Skip to content
שירת התורה

חטא וענין דור הפלגה

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

חטא וענין דור הפלגה

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וגו' ויאמרו איש אל רעהו וגו' ויאמרו וגו' [י"א א' והלאה]

הנה פשטות הכתובים מורה, דהי' להם מעלה שכולם ידעו לשון אחד והבינו איש את רעהו, ולכן אמרו איש אל רעהו עצות, וכל כוונתם הי' שרצו להשאר ביחד שלא יהיו נפוצים ע"פ הארץ, ולכן חיפשו מקום להיות ביחד, ורצו לבנות מגדל גבוה אחד שיהי' להם לשם ושכולם ישארו שם. אבל הקב"ה לא הי' מרוצה מזה לכן בלל את לשונם ועי"ז לא הבינו איש את רעהו וממילא נפוצו ע"פ הארץ.

ולא מובן איזה חטא הי' להם בזה, ומה כ"כ רע להיות ביחד, והרי חייבים אנו להתבונן מה הי' חטאם דהרי כן אמר לנו משה רבינו בפרשת האזינו "זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור וגו' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם" וגו' [דברים ל"ב ז'] ופירש"י דקאי על חטא דור המבול ודור הפלגה. וכבר הבאנו לעיל מדברי שם משמואל פרשת האזינו שנת תרע"ו דזה מ"ע דזכירה כמו זכירת שבת וזכירת מעשה עמלק.

ורמב"ן כתב דרודפי הפשט [היינו אבן עזרא רד"ק] אכן פירשו כן שכל כוונתם היו להיות יחד מחוברים ולא יפוצו, כיון שלא סיפר עליהם ענין אחר. והק' הרמב"ן דא"כ היו טפשים, כי איך תהי' עיר אחת ומגדל אחד מספיק לכל העולם, אי לא דלא כוונו להרבות זרע, ולכן פי' דכוונתם הי' לקצץ בנטיעות והוא ע"פ סוד.

גם הרשב"ם נתק' איזה חטא הי' בזה, ותי' לפי שצוום הקב"ה פרו ורבו ומלאו את הארץ, והם לא רצו למלאות את הארץ, וספורנו פי' שהם רצו להמליך את נמרוד שיהי' למלך על כל מין האנושי, והמגדל מחמת גודלה יצא לה שם, שתחשב לאלהי האלהים אצל כל בני האדם ואלי' ידרשו כולם, ועי"ז מי שימלוך שם ימלוך על כל מין האנושי, והקב"ה חשש שאם יהי' ע"ז אחד כללית לא יפנה אף אחד מהם אל הבורא, משא"כ כשכל א' יחשוב שיש אלקי האלהים שמסכים לדעתו א"כ יהי' מח' ביניהם, ואולי יהי' א' שיגיע לאמת. וכ' הספורנו [בפסוק ו'] יסוד גדול כי הצורה איך הקב"ה מפיר עצת הגוים ומניא מחשבות עמים הוא ע"י שעושה ביניהם מחלוקת אם לסבת הדתות או לסבת הלשונות.

וברש"י מבואר דחטאם הי' שרצו לעלות לרקיע ולהלחם עם הקב"ה דלא כל הימנו שיבור לו את העליונים, או שרצו לעשות סמוכות לרקיע שלא יתמוטט.

עכ"פ עיקר מכוון הפי' הוא שהי' כאן גדר מרידה וכפירה בהקב"ה וכחטא ע"ז וכך התבאר בדברי ב"י הובא בחיד"א, שהבאנו בתחלת הפרשה דדור המבול הי' חטאם בעריות, ודור הפלגה בענין עבודה זרה, וע"ז רומז נח צדיק תמים צדיק לענין עריות, ותמים לענין ע"ז.

מהפסוקים משמע דהעיקר בענין פגם הדיבור

אולם צ"ב דלשונות הפסוקים מורה דהכל סובב והולך בענין הלשון. דמתחלה הי' שפה אחת וכתיב ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה וגו' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' ולא כתוב כלל שעשו משהו, וכ' וירד ה' לראות מה שבנו והרי לא כתוב כלל שבנו, ואח"כ בלבלם לשבעים לשונות הרי דעיקר הנקודה הוא הדיבור והלשון.

עוד צ"ב דממש"כ שפה אחת, ופירש"י לשון הקודש, מ' דעצם הדיבור בלשון הקודש הי' חלק מהעצה והאפשרות לעשות מה שרצו, וצ"ב מאי נפק"מ איזה שפה דיברו, העיקר הוא שהבינו אחד את השני, וכן מה איכפ"ל אח"כ שבלבל לשונם הרי מסתמא אח"כ יכול כ"א ללמוד שפת השני ולדבר ביחד ולהתאחד לעשות מה שירצו.

More in this printout

View the whole printout