שוטרים מבוהלים התפרסו על פני רחובותיה של פרשבורג. תושבי העיר השלווה לא הורגלו במחזות שכאלה, אך ברי היה לכולם כי משהו נורא קרה, כעבור שעות ספורות התבהר ערפל הספק ועד מהרה הוברר לכולם הסיבה לפשיטה הבהולה. ארנקו התפוח של מושל העיר נגנב ממנו, ויותר ממה שהיה נחוץ למושל סכום הכסף שבארנק, הרי כבודו נפגע, ועל כך לא היה שייך לוותר וזה לא יוחזר עד אשר יתפס האשם הפוגע ובו יעשו שפטים, רק אז ישוב וירווח לשר.
פטריק היה גוי רע מעללים, לא שחבריו היו טובים ממנו, אך הוא עלה על כולם, טיפוס מושחת, כשמוחו אינו חדל לרגע מליזום מזימות רעות, ידו בכל. את פרנסתו הרשמית מצא פטריק בעבודתו בביתו של ר' הירש יהודי עשיר מנכבדי הקהילה, אשר נתן לו דירה לגור בה ומזון לאכול. זה היה בנוסף למשכורתו הקבועה, אך כטבעם של אנשים רעים היה פטריק מלא נרגנות ותלונות על אדונו, מעבר לזה היה כייס זריז ידיים, והרבה ארנקים וכספים עשו דרכם ב"קניין משיכה" אל כיסו הרחב של פטריק. גם עתה כשנקרתה לפניו לזכות בארנקו המנופח של מושל העיר, לא היה מאושר ממנו. היה זה יום רגיל, רגוע, שליו ושטוף שמש, שר העיר המושל התהלך בעיר לצורך עסקיו, ובאקראי פגש בפטריק אשר ראה את הארנק מבצבץ מתוך כיסו של המושל, עיניו ברקו וכולו נכנס למבצע הכייסות.
לא חלפו דקות ארוכות, והארנק היה מוטל בעמקי כיסו של פטריק, בעוד שומרי ראשו ממשיכים לצעוד בעקבותיו, זקופים, גאים, ועיניהם סוקרות בקפדנות את הכבוד הרב שנוחל אדונם בכל מקום אליו יגיע. פטריק היה אומן מבריק, יכולותיו היו מדהימות, לאחר ששלף בזריזות מקסימה את הארנק והשליכו לכיסו מבלי שאף אחד יבחין בזה, המשיך להראות נוכחות, ולא ברח מהר מהמקום, דבר שעלול היה להחשידו בבחינת "על ראש הגנב בוער הכובע", אך כשהגיע המושל לסימטה שיצאה מהרחוב הראשי ולשם פנה, המשיך פטריק ללכת ברחובה הראשי עד שנעלם כליל מהאיזור.
כשנתגלתה הגניבה, רתח המושל והשתולל מזעם, היה בזה הרבה בושה ופגיעה בכבודו האישי, מי היה מאמין שאותו יצליחו לכייס ברחובה של עיר, לאור יום, כאחרון השולמיאלים... פטריק נהנה לראות את המהומה שנוצרה ממעשי ידיו, ואף השתעשע בעובדה שהוא יושב לו בטח ומחזיק בארנק המבוקש מתחת אפם של השוטרים, אך ככל שחלפו הימים, התגברו החיפושים והפכו לפולשניים, המושל היה נחוש בדעתו לא להמעיט בחיפושים אלא אף להגבירם. פתאום החל פטריק לחשוש לחייו, לפתע הבין שמהר מאד עלולים להגיע אליו ובחיפוש קל ימצאו את הארנק בביתו והוא עלול למצוא עצמו עולה לגרדום. שיקול עמוק נוסף הביא אותו למחשבה כי היתה זו טעות לכייס את המושל והוא הבין עתה כי עליו להיפטר מהארנק ויפה שעה אחת קודם. אך אצל נוכל כמו אצל נוכל, הרשעות היא חלק ממהותו, לא הספיק לו להסיר מעליו את החרב המתהפכת, אלא דאג לסלק את הארנק ולהחביאו בבית אדונו, ר' הירש.
בוקר למחרת, נדהמו יהודי פרשבורג לראות פלוגה גדולה של שוטרים פולשים אל רחובות היהודים, הם באו לכתובת מדוייקת והתפרסו על פני כל הבית, הם הפכו כל פינה וכל חריץ, ואכן לא עבר זמן רב ומאחת הפינות שבמרתף נשמע קול צהלה "מצאנו!!!". מפקד פלוגת השוטרים לא היסס לרגע, ובו במקום אסר את ר' הירש המבועת בשלשלאות של ברזל על ידיו ועל רגליו. חיוור עד עילפון היה ר' הירש, שבקושי הבין מה שאירע, ומה מחפשים השוטרים בביתו. הוא הושלך אל תא מעצר שהיה מצחין ומחניק.
המושל לא ידע נפשו משמחה. כספו הושב לו, וגם קצת מכבודו, אך הוא עדיין חש כי כבודו לא יהיה שלם אם לא ימוצה הדין עם הגנב. לא הועילו לר' הירש כל תחנוניו והסבריו כי חף הוא מפשע, וכי אינו זקוק כלל לארנקו של המושל, את איש זה לא עניין כי הוא מנכבדי הקהילה ונקי כפיים, כשיושרו הולך לפניו, כבודו של המושל חשוב היה מחייו של יהודי. גם השופטים בפרשבורג הבינו לאן נושבת רוח המושל, ונחפזו לחרוץ את דינו של הגנב והפושע למוות בתליה ברחובה של עיר. "והעיר פרשבורג נבוכה..."
כשהגיעה השמועה לרב העיר בעל ה"כתב סופר" זיע"א התחלחל הוא למאד, הוא נכנס מיד לעובי הקורה כדי להציל את ר' הירש מחבל התליה, ואת משפחתו מהגורל האומלל המצפה לה. הרב הפעיל את מלוא קשריו, גייס עסקנים ושתדלנים, ואף מעטפות עם שלמונים נשלחו לכתובות שבעבר פעלו את פעולתם. הפעם נראה כי ננעלו כל הדלתות, כי גם המושל הפעיל את כל קשריו במה שהיה נראה בעיניו כמעבק על כבודו האבוד. הקרב בין ה"כתב סופר" לבין שר העיר היה צמוד, כשבסופו של דבר גברה ידו של שר העיר וגזר הדין נחתם לביצוע. שבור ורצוץ שב הרב לביתו בשעת לילה מאוחרת, המתח בפרשבורג הורגש בכל פינה. למחרת עומד להתבצע גזר דין נורא, ליטול חייו של חף מפשע.
הרב היה מותש בגופו וברוחו, כל כך הרבה פעל והפעיל, דיבר, התחנן, שלח שלמונים, אך ללא הועיל, מחר תינטל נפשו של הר' הירש, שבור ונדכה נשכב הרב על מיטתו ותרדמה נפלה עליו. ובחלומו רואה הוא את אביו מרן ה"חתם סופר" בא לקראתו ופניו זועפים. "היתכן?" זעק, "יהודי חף מפשע צועד אל מותו, משפחתו מובלת לקראת אסון, ואתה שוכב על מיטתך, ואינך פועל כלום?" בכי נורא פרץ מליבו של הרב "מה עוד ביכולתי לעשות ולא עשיתי?" התגונן הרב, "היש עוד מה לעשות? הן עשיתי הכל?!" "יש!!!" קרא ה"חתם סופר", "למה אינך מתפלל? להתפלל! להתפלל! לא עת שכיבה עתה!"
זינק הרב ממיטתו, מיהר להזעיק את המשמשים והעסקנים ואמר להם, "לכו לכנוס את כל היהודים אנשים נשים וטף איש בל יעדר!" ויחושו כולם אל בית הכנסת הגדול. איש לא היה מסוגל לעצום עין באותו הלילה, ותוך שעה קלה התמלא בית הכנסת הגדול באלפי איש, נשים וטף. רחובות היהודים התעוררו לחיים, והלילה הפך ליום. ובבית הכנסת רעש והמולה, אך ברגע שעלה הרב מעוטף בטלית שררה דממה. בקול בוכים זעק הרב "ניסינו הכל, עשינו הכל, השערים כולם נסגרו בעדינו, אך אצל הקדוש ברוך הוא שום דבר לא סגור ושערי דמעות לא ננעלו". קולות הבכיה והזעקות שנשמעו באותם שעות קטנות של הלילה הדהדו למרחקים ובקעו חלונות שמים.
השחר עלה. ר' הירש עמד כל הלילה ושפך ליבו בתפילות ובווידויים. בבית המשפט שבו השופטים לסידורים אחרונים לפני ביצוע גזר הדין. באותה שעה הסתובב לו פטריק צוהל ושמח, את אדונו שלח לחבל התליה, והוא ימשיך לחיות חיים מאושרים... אלא שאז ניגשה אליו קבוצת שוטרים וביקשו ממנו להתלוות אליהם אל בית המשפט. ברגע האחרון החליטו השופטים לחקור גם את משרתו של היהודי... פטריק לא היה ערוך לכך, ומיד התבלבל ועל אתר הודה בגניבת הארנק ובהטמנתו בבית אדונו היהודי.
קול שקשוק מפתחות נשמע בתא הכלא, ליבו של ר' הירש החסיר פעימה.. זהו! הגיע הרגע הנורא, ר' הירש שלם ברוחו ואיתן באמונתו לקבל גזירת עליון באהבה. הוא לא הבין למה הסוהר מחייך אליו? ולמה הוא אומר לו שעליו לחפש משרת חדש במקום זה שמובל הרגע הזה במקומו אל חבל התליה?... יפה אמרו חז"ל "אפילו חרב חדה מונחת... ולעולם אל יתייאש..."! ור' הירש חזר לביתו שמח וטוב לב הכל בזכות כח התפילה של הכלל.