והנה בגמ' סנהדרין נט: מבואר דאדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב [לעיל א כט-ל] לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ - ולא חית הארץ לכם וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר [ט ג] "כירק עשב נתתי לכם את כל" וביאר הרמב"ן [לעיל א' כ"ט] הטעם דבאמת גם לבעלי חיים יש קצת דעת ולכן לא הותרו לאדם הראשון, אבל "כאשר חטאו, והשחית כל בשר את דרכו על הארץ, ונגזר שימותו במבול, ובעבור נח הציל מהם לקיום המין, נתן להם רשות לשחוט ולאכול, כי קיומם בעבורו" עכ"ל. ולכ' לפ"ז אי נימא דהדגים לא חטאו ולכן לא נגזרה עליהם שימותו במבול לא ניצלו בזכות נח וא"כ איסור הראשון במקומה עומדת ואיך מותר לאכול דגים.
ויש שרצו להוכיח מזה, דלא נאסר לאדם הראשון רק בשר בהמה ועופות דכך הוא צורת הדרשא "לכם יהי' לאכלה ולכל חית הארץ" ולא חית הארץ לכם, א"כ עיקר האיסור על חית הארץ וכן במש"כ שם בהמשך הפסוק "ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ" אבל דגים לא הוזכרו שם, [בפשטות הטעם דדגים לא אוכלים ירקות] ומביאים ראיה לדבריהם ממש"כ "ורדו בדגת הים" דזה בהכרח לענין אכילה דל"ש בו עבודה. [ויתכן דזה תלוי אי דגים בכלל בשר כדהעיר במרגליות הים בסנהדרין שם, דבחולין קד. תנן הנודר מן הבשר, מותר בבשר דגים וחגבים וברש"י דכל מין בשר אדם קורהו בשר חוץ מבשר דגים וחגבים ע"כ, ולפי"ז מבואר דדגים לא נקרא בשר, מצד שני המשנה עצמו קוראת לו "בשר דגים" ובנדרים נד: רשב"ג אומר, הנודר מן הבשר אסור וכו' ומותר בראש וכו' ואין צריך לומר בשר דגים וכו' ופריך מ"ש בשר עוף לת"ק דאסיר וכו' בשר דגים נמי וכו' ומבואר דלולא הקזת הדם או בכאיב לי' עיניו גם דגים בכלל בשר כיון דמימלך עלי' שליח עי"ש בר"ן ובשם רמב"ם ויל"ע, ובאבן עזרא במש"כ לענין דגים [ויקרא יא י] מבשרם לא תאכלו, כתב וז"ל: "והנה הדג יקרא בשר, רק מה שאמרו חז"ל בנדרים הוא על מנהג דברי אלה הדורות" עי' בשואל ומשיב ח"א מהדו"ק סי' רל"ז מש"כ בדברי האבן עזרא הנ"ל. וע"ע במג"א סי' תקנ"ב סק"ב בטעם איסור אכילת דגים בסעודת המפסקת כיון דלפעמים דגים בכלל בשר בהל' נדרים, וע"ע בפרדס יוסף החדש פ' בהעלתך [במדבר יא ד] עה"פ מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה].
אבל כל זה אינו, דמפורש בגמ' סנהדרין שם בהמשך דפריך מורדו בדגת הים מאי לאו לאכילה ומשני לא לעבודה דשייך עבודה בדגים מהבעיא "המנהיג עז בשיבוטא מהו" עי"ש ברש"י, הרי מבואר להדיא דאיסור בשר לאדם הראשון כלל גם הדגים דלכן פריך משם ועוד מבואר דשייך עבודה בדגים, וכ"כ שם ביד רמ"ה להוכיח, דגם דגים נאסר לאדם הראשון. [והוסיף להוכיח כן מדכתיב בסוף הפסוק "ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה" הרי כל נפש חיה אמור נקט דקאי גם על דגים.] וכ"כ להוכיח בחזקוני וכן הדגיש הספורנו עה"פ ורדו בדגת הים דהיינו לעבודתו, דכנראה היה קשה לו הרי עדיין לא הותר לו באכילה ולכן פירש דקאי על עבודה, וכן משמעות הפסוק "ומוראכם וחתכם וגו' ובכל דגי הים בידכם ניתנו": "כל רמש אשר הוא חי לכם יהי' לאכלה" [ט' ב' ג'] משמע דקאי גם על הדגים, וכמפורש ברמב"ן ואבן עזרא שם, ובערוך לנר סנהדרין שם כ' דמצד המקור לאיסור בשר הי' אפש"ל דלא נכללו דגים כיון דבפסוק זה לא הוזכרו רק חי' ועוף ורמש, אלא דממה דמקשה בש"ס מורדו בדגת הים מוכח דגם בשר דגים לא הותר לו, וצ"ל דיליף כן מדכתיב הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע לכם משמע אבל דבר אחר לא עכ"ד ערל"נ.
ומצד עצם הגמ' דחה ידידי הרב יצחק קונינסקי שליט"א דיתכן דעיקר כוונת הגמ' להוכיח דרדו הכוונה לאכילה, וממילא גם המשך הפסוק הוא כן ולא דהדגים נאסרו לאכילה, שו"מ כן בספר משמרות כהונה [להג"ר אברהם יצחקי מגדולי תוניס] על סנהדרין שם דנקט בפשיטות דדגים לא נאסרו והק' על קו' הגמ' מדגים ותי' דעיקר כוונת הגמ' להוכיח שכל המשך הפסוק לאכילה, גם בספר ברכת יצחק רצה לדחות גמ' זו באופן אחר, אשר לפ"ז אינו כ"כ פשוט לומר דנאסר לאדם, עוד ראיתי בספר אחד שהעיר דלפי הסברת המהר"ל בענין איסור אכילת בע"ח לפי שיש להם מציאות, א"כ לפי הסברת מהר"ל בענין דגים שאין להם מציאות כלל כיון שהם במים הי' צריך להיות מותר. ואכמ"ל יותר.
שו"מ במשך חכמה שעמד בזה ותי' שלא יהי' קנאה במעשה בראשית, וכדאיתא בברכות האומר על קן צפור וכו' שלא יהא מטיל קנאה במעשה בראשית. וצ"ב למה יהי' קנאה הרי מגיע להם שלא הי' עליהם שליטה לאכילה.
ובשפתי צדיק מביא ששאל כן להשפ"א והשיב לו, ע"פ מדרש דבאמת נצטווה נח לאספם, רק שהם ברחו לאוקינוס ולפ"ז ניצלו רק בזכותו, וצ"ע אם לא חטאו למה הי' צורך לאוספם למה לא ינצלו בלא"ה.
ובשם הג"ר חיים שאול קויפמן זצ"ל שמעתי לתרץ ע"פ מה שהק' מהרש"א זבחים שם דאיך התקיימו הדגים במים הרי היו רותחים, וכדהק' שם בגמ' על עוג וכן על עצם התיבה, ומהרש"א תי' דרק במקום שהי' חרבה מעיקרא נהפך לרותחין, ולא מקום הדגים, ותי' הגר"ח דגם הדגים היו צמודים לתיבה ששם הי' צונן וכדמשני התם בגמ' שם לענין עוג ותיבה עצמה, ולפ"ז נמצא דגם הדגים עצמם ניצלו רק בזכות נח. [וצ"ע למה לא פריך בגמ' שם על הדגים הרי הגמ' שם הביא גם הא דלא נגזרה גזירה על הדגים וצ"ע]