וא' מהארותיו הגדולות ביותר של פרשת נח הוא כח העזות והעקשנות דקדושה, שהרי א"ל הקב"ה לבנות התיבה ולא אמר לו לכמה זמן יבנה ומתי יבוא המבול, רק א"ל שיבנה תיבה ועי"ז יעורר כל בני דורו לתשובה, ושיזכו עי"ז להיות דור מקבלי התורה, וכמו יוצאי מצרים שבזמן קצר התהפכו להיות מקבלי תורה.
וכבר התחיל נח לבנות את התיבה בתקוה לראות התעוררות תשובה אצל בני דורו, והנה חולף ועובר יום, שבוע, חודש, שנה, שנתיים ועוד, ושום בעל תשובה לא נעשה מבניית התיבה, ולא הי' שום התגלות של תשובה ותיקון, [וגם גרמו לנח עצמו פגם וכפי שכתבנו בשם שפ"א] ולא עוד אלא שכולם עושים ליצנות ממנו ומדבריו וגם איימו לשבור את התיבה בהכנסו שמה, ואף אמרו לו הנה זקינך מתושלח הצדיק אינו יודע משום מבול, ואתה בא לחדש ענינים חדשים שיהי' מבול ושצריך לבנות תיבה, [וגם מתחלה צחקו עליו שאין לו ילדים ראה מש"כ בפסוק הבא] וכך עבר עליו ק"כ שנה בלי שיקבל שום גילוי מן השמים באמצע, [שכן לא הי' אליו הדיבור מאז ציווי בניית התיבה] ויחד עם זאת התעורר אצלו הרגשות שברון לב שלבסוף הוא עצמו הי' מקטני אמנה, ולשבר את האוזן להבין גודל הנסיונות של נח נתוסף לו נסיון שנתמנה להיות מנהל גן החיות להאכיל אריות וחתולים, אך נח איש צדיק לא התפעל אלא במשך כל הק"כ שנה המשיך עם ה"נח איש צדיק תמים" לבנות את התיבה.
ולהתעורר יותר יש לצייר אילו הי' צדיק אחד שהי' חי לפני ק"כ שנה בשנת תרס"ז, והתחיל לבנות תיבה עם גילוי מן השמים שע"י בנייתו יש בכוחו להפוך כל הדור להיות ראוי לקבל פני משיח, ועברו עליו המלחמה הראשונה והשני' וכל השאר הדברים הנוראים שקרו מאז ועד עתה, ולמעשה לא נעשה מכ"ז אפי' בעל תשובה אחד, ולא הי' לו שום גילוי מן השמים למה, והי' יכול להתרפות ולהתייאש לגמרי שמסתמא נפל ממדרגתו או שלא הבין כראוי ציווי ה' והוא עדיין ממשיך בעזות דקדושה לבנות התיבה עד תשפ"ז.
אבל מ"מ אף שלא הועיל נח לדור ההוא, מ"מ נתן הכח לדור לפני משיח להיות דור מקבלי תורתו של משיח, וכ' בספה"ק דיש בחינה שכל הירהור תשובה שעולה בלב כל איש ישראל הכל הוא בכוחו של נח איש צדיק. ע"כ מדברי הגה"צ שליט"א.