הכוונה רק לשירת האזינו האמורה שם (לב א-מב), שהרי הפסוק ממשיך ואומר 'למען תהיה השירה לי לעד בבני ישראל', ואיזו עדות יש בשירת האזינו. ובהכרח יש לפרש שהשירה הנזכרת, הכוונה לכל התורה כולה, שלימודה נקרא 'שירה'כה.
השמיעני את קולך
ושירה זו עריבה ביותר אצל הקב"ה, כמובא במדרש רבה (שיר השירים ב ה) בזו הלשון 'כי קולך ערב - זה התלמוד'. ובמדרש משלי (א כא) מובא ''בראש הומיות תקרא' (משלי א כא), מה הים הזה הומה בגליו, כך תלמידי חכמים בשעה שיושבין ומפרשין דברי תורה, הן הומין ויוצאין מלבן. ולא עוד, אלא שקולן ערב לפני הקב"ה, שנאמר (שיר השירים ב ה) 'כי קולך ערב ומראך נאוה''כו. אשרינו מה טוב חלקינו, שהקב"ה מתאווה לשמוע מאתנו את 'שירת התורה', ומבקש - 'השמיעיני את קולך, כי קולך ערב'.
לימוד התורה מתוך מתיקות וערבות
ואף מצד ישראל, שירת התורה צריכה להיות מתוך עריבות ומתיקות אצל הלומד אותה, שלא להיות בבחינת מה שנאמר (משלי כה כ) 'ושר בשירים על לב רע'כז.
ומי שלומד את התורה ומשורר אותה מתוך תענוג ושמחה, הריהו מקיים את מצות תלמוד תורה כראוי וכנכון, כמובא באגלי טל (להרה"ק האדמו"ר מסאכטשוב זיע"א, הקדמה לספרו אגלי טל) וזו לשונו 'זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בענין לימוד התורה הקדושה, ואמרו, כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד התורה כל כך לשמה - כמו אם היה לומד בפשטות - שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה, אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם, ואדרבא, כי זהו עיקר מצות לימוד התורה, להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו, ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה'.
ומסיים שם, שאף שמי שלומד שלא לשם מצות לימוד, אלא מחמת תענוג שיש לו בלימודו הרי זה נקרא לימוד לשמה, וכלשונו 'אבל הלומד לשם מצוה ומתענג בלימודו, הרי זה נקרא 'לימוד לשמה', וכולו קודש, כי גם התענוג מצוה'כח.
ומתוקים מדבש ונופת צופים
ובתהלים (יט ט-יא), דוד המלך ע"ה משבח את טוב התורה, שהיא המקור לשמחה ומתיקות - 'פיקודי ה' ישרים משמחי לב, הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים'כט.
וידועים דברי האור החיים הק' הנלהבים (כו יא) על הפסוק 'ושמחת בכל הטוב', שהכוונה לעריבות ומתיקות טוב התורה שאין עלי תבל משלה, וזו לשונו 'גם ירמוז במאמר 'בכל הטוב' אל התורה, כאומרם ז"ל (ברכות ה.) 'ואין טוב אלא תורה', שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם'. ומי אינו חפץ לטעום ולהתענג מטוב התורה - שאפילו עולם מלא כסף וזהב לא ישווה לול.
'שימה בפיהם' - בזכות לימוד התורה מתמלא הפה במזון ומחיה
והנה לפעמים בא היצר הרע ומפתה את לב האדם, שעל ידי עסקו בתורה יפסיד את פרנסתו וממונו, אך האמת היא להיפך, מפני שעל התורה נאמר (משלי ג טז) 'אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד'.
ובחמדה גנוזה (מהרה"ק ר' יהושע מדז'יקוב זיע"א, עמ' לז בשם עטרת ישועה פר' תצוה) רמז זאת וכתב ''ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך', בפר' האזינו נאמר (לא יט) 'כתבו לכם את השירה הזאת שימה בפיהם', לרמז על טענת האפיקורסים שעל ידי לימוד התורה וההליכה הנרצית בדרכי ה' תחסר הפרנסה. וזהו שאע"פ שתכתבו את השירה הזאת ותעסקו בתורה, עם כל זה 'שימה בפיהם', שלא יחסר מזון, ויהיה להם למלאת פיהם. וזהו הנרמז ב'ואתה תצוה' וגו', שאמר הקב"ה למשה רבינו ע