Skip to content
שירת התורה

המים מחוסרי צורה

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

המים מחוסרי צורה

הנה מים הוא דבר מחוסר צורה לגמרי ואין לו קיום בלי כלי, וגם בכוחו להמחות דברים מסויימים שלא יהי' לו צורה, עי' פ"ח דאהלות מ"ה וגמ' ב"ב כ. מתוספתא דשלג וברד כפור גליד ומים כולם אין חוצצין ואין ממעטין בחלון, ופי' הרמב"ם בפיה"מ "לפי שכולם אין להן קיום והן במהירות ההתכה" ובתוס' ב"ב שם "דאין מתקיימין ונמסין במים" וברש"י שם "וכן במים שבכלי הואיל ואם ינטל הכלי אין עומדין בפנ"ע אין ממעטין" ומבואר דגם דבר הנמחה במים מחוסר חשיבות הוא, וכוחן של המים הוא להמחות דבר גוש לנוזל, ודבר נוזלי כבר אין לו צורה וקיום בלי כלי.

המים מבטלים צורה ועושה צורה

והנה ביום שני לבריאה נברא מחיצה בין מים עליונים ותחתונים, ומים עליונים הכוונה לכל ההשפעות הטובות וע"ז אנו מתפללים כסדר, וע"ז יש סוגיא שלימה בתענית דף ז' על גודל יום הגשמים, אבל מים תחתונים הם מחוסרי צורה לגמרי, ותפקיד המים מצד אחד לבטל כל צורה לחומר נוזלי, מצד שני תפקיד המים לייצר צורות דהרי א"א לייצר שום צורה בלי תערובות מים, וכל עפר ל"ש לעשות בו כלום עד שיהי' מגובל במים.

ובמס' ביצה לה: בריש פרק משילין חזינן דהגשם הם גם מקלקלים, דלזה משילין הפירות מן הגג או מכסין אותם, שלא יתקלקלו מן הגשם, וכן הלבנים מתקלקלים מן הגשם כמבואר שם דף ל"ו. ופירש"י ד"ה ואפי' דאם הגשמים נוטפים על הלבנים הם נימוחים ושם ד"ה ע"ג אבנים דאבנים המוכנים לבנין אם מתלחלחים צריך לחזור ולנגבן שאינן מקבלות את הטיט יפה, ושם בע"ב בריחיי דאביי דהריחיים היו נעשין בטיט והיו נימוחים מפני הגשמים.

בריאת האדם והעולם ע"י מים

וכן הי' עצם בריאת האדם עפר ומים ביחד וכן כ' כהקדמת בריאת האדם "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה וייצר ה"א את האדם עפר מן האדמה וגו'" [לעיל ב' ו- ז] וכדפירש"י שם דמיירי לענין ברייתו של אדם שהעלה את התהום והשקה את העננים לשרות העפר ונברא האדם, כגבל זה שנותן מים ואח"כ לש העיסה אף כאן והשקה ואח"כ וייצר.

האדם חלתו של עולם

וראה באור החיים הק' שם דבעצם כל מציאות העולם להוציא ממנו צמחים הוא רק ע"י השקאת הארץ וזהו כדוגמת גילגול בעיסה, ולכן העולם הי' כמו עיסה שצריך הפרשת חלה ובלי זה אסורים באכילה ולזה אמרו חז"ל ב"ר י"ד א' דאדם היא חלתו של עולם. וזה כוונת הכתוב וכל שיח השדה טרם יצמח כי עדיין לא הופרש האדם שהוא החלה, ולזה אד יעלה מן הארץ ועשה גילגול בעיסה והפריש את האדם, ובזה הותרה כל הארץ, ואם הי' מגלגל רק חלק מן הארץ במים אז רק החלק שנתגלגל הי' יוצאת מכלל טבל. [ולזה האשה שאיבדה חלתו של עולם חייבת בהפרשת חלה כמבואר ברש"י שבת דף לב. ד"ה הריני נוטל ע"פ מדרש]

המים נצרך לעצם מקום היישוב של בני אדם

ובזה מובן סדר הבריאה, דמקודם הי' מים תחתונים לעצמם שהוא מחוסר צורה ול"ש בזה קיום כלל, וביום שלישי נגמר מלאכת המים ואין הפי' שבמקרה נתרוקן איזה מקומות ממים וכבר ממילא הי' כאן יבשה, דא"כ זה לא נקרא גמר מלאכת המים אלא הפי' דהמים הם הם הבונים עצם היבשה, דהם בונים עצם הצורה של יישוב בני אדם, דבעי' דוקא הצירוף של יבשה ומים דמדבר בלי מים לא ראוי לדיורין כלל, ומים בלי יבשה גם לא ראוי לדיורין. וזה הי' שלימות יום השלישי.

More in this printout

View the whole printout