בגמרא (ברכות י ע״א) מסופר שחזקיהו המלך חלה, ובא אליו ישעיהו הנביא ואמר לו: "צַו לְבֵיתְךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה" (ישעיהו לח, א) – 'מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא'. שאל חזקיהו: 'מאי כולי האי?'. אמר לו: 'משום דלא עסקת בפריה ורביה'. אמר לו חזקיהו: 'משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו', כלומר ראיתי ברוח הקודש שיצאו ממני בנים שאינם הגונים.
תשובת ישעיהו
אמר לו ישעיהו: "בַּהֲדֵי כִּבְשֵׁי דְרַחֲמָנָא לָמָּה לָךְ? מַאי דִּמְפַקְּדַתְּ אִיבָּעֵי לָךְ לְמֶעְבַּד, וּמַה דְּנִיחָא קַמֵּי שְׁמַיָּא לֶעֱבֵיד". ורש״י מפרש: 'כבשי דרחמנא – סתרים דהקב״ה, כמו 'רישא בכבשא' (חולין צג ע״ב) בהטמנת האפר'. כלומר: מה לך להתערב בסתרי ה׳? מה שנצטוית עליו, עליך לעשות, ומה שטוב בעיני שמים, הוא יעשה.
מתי נשא חזקיהו
המהרש״א (ברכות י ע״א) מוכיח מן הפסוקים שחזקיהו לא נשא אשה עד אחר שחלה: מנשה, בנו הגדול שמלך תחתיו, היה בן שתים עשרה שנה במלכו (מלכים ב כא, א), וממילא נולד בתוך חמש עשרה השנים שהוסיף לו הקב״ה אחרי שחלה (ישעיהו לח, ה). נמצא שגזירת המיתה היתה על כך שלא נשא אשה.
"הַב לִי בִּרְתָּךְ"
ואמר לו חזקיהו: 'השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי תרוייהו', כלומר שמא זכותי וזכותך יגרמו שיצא ממני זרע טוב. אמר לו ישעיהו: 'כבר נגזרה עליך גזירה'. אמר לו חזקיהו: 'בן אמוץ, כלה נביא ופוץ! כך מקובלני מבית אבי אבא: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים', שנאמר "הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל" (איוב יג, טו).
הראשונים והאחרונים: אין לבטל מחשש לזרע שאינו הגון
המאירי (ברכות י ע״א) כתב על הסוגיא: 'מצות עשה של פריה ורביה אין לאדם להפקיעה על שם שהוא חושד את עצמו או בת זוגו שלא להעלות זרע הגון'. וכן כתב רבי צדוק הכהן (ספר הזכרונות, פרק א), שאפילו אם יודע שילדיו יהיו חוטאים, חובה עליו לעסוק בפריה ורביה.
בן עזאי
ובגמרא (יבמות סג ע״ב) מסופר על בן עזאי, שדרש את חשיבות המצוה, ולא נשא אשה, ואמר: 'ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר שהעולם יתקיים על ידי אחרים'. והשלחן ערוך (אבן העזר סי׳ א סעיף ד) פסק שמי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי ולא נשא, אין בידו עוון, והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו.