עוד יש להוסיף דבצידה לדרך בפסוק ט מביא בשם בעל מעשי ה' [פכ"ד], שפי' במש"כ צדיק תמים בדורותיו שאכן היה צדיק אבל תמים היה בדורותיו, כלומר שלא היה מוכיחם, ומצד היותו צדיק היה ראוי להיות ניצול ומצד שלא היה מוכיח היה ראוי להיות נתפס בעוון הדור לכן נאמר שמצא חן ולא נתפס. וכ' ע"ז בצידה לדרך "ואני אומר אחר המחילה מכבוד תורתו כאן כבודו הגדול במקומו מונח אבל נעלמה ממנו תלמוד ערוך ברור מללו בסנהדרין קח. להפך מדבריו וז"ל, דרש רבי יוסי מאי דכתיב [איוב כד יח] קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה, ואם לאו הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול, ומקפה נבלתכם על המים כזיקין, שנאמר קל הוא על פני המים וכו', דרש רבא מאי דכתיב [שם יב ה] לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל, מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותן, ואומר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו מבזין אותו, אמרו לו זקן תיבה זו למה, אמר להם הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול וכו'. הרי על פי שנים עדים יקום הדבר, שנח היה מוכיחם.... ועוד שהרי בזהר כתוב שהי' תביעה על שלא התפלל על דורו, ואם איתא שלא היה נח מוכיח את דורו, קשה למה לא אמרו דלכך קראם מי נח כיון שחטא נח שלא היה מוכיח אותם אולי ישובו, הלא זה החטא יותר גדול ממה שלא התפלל עליהם מפני כמה טעמים, חדא שהרי תוכחה היא מצות עשה מן התורה כמו שנאמר [ויקרא יט יז] הוכח תוכיח את עמיתך וגו', מה שאינו כן תפלה להתפלל על דורו. ועוד שהרי יש לנח התנצלות מה שלא התפלל עליהם, כמו שכתב רבינו בחיי לפי שידע נח שלא יועיל תפלתו כיון שלא היו עשרה צדיקים, מה שאין כן על שלא היה מוכיח אותם אין לו התנצלות, שהרי כבר ידוע [ערכין טז:] שחייב כל אדם להוכיח את חבירו עד שיכהו וכו'. ועוד קשה על דברי החכם ר"א ז"ל, שהרי מפשטא דלישנא איש צדיק תמים וכו', משמע שבא לספר בשבחו וכדפירש רש"י בהדיא ולפי דבריו בא לספר בגנותו שלא היה מוכיח אותם עד שמפני כך היה ראוי להיותו נתפס בעון הדור, לולא שמצא חן. ועוד קשה שהרי מלת תמים שבכל התורה כולה נאמר לשבח ולא לגנות. עכ"ד הצידה לדרך.
ואותה הפלא שיש על בעל מעשי ה' יש ג"כ על מרן החת"ס והפמ"ג, דהחת"ס בתורת משה פסוק ט כתב "וזה נח גם כי הי' צדיק תמים, מ"מ זהו חסרונו שהי' נח לשמים ונח לבריות, כי את בני דורו לא הוכיח והי' נח להם, וכשאמר לו הקדוש ברוך הוא קץ כל בשר בא לפני שתק ולא התפלל כמו שהתפלל אאע"ה על אנשי סדום, אלא הי' נח לשמים לאמור ה' יעץ מי יפר... ובהפטרה במש"כ כי מי נח זאת לי. כתב "תלה במ"י נ"ח גימטרי' חמ"ס כי מלאה הארץ חמס גם נח חומס דבריו מאנשי דורו ולא הוכיחם, וגם לא התפלל עליהם, וכיון שזה התחייבות של צדיקו של דור ולא עשה כן ועשה חמס עם אנשי דורו, לכן נקראו מ"י נ"ח גימטרי' חמ"ס כנ"ל" ובחת"ס עה"ת כאן עמ' כ"ב ד"ה או יאמר כ' שחטא נח הי' בזה גופא שהי' נח לבריות ולא התאכזר עליהם, והפמ"ג בספרו תיבת גמא אות ד' כתב "כי לא הוכיח בני דורו ולא ראה כלל במעשיהם להתערב עמהם וכל הילוכו היה בהתבודדות עם ה', עיין יד יוסף, והמוכיח ודאי יש לו עבירות כי אומרים לו טול קורה, משא"כ אם אין מוכיח הכל מסכימין שהוא צדיק, וז"ש צדיק תמים בדורותיו [ראה ב"ר ל ט] כי בדורו של משה ושמואל היו מחזיר בעיירות ומוכיחם היו מחפשים להם עונות. גם אם ידע ולא הוכיחם מטילין עליו עונות אחרים, מי שיש בידו למחות כמו ביהושע כהן גדול, משא"כ נח לא ראה ולא ידע הנסתרות לה'" ובספר אפריון כאן נראה דנקט שיש בזה מחלוקת, שמתחלה הביא פי' בעל מעשי ה' והוסיף בזה דברים, אח"כ כתב ויש אומרים כי נח היה מוכיח לאנשי דורו, ע' מדרש [ב"ר ל"א ג'] ויפה תואר, ובגמ' סנהדרין קח,: ויישב בזה מש"כ "איש" דבא להורות שהיה במדרגת איש להשפיע מוסר גם לאחרים.
ובערבי נחל דרוש ב' נקט בפשיטות שיש בזה מחלוקת בין הבבלי והזוה"ק, דלד' הזוה"ק שלא התפלל עליהם ה"ה לא הוכיח אותם וזה שלא כדברי הש"ס שמפורש שהוכיח אותם וצ"ע מנ"ל לדמות תוכחה לתפלה. [וי"ל ע"פ מש"כ לעיל בהג"ה בשם מבי"ט בבית אלקים פי"ב משער התפלה דבכלל תפלת המצדיקים על בני דורם הוא התוכחה עי"ש]
ובספורנו [סו"פ בראשית ו ח] מצינו קצת פשרה בדבר שכתב "וכן נח אף על פי שהוכיח על המעשים המקלקלים ענין המדינות, לא הורה אותם לדעת האל יתברך וללכת בדרכיו, אף על פי שהוא היה צדיק תמים בעיון ובמעשה. כי אמנם צדיק המשלים עצמו בלבד, הוא ראוי שימלט עצמו בלבד, אבל המשלים גם את זולתו, הוא ראוי שימלט גם את זולתו, כי בזה יש תקוה שיחזירם בתשובה, כאמרם זכרונם לברכה "אם ראית תלמיד חכם שסרח ביום אל תהרהר אחריו בלילה, שודאי עשה תשובה" ויל"ע אם אפשר להכניס זה בלשון הגמ' "עשו תשובה".
אבל באמת בדברי מרן החת"ס יש גילוי בדבר זה, דבס' חת"ס עה"ת [לקמן ז א] עה"פ בא אתה וכל ביתך ד"ה או יאמר כתב כי בכל דורותיו וזמנו הי' תמים שפל רוח בלי להוכיח ולמחות בהם ובמדרש מאשים אותו ע"ז, אמנם במאה ועשרים שנה האחרונים בבנותו התיבה כ"ז עסקו בבנין מיחה בהם יום יום והוכיחם על פניהם וע"כ כתיב הכא בדורותיו לשון רבים כי הרבה דורות עברו עליו שהי' עניו ת"פ שנים משנות נח, אבל לבסוף אותך ראיתי צדיק ולא תמים בדור הזה האחרון כי ק"כ שנים האחרונים לא הי' עניו עמהם כי הוכיחם וזה מרומז בהתיבה כשתצרף אמות ארכה ורחבה וקומתה יעלו ש"פ נגד שנותיו שלא הוכיח אותם כי על מאה שנים הראשונים לא נענשו קודם המבול ונשאר ש"פ ע"כ הי' במאסר בהתיבה שאמותיו ש"פ.
ובשער יוסף הביא מפנקס ר' פישל סופר בשם רבו החת"ס שהוסיף ע"ז דאף שהי' גלוי לפני ה' שלא יקבלו תוכחתו אבל כבר אחז"ל שבת נה. שיש קטרוג שהו"ל למחות כשלא ידעו שלא יקבלו, וזה אמר ה' כי אותך ראיתי צדיק "לפני" דרק לפני גלוי שלא היו מקבלים תוכחה אבל כיון שלפניהם לא הי' גלוי אתה מוכרח להיות בעונש התיבה. ולד' החת"ס אלו יתכן דגם מ"ש בספרו תורת משה שלא הוכיחם קאי רק על שנים הראשונות לפני בניית התיבה וכן מצאתי בדבריו בתורת משה בסו"פ בראשית [לעיל ו ז] תוספת תיבה אחת במש"כ כי נחמתי כי עשיתים, שבכל דור ודור הקדוש ברוך הוא מעמיד צדיקים שיוכיחו אנשי דורם וכן גם בדור המבול. ואותן יו"ד אנשים שנחשבו מאדם עד נח היו כולם צדיקים בדורם, וכן נח, אבל נח בתחלה לא הוכיח אותם כי אם הניחם לילך בשרירות לבם הרע, והעיקר אשר נחם הקדוש ברוך הוא הי' על שברא אותם עם נח דהו"ל להעמיד להם צדיק אחר שהי' מוכיח אותם ושמא הי' מחזירם למוטב (כי הבחירה נתונה מאתו ית' לבני אדם לבחור בטוב ולמאוס ברע), וז"ש נחמתי כי עשיתים ונח היינו עם נח בדור אחד. וא"כ כוונת החת"ס שלא הוכיחם בתחלה רק אחרי שכבר נגזרה עליהם גזירת המבול וכבר הי' מאוחר מדי. וכדברים האלה נקט בנו הכתב סופר ופי' מש"כ כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה דרק בדור הזה שהתחלת להוכיח אותם אתה צדיק לפני וכן מה שהתחילו לשנוא את נח הי' רק משעת בניית התיבה דאז התחיל להוכיח אותם. וא"כ יתכן דזה גם כוונת בעל מעשי ה' והפמ"ג דללא התחיל להוכיח אותם רק משעת שיצא עליהם הגזירה והתחיל לבנות התיבה.
אבל עדיין צ"ע ממש"כ החת"ס בספרו תורת משה [לקמן ז א] עה"פ בא אתה וכל ביתך וגו' דשם נקט להדיא שגם בשעת בניית התיבה לא הוכיחם כיון שסבר שבוודאי ירחם ה' ולא יבוא המבול ויצחקו ממנו ולכן נענש להיות מסוגר בתיבה. וצ"ע.
ואפש"ל עוד ע"פ השפת אמת תרסא שכתב דאיתא בזוה"ק נח הוא בחי' שבת ונקרא נח ע"ש המנוחה כי הגם שגם נח הוכיח את דורו כדאיתא במדרש אך בעבור כי לא קבלו ממנו הי' ירא לנפשו פן יחטיאו גם אותו וביקש להציל א"ע ובמדה זו נהג עמו הקדוש ברוך הוא והסתירו בתיבה וכמ"ש במדרש המשל מי שנטבע בטיט עבה והצילו המלך ע"ש. אבל אברהם אע"ה הי' חסיד לפנים משורת הדין ומסר את נפשו להלחם עם הרשעים לברר בע"כ מלכותו של הקדוש ברוך הוא אפילו אחר קללה והכאה שמן הדין פטור מלהוכיח וכתיב ומקללך אאור א"כ הי' לו הרבה מקללים. וגם הכאה שהשליכהו לכבשן האש. ובאמת הרמז עד הכאה שרואה שמבטלין אותו מעבודת הבורא ומחטיאין אותו ואעפ"כ מסר א"א את גופו ונפשו לשם שמים... וע"ע מש"כ בפ' לך לך תרמ"ב מש"כ בהפרש בין נח הצדיק לאברהם החסיד, דנח עשה כפי הדין ואברהם לפנים משורת הדין, א"כ י"ל דיש שתי מדרגות בתוכחה ובוודאי נח יצא יד"ח תוכחה כפי הדין אבל מ"מ לא עשה כאברהם אבינו שעשה תוכחה יותר מן הדין.
עכ"פ למדנו מכ"ז דמצד אחד סתימת הדברים שנח הי' איש צדיק תמים שמסר נפשו להוכיח את דורו, והי' לו סבה טובה מאד למה לא התפלל עליהם, מצד שני הזוה"ק מגלה לנו שהי' תביעה עליו על שלא התפלל ויש מרבותינו שמדגישים התביעה עליו שלא הוכיח אותם וא"כ מה כ"כ הטענה של ר' ברוך בער על הדרשן הרי בסך הכל בנה דבריו ע"פ זוה"ק.
והנראה בעז"ה, דהגם דדברי הזוה"ק הם בוודאי השלמה לדברי חז"ל, וכן יש מרבותינו שכתבו שהי' איזה חסרון בתוכחתו של נח, מ"מ כיון דלפי פשוטו של מקרא וחז"ל במדרשים נח מתואר כצדיק תמים שמסר נפשו להצלת העולם והוכיח את דורו בכל כוחו, אז מקודם עלינו לתרץ את כל מעשיו ולהעלות על נס צדקותו וגדלותו, ורק אחרי שאנו מבינים היטב גדלותו של נח אנו יכולין להביא דברי הזוה"ק שלפי עוצם דרגתו של נח הי' עליו איזה תביעה על שלא התפלל על דורו. או לומר שהי' איזה חסרון בתוכחה שלו, אבל ח"ו להגיד דרשא ברבים ולהלביש עליו איזה ביטוי לגנאי לומר שהי' צדיק אין פעלץ בשעה שהתורה העידה עליו שהי' צדיק תמים. וסימנא מילתא שזה כתוב רק בזוהר הקדוש שזה פנימיות התורה ואין ללמוד הפנימיות לפני שמבינים הפשט.