Skip to content
שירת התורה

האם הנרצחים החילונים יש להם כפרה ונקראו קדושים

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ואלו הרחוקים מתו"מ שנהרגו יתכן שנקרא שמתו על קידוש ה' שא"א לעמוד במחיצתם, וגם אי נימא דלא נקרא על קידוש ה' דאולי לא נהרגו על עצם היותם יהודים רק מצד הכיבוש הישראלי, מ"מ כפרה מיהת אית להם כיון שנהרגו ע"י גוים גם אם הי' מתוך רשעם, וכמבואר בסנהדרין מז. דגם באינו עושה מעשה עמך ונהרג מתוך רשעו הו"ל כפרה מיד גם לפני קבורה וד' רוב ראשונים ואחרונים דגם במתו בלי תשובה [עי' ש"ך יו"ד סי' ש"מ סק"ט דאומרים עליו קדיש ומתאבלים עליו ועי' בשו"ת דובב משרים סי' כ"א אולם ד' המאירי דדוקא שמת בתוך תשובה], וראי' ממש"כ בתהילים ע"ט ב' נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך לחיתו ארץ דעבדיך קאי בנהרגו ע"י גוים דהו"ל כפרה, כיון דלאו כי אורחי' מת, [וברש"י תהילים שם ע"פ שוח"ט דגם חסידך קאי על נהרג מתוך רשעו] ובח"א מהרש"א דגם דבטל ד' מיתות ב"ד דין מיתות ב"ד לא בטל והרי כל הנסקלים ניתלין ואז בשרם לעופות, וא"כ במחלל שבת שחייב סקילה יהרג ע"י גוים וישאר בשרם לעוף השמים, ואכן בשו"ת חת"ס יו"ד של"ג פסק עפ"י סוגיא זו דבנהרג מתוך רשעו שאפשר לקברו בקברי אבותיו, וא"כ אלו שנהרגו בבוקרו של שמחת תורה באותה מסיבה נוראה של חילול שבת ותערובות, יתכן שכבר לא הי' להם תקוה לשוב, ואבות אבותיהם בעולם העליון בכו והתפללו עליהם שיזכו לא להדחות, והקב"ה זיכה אותם שימותו בצורה שיהי' להם כפרה כזה ויתכן שזכו להגיע לתיקונם מיד, ולא יצטרכו כלל לגילגול, ועליהם י"ל נקום נקמת דם עבדיו השפוך וכן יש לכתוב על מצבתם, ועי' שו"ת מהרי"ל סי' ע"ב דהני שנהרגו מתוך רשעם מקרי קדושים וחסידים ע"פ גמ' הנ"ל ומזה מנהג ישראל לקרוא כל מי שנהרג ע"י גוי "קדוש", ובשו"ת מהר"ח או"ז סי' י"ד דמי שאומר על נהרג מתוך רשעו שאין מתאבלין עליו יש בזה משום הוצאת לעז וצריך כפרה ותענית שני וחמישי עד ר"ה ובזה יישב ספר עטרת צבי [נכד ההפלאה] עמ"ס סנהדרין שם, מה שדוד התפלל על שונאים שלו שירדו חיים שאולה היינו שלא ימותו מיתת עצמם דאסור להתפלל על רשע שימות דאז לא יהי' לו תיקון דיתמו חטאים ולא חוטאים, אבל אם יהרג יהי' לו תיקון, ואולי לכן נפתח פרק זה במזמור לאסף דזה אושר גדול לנפש הרשע בנהרג, ובכן הגם שאנחנו צריכים להצטער מאד מ"מ בשביל הנפש שלהם עדיף, ומ"מ המבט שלנו עליהם צריך להשתנות, ועיקר מלחמת עמלק הי' עבור נחשלים שנפלטו מענני הכבוד וכמבואר בחת"ס סו"פ בשלח דע"ז תמה יהושע ובאמת לד' מהר"ם שיק או"ח קמ"ג דבמצבים שגוים מתנפלים על יהודים יש לנקוט דמסתמא עשו תשובה, וא"כ גם כאן כשראו שגורל היהודי רודף אחריהם יש לנקוט שהיו בעלי תשובה ג"כ וי"א דזה כוונת רש"י שהובא לעיל דגם מש"כ חסדיך קאי עליהם, ואכן מסופר שהיו ג' צעירים שהיו באותה מסיבה שהתקשרו בדקות האחרונות שלהם לאביהם להפרד ואמרו שיש יריות ויש לנו רק כמה דקות לחיות "שמע ישראל ה"א ה' אחד" ולפ"ז הם בוודאי במדרגה עצומה שהרי כבר נעשו בעלי תשובה לפני מותם וא"צ לכל הנ"ל ונקווה שאנחנו בחיינו נגיע למדרגה שלהם. ע"כ מדברי מו"ר הגרמ"י רייזמן שליט"א. [ופשוט שאי"ז סתירא כלל למה שההשקפה שלנו הוא שיש להתרחק מללכת לצבא כיון שאפשר לבוא לעבירות חמורות שבתורה, דעתה הנושא הוא לאלה שכבר נמצאים שם ונהרגו, דאין סבה שלא נאמר עליהם לפחות דין נהרג מתוך רשעו דגמ' סנהדרין, וכש"כ שלעת עתה יש שם גם הרבה שומרי תורה ומצוות כיון שלמילואים חייבו לבוא כל מי שהי' אי פעם בצבא, ויש שכבר מאז התחזקו לגמרי בתורה ויר"ש כמו ששמעתי מאחד שמכיר כאלו, וא"כ על אלו בוודאי י"ל שהם במדרגה גדולה.]

והתפרסם סיפור נורא על בחור מישיבת תפרח לשעבר, שנפל לגמרי מדרך התורה והמצוות, והיה שם במסיבה הנוראה בשמיני עצרת ונרצח בידי הישמעאלים ימ"ש, ואביו לא ידע כלל שהוא נמצא שם כיון שלא הי' לו כ"כ שייכות אתו לדעת מה עושה כל יום, ולכן כששמע מה שקרה לא העלה בדעתו שבנו הי' שם, והגיע אליו בנו בחלום בליל א' והיו פניו מאירות בשלימות, עם גמרא גדולה בבא בתרא עם כריכה של זהב, ואמר שכ"כ שמח שיכול שוב להתחיל ללמוד עוה"פ מס' ב"ב ואני זוכה ללמוד מפי הקב"ה, ורק אח"כ נתברר לאביו שבנו נהרג, והגיעו אליו חבריו שניצלו מן התופת לנחמו, והעידו שבדקות האחרונות שלו נעמד בפינה ובכה בדמעות שליש ואמר ווידוי ושמע ישראל. ולפ"ז א"ש גודל מדרגתו דהרי מסתמא עשה תשובה במדרגה גדולה וכעין ר' אלעזר בן דורדיא.

אולם באמת עיקר תפקידנו בעת מלחמה הוא לימוד התורה, דזהו עיקר הנצחון במלחמה כמבואר בסנהדרין צד: דחובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו שהי' דולק בבתי כנסיות ובתי מדרשות כדי לעסוק בתורה, ואכן צבא האדיר של סנחריב הובס בלילה אחד, ומרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל הי' תמיד מדבר בענין זה שעיקר השמירה הוא ע"י התורה, ופעם בעת שהצבא רצו לעשות איזה התקפה מסוכנת על האויב, התייעצו עם הבבא סאלי זי"ע שאמר להם לא לעשותו בשעות בין הסדרים דאז הוא מצב מסוכן שיש פחות לומדי תורה, ור' יחזקאל אברמסקי זצ"ל הי' תמיד מפחד בימי בין הזמנים ונרגע כשהתחיל הזמן, וכן יש להתחזק בתפלה דבעת כזאת שהתפלה הוא מתוך צרה הוא מ"ע דאורייתא גם לשי' הרמב"ן ויוצא דהפרקי תהילים אחרי התפלה הם יותר חשובים משמו"ע דתלוי במח' אי זה דאורייתא, ובחינוך סו"פ עקב דמי שלא מתפלל בעת צרה הסיר השגת ה' מעליו, ולפ"ז נמצא דעיקר החזית של המלחמה אינו בלבנון ובעזה, רק בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואם יש נס מתייחס הנס לבתי מדרשות ושם יש לברך ברכת הנס וכמבואר להדיא בגמ' ברכות נד. דברואה אבן שישב עליו משה בעת מלחמת עמלק מברך ברכת שעשה לי נס וכמבואר שם במהרש"א נד: ד"ה ואבן.

More in this printout

View the whole printout