Skip to content
שירת התורה

הצמאון מושך למים ועיקרו בשביל תורה

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

והנה בעצם כיון שכל חיותו של העולם הוא רק ע"י המים טבע האדם הוא להיות נמשך למים והוא נעשה צמא מאד למים, וצמא מלשון צימצום דבלי מים אין לו יכולת להתפשט ולהתרחב, לזה נתן הקב"ה בחי' מים עליונים ואין מים אלא תורה, שכולל בתוכו כל ההשפעות והברכות והתענוגים האמיתיים ובזה יוכל האדם באמת להרוות צמאונו ולהתפשט בלי גבול, וזה"פ דישראל נסעו ג' ימים ולא מצאו מים והי' צמאים מאד, ובזה שהוריהו ה' עץ הי' הסימן, שלא יחשוב האדם שע"י שירווה צמאונו במעדנים ובמאכלים גשמיים בזה ישקיט צמאונו דאדרבה בזה עוד יוגבר תאוותו, כיון דבעצם הם מים מלוחים ורק אם משקיע בתורה אף שמתחלה מורגש כמים מרים, אבל אח"כ יהי' מתוק וירווה צמאונו בזה, ולזה תיקן אז משה קריאת התורה דע"י כח קריה"ת אפשר לקבל כח מים העליונים.

וא"ש דמתחלה ירדו גשמים לדור המבול ואילו היו עושים תשובה היו זוכין לגשמי ברכה, ואיתא שהי' זמן מסוגל לקבה"ת ע"י משה רבינו, וכמו שנרמז בשגם הוא בשר, בשגם גי' משה [חולין קלט:] דאז היו זוכין למים העליונים, וכיון שלא זכו נתהפך למים התחתונים שמהפכים כל דבר לחומר.

בנוסח אחר וביתר עומק ענין הנ"ל: יש ב' תכונות למים: א: אינו מקבל צורה כלל ואינו בר עיצוב והוא כל כולו חומר. ב: ל"ש לעשות צורה בלי תערובות מים. והנה דבר שכבר יש בו צורה הרי הוא כבר מעוצב ול"ש לשנותו לצורה אחרת, ורק במי שמחוסר צורה אפשר לקובעו כצורה מסויימת.

כל צורה בעולם צריך תערובות מים לעצבו ובריאת האדם הי' צריך גשם כדי לעצבו, שנא' ואד יעלה מן הארץ. ומים הוא גם שורש הראשון של כל החיים דל"ש לחיות כלל בלי מים, והחיות הראשון שנברא בעולם הי' ביום חמישי, והי' ע"י ישרצו המים שרץ נפש חי' וגו' והעופות ע"י רקק שהם תערובות טיט ומים.

מי שמשתמש במים בתור חומר בלי צורה הנה הוא חומר גרידא וא"כ אין לו שום דרך להתקיים על המים שהמים שוטפים את החומר, דמים הם ג"כ חומר בלי צורה, אבל מי שמשתמש במים לייצר צורות והוא בעל צורה אז אדרבה יש לו קיום ביבשה בתוך בים, והוא משיג ותופס את הצורות האמיתיות, וכדכ' הרמב"ם סוה"ל טומאה וטהרה, דהרמז במקוה הוא לטבול במי הדעת שזהו המים של תפיסת הצורות והדעות הנכונות.

הדגים יסודם ממים

וזהו התכונות שנקבעו בעצמותם של כלל ישראל שקיבלו בקרי"ס גם עשאוהו למצרים כמצולה שאין בו דגים, והכוונה דכל עיקר בריאת הדגים יסודם ממים, ומרמז לתאווה, ואח"כ במדבר התאוננו על מה שאכלו דגים במצרים חנם, היינו שרצו לחזור ולחיות בצורת המים של המצרים ולשקוע בחומריות של המצרים, אבל בעצם יצאו הרי ממצרים ורוקנוהו מן הדגים, ובמכת דם מתו כל הדגה אשר ביאור, ולקחנו כח זה של דגים לקדושה ולהנאה מרוחניות דכל ההנאה שלנו מכוון לתורה ועובדת ה'. ע"כ ע"פ מה ששמעתי מפי הג"ר משה שפירא זצ"ל.

More in this printout

View the whole printout