Skip to content
שירת התורה

דברי הגר"ח שמואלביץ במלחמת יוהכ"פ

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

[כיון שבשנות תשפ"ד-ה היו כל דבריו נוגעים ממש למעשה לכן העתקתים]

אחרי מלחמת יוהכ"פ [תשל"ד נדפס בשיחות מוסר עמ' תנ"ו] דיבר הגר"ח לבני ישיבת מיר בענין מה שמוטל עלינו בעת כזאת והביא יסוד הנ"ל של מי נח, דחזינן שנקרא שנח גרם למבול, ואם זה לענין תפלת יחיד על דור שכולו חמס, ק"ו לתפלת רבים של ישיבה שלמה שגדול כח תפלת רבים. ובמלחמת מדין כ' ב"פ אלף למטה אלף למטה [במדבר ל"א ד'] דאלף למטה מכל שבט למלחמה ואלף השני מכל שבט ושבט לתפלה הרי שצריכין חד נגד חד אחד המתפלל נגד אחד הלוחם וזהו חידוש גדול בתורת חיוב התפלה בנדון זה. גם משה רבינו תבע את כלל ישראל שלא התפללו בעדו שיחי' ויביא אותם לא"י [דב"ר פ"ג י"א] הרי שבכח תפלת רבים להועיל יותר מתקט"ו תפלות של משה רבינו שלא הועילו לו.

עוד הביא אז מש"כ בברכות סג. כל המרפה עצמו מד"ת אין בו כח לעמוד בעת צרה, הרי שהכח לעמוד בעת צרה הוא חיזוק בלימוד תורה ועל בני הישיבות מוטל חיוב זה ביותר, ועל האברכים לומר לנשותיהם ד' הגמ' ברכות יז. דעיקר זכות נשים גם בזמן רגיל הוא רק במה דנטרן לגברייהו שחוזרים מביהמ"ד ומוליכין בניהם לת"ת וכש"כ בעת צרה כזאת. וגם המן הרשע הבין דעיקר נצחון מרדכי עליו הי' ע"י לימוד תורה כמבואר במדרש ויק"ר פכ"ח ו' לענין הל' עומר. ובעירובין סג: דהמלאך התגלה ליהושע בעת מלחמה על שביטלו ד"ת ואז לן יהושע בעומק של הלכה הרי דבעי' לימוד התורה בעומק להצילם מסכנת המלחמה.

עוד שתי יסודות אמר א: מה דמבואר בב"ב י: דהרוגי לוד אין כל ברי' יכול לעמוד במחיצתן כיון שמסרו נפשם בעד ישראל, וכזה י"ל על אלו שמוסרים נפשם עבור הצלתינו שאין כל העולם יכול לעמוד במחיצתם, והחיוב שיש עלינו להתפלל בעדם הוא בלי גבול שהרי רק עבור פותח פתח לחבירו אמרו חז"ל שמו"ר פ"ד ב' נפשו חייב לו ק"ו למי שמוסר נפשו בעדנו החיוב עלינו בלי גבול הוא.

ב: יסוד הב' שלא לפחד שזה עיקר סכנת המלחמה ואמרו סוטה מ"ד שתחלת נפילה ניסה ולכן אמרה תורה כמה לאוין שלא לפחד במלחמה, ובחז"ל שיש תביעה על יעקב על שפחד מעשיו. אך תנאי למה שאינו ירא הוא כמאמר הבעל תשובה [הושע י"ד ד'] אשור לא יושיענו [הכוונה אצלינו לארה"ב] על סוס לא נרכב [הכוונה אצלינו למטוסי קרב] ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו [זה הצבא] אשר בך ירוחם יתום, שאין לו שום משענת רק ד' לבדו יצילינו." ע"כ דברי הגר"ח שמואלביץ זצ"ל.

עד כמה היו הדברים נכונים גם בשנים האחרונות, ובכן היה עלינו להתחזק להתפלל לשלום אלו הנמצאים בסכנה, וגם אם יפתה לנו היצר שתפלה שלי לא יעזור, מ"מ יש להתפלל מצד מה שכואב לו, וכש"כ שזה לא נכון שזה לא עוזר דפשוט דכל תפלה של איש ישראל יש לו איזה השפעה. ואם לא נתפלל יהי' נקרא הצרה על שמינו כמו "מי נח". עוד יש לנו להתחזק בלימוד תורה, ולבטוח בה' ולא לפחד כלל.

והנה במש"א הגר"ח על החיילים להשוותם להרוגי לוד שנוגע גם לזמנינו שהרבה חיילים נהרגו רח"ל ויש מהם גם שומרי תורה ומצוות, הנה גם אי לא נפליג כ"כ לומר שהם במדרגת הרוגי לוד שהיו יהודים יראים ושלמים שבאו מעצמם למסור נפשם להצלת ישראל, מ"מ וודאי שיש להם כפרה ואפשר לקרות עליהם נקום נקמת דם עבדיך השפוך וחובה עלינו להשתתף בצערן, ויש אלפי משפחות בישראל שאיבדו יקיריהן במשך שנתיים האחרונות, ובכן חובה עלינו להשתתף בצערם, ואולי כאן המקום לחזור על דברים שאמר מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א באסרו חג שמיני עצרת תשפ"ד יום אחרי הטבח הנורא בענין חובת השתתפות בצערן של ישראל אפי' על אלו הרחוקים מתו"מ ובמדרגת אלו שנהרגו על קידוש ה':

"המצב קשה ומר מאד, אחרי ככלות הכל כולנו כלל ישראל, בשעה שנתבשר לאברהם אבינו על הפיכת סדום התחנן אברהם כמה וכמה פעמים, אולי יש אולי יש, וחז"ל אומרים שאברהם יצא לדורון תפילה ומלחמה, מה היתה המלחמה, הדיבורים שאמר כלפי מעלה 'חלילה לך', על מי הוא לוחם, על אנשי סדום הרעים והחטאים לה' מאד. וכש"כ שמדובר כאן בבני אברהם יצחק ויעקב שהרבה מהם הם בבחי' תינוקות שנשבו אשר אין יודעין בין ימינם לשמאלם, ושכינה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, ובמדרש רבה שמות [פ"ב פ"ו] עה"פ "ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה ויאמר משה משה" [שמות ג' ד'] בלא פסיק טעמא כמו ב"אברהם אברהם ויאמר הנני" [בראשית כ"ב י"א] משל לאדם שנתן עליו משוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משוי זה, שביקש ממשה רבינו שיפרוק המשוי מעליו כביכול מצערן של ישראל, [כמו מי שקורא הצלה הצלה בכפילות בלי פסיק באמצע] והרי התם במצרים מדובר במגדלי בלורית ולא שומרים ברית מילה מעת פטירת יוסף הצדיק, והולכים בלילה לטרטיאות וקרקיסאות, וא"כ היו נראים יותר כאותם שגרים בעוטף עזה, ועליהם צעק הקב"ה "הצילו הצילו" והגה"ק מקלויזנבורג זי"ע צעק באמצע ההושענות, הושענה פדוי' טובי', שאם תאמר שאין אנחנו ראויים לגאולה, הרי אלו שנפדו ע"י משה הנקרא טוביה היו מגדלי בלורית ולא שומרי ברית, וא"כ לא נימא למה יהי' איכפ"ל באותם יישובים שמחללי שבת, [דשני יישובים ששמרו שבת ניצלו] דאי"ז רצון ה' לומר שאנו מרגיש רק היימישע יידען, דענין כנסת ישראל הוא מושג הרבה יותר רחב. וכשאמר ישעי' הנביא "ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב" [ישעי' ו' ה'] לקח המלאך רצפה מעל המזבח ויגע על פיו, ואחז"ל [שהש"ר א' ל"ח] שאמר הקב"ה רצוץ פה שדיבר דלטוריא על בני.

ועצם מה שצריך להרגיש בצרת ישראל גם אם אינו נמצא בצרה ממש ידועים ד' הרמב"ם פ"א מהל' תענית ה"ג ופ"ג מתשובה הי"א שמי שלא איכפ"ל ופורש מן הציבור ה"ז אכזרי ואין לו חלק באלקי ישראל ואין לו חלק לעוה"ב, ובחת"ס בספרו תורת משה פ' בהעלתך [במדבר י"א י'] עה"פ וישמע משה את העם בכה למשפחותיו וגו' ובעיני משה רע, כי מה שהי' איכפ"ל למשה הוא זה שהצטערו רק על עצמם ועל משפחותיהם איש לפתח אהלו, ולא פנו כלל לצרת חביריהם. ועצם זה שאתה מרגיש בצרת חבירך מועיל להקל לו בסבלו, וזה כענין צדקה שמקרבת את הגאולה. ויש שו"ע שלם איך להתנהג כשיש צרה [עי' סי' תקע"ד ס"ד שמצוה להרעיב עצמו בעת רעבון ואסור לשמש מטתו] וא"כ יש למעט במוזיקה ונוחות, ואם מתחיל להקשות איפה בדיוק כ' בשו"ע שאין לשמוע מוזיק וכדו' זה גופא מורה שאינו מרגיש בצרת ישראל, ור' יהודה הלוי אמר איך יערב בפי לאכול ולשתות בעת אראה שגויות שלך נגררים. וסתם להגיד פרק תהילים אחר שחרית ברגל א' לחוץ זה לא נקרא להשתתף בצרת ישראל, היו צדיקי פולין שהיו בא"י בעת המלחמה וראו איך שבכו והתפללו כ"כ חזק, ואמרו שאם היו מתפללים בכה"ג בשאר מקומות היו יכולים לעצרו המדת הדין, ויש שפוטרים עצמם בנתינת צ'ק כשלא קשה לו כ"כ רק שרוצה להרגיע המצפון.

More in this printout

View the whole printout