Skip to content
שירת התורה

הזכירה של הבהמות והחיות

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ויזכר אלקים את נח ואת כל החי' ואת כל הבהמה וגו' [ח' א']

וברש"י מה זכר להם לבהמות זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן ושלא שימשו בתיבה. אולם ברמב"ן כ' דזכירה שאמר בבהמות וחיות אינה בזכות שאין בבעלי הנפש זכות וחובה זולתי באדם לבדו שיש לו בחירה, ולכך פי' הרמב"ן דענין הזכירה הוא שזכר את דבר קדשו שאמר והי' העולם, והרצון שהי' לו בבריאת העולם ורצה בקיום המין. אבל לד' רש"י הזכירה קאי על הזכות של בהמות וחיות. וצל"פ בדבריו דאין הכוונה שמגיע להם שכר ע"ז, אלא שרק אלו שלא השחיתו דרכם ראויים להיות ניצול לקיום המין כיון שבמציאות הם המין הטוב והיפה כיון שאין בהם פגם.

ומה שהוסיף רש"י ג"ז שלא שמשו בתיבה וע"ע פסוק י"ז דבהמה וחי' נאסרו בתשמיש, וצ"ע כקו' הרמב"ן דהרי אין להם בחירה, וצ"ל דזה נכנס בעצם טבעם דכמו שהי' בטבעם לא להזדקק לאינו מינו ה"נ נכנס בטבעם להרגיש צער העולם, וזה גופא סבה שיהיו ראויים לקיום המין, ויל"פ ע"פ משנ"ת לעיל בביאור ענין הדגים שלא השחיתו דרכם דזה הי' מכח עבודתו של צדיק, ה"נ י"ל דאותם בהמות וחיות שלא השחיתו דרכם היו שייכים בעצם לכוחו של נח שלא השחית דרכו ולכן הי' משפיע עליהם, וא"כ ה"נ לענין איסור תשמיש דזה הי' הענין להרגיש בצער העולם השפיע האיסור ממילא על בהמות אלו שג"כ לא ירצו להזדקק, וזה גופא הטעם שניצלו.

ואמר הגרא"י ברזל זצ"ל דכתוב כאן דבר נפלא כמה גדול הענין להצטער בצרת הציבור, שהקב"ה הראה שאף אצל בהמות וחיות יתכן שיהי' להם בטבע ענין זה שמצטערים בשעת צרה וכן מצינו ביונה שגם הבהמות לא טעמו מאומה והתכסו בשקים.

ובאמת מצינו זכות ועונש לבע"ח לקמן ט' ה' במש"כ מיד כל חי' אדרשנו, ובסנהדרין קח: ג' שמשו בתיבה חם כלב ועורב ונענשו ומה שייך עונש לבע"ח, ובפרשת משפטים [שמות כ"ב ל'] ובשר בשדה טריפה וגו' לכלב תשליכון אותו וברש"י שם שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' שנא' ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו ומ' ששייך שכר לבע"ח. ע"ע בפרדס יוסף שהאריך בזה. אבל עכ"פ זה ברור דבהמה שאין בתכונתו להרגיש הצער של הציבור מהווה פגם כמו שראינו בכלב ועורב.

More in this printout

View the whole printout