Skip to content
שירת התורה

אי שייך בדגים ענין ניצודים ועומדים

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אי שייך בדגים ענין ניצודים ועומדים

והנה לענין איסור צידת חי' ועוף מבואר בכל הסוגיא שם דתלוי אם זה בביבר גדול או קטן או אם צ"ל הבא מצודה ונצודנו כרשב"ג, אבל בדגים משמע דאסור בכל גווני וצ"ב למה לא יתכן דגים במקום קטן מאוד שניצודים ועומדים.

ובאמת מבואר בביצה כה. דהסוכר אמת המים מעיו"ט ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרים הרי דגם בדגים יש מציאות דכבר ניצודים, ובאמת זהו טעם הרמב"ם פ"ב משביתת יו"ט ה"ז שלא חילק כלל בין דגים לחיות ועופות, הגם דבמשנה חילקו דדגים אין צדין וחיות ועופות יש אופנים דצדין, ופי' מ"מ הטעם דס"ל דרשב"ג חולק על ת"ק, וס"ל דאין הבדל בין דגים וחי' ועוף, אולם הראב"ד חולק וביאר טעם החילוק כיון שהדגים מכוסים במים ממילא הם תמיד מחוסרים צידה, והא דסוכר אמת המים כבר תי' הב"י בסי' תצ"ז דמקום צר כ"כ פחות מששה טפחים גם הראב"ד מודה.

ובפשטות נמצא דראיית העין מתרת הצידה ובמקום צר כ"כ גם במכוסה מים מותר, וכן מבואר לפ"ז דבמים צלולים מותר דליכא איסור צידה וגם מותר להאכילם וכ"כ המג"א [סי' תצ"ז סק"א] אבל הט"ז סק"א הק' דאי מצד כיסוי המים מאי נ"מ במקום צר. לכן פי' דוודאי הראב"ד בעצם מסכים לרמב"ם, דגם דגים שווים לחי' ועוף, דהכל תלוי אם צ"ל הבא מצודה ונצידנו ובתיבה קטנה גם יותר מששה טפחים וכדו' כבר ל"ש איסור צידה כשאין צריך להביא מצודה, אלא כוונת הראב"ד בכיסוי המים הוא לענין מוקצה דכיון דמכוסים במים ה"ה מוקצה ואסור לאוכלו, אבל בעשה מעשה לפני שבת שסכר אמת המים אז גם במכוסה מותר שאינו מוקצה. ולא נתבאר בדברי הט"ז אי מחלק אם המים צלולים או עכורים.

ובשעה"צ סק"ו הביא מח' בזה דד' הגר"ז דלענין מוקצה אין מקום כלל לחלק בעכורים או צלולים, כנראה שהבין דברי הראב"ד דמכוסים במים גורם שיסיח דעתו מהם שהם נמצאים המקום אחר לגמרי, אבל ד' הפמ"ג דגם לד' הט"ז במגולה מותר. וביאר שעה"צ דרק אם מכוסה חסר בהכנה, אבל כשהמים צלולים ורואה תמיד הדג מרחוק כמאן דמנח בקופסי' הוא וא"צ כלל הכנה.53

עכ"פ מבואר לדעת הט"ז, דגם באופן דליכא איסור צידה עדיין יש לאסור מטעם מוקצה, וע"ז אמרי' דאסור להאכיל לדגים ומטעם דאסור לטרוח למוקצה כרש"י ור"ן, ולא מצד חשש צידה, או דע"י איסור צידה נחשבין אין מזונותן עליך, דהרי דגים בביבר קטן ליכא איסור צידה, ואעפ"כ אין צדין אותן משום מוקצה ומטעם זה אין מאכילין אותן.

בהא דאסור להאכיל את הדגים

ובעיקר הדבר דמבואר בר"ן דאסור להאכיל לדבר מוקצה קשה הרי מבואר בר"ן סוף ביצה [כא: מדפי הרי"ף ד"ה ל"ל] דמה דאיתא שם אין משקין את המדבריות הכוונה לשחיטה אבל עצם ההשקאה מותרת הגם שהם מוקצים כיון דמזונותיו עליך, מבואר דמוקצה בעצמותו איננו סבה לאיסור, וכבר העיר כן הב"י סי' תצ"ח והמג"א [שם סק"ב] בסתירת הר"ן בדבר זה דבאין צדין פי' טעם איסור האכלה כרש"י דאסור לטרוח למוקצה ובסוף ביצה התיר להאכיל למדבריות, ותי' הב"י בתי' ראשון ע"פ טעם ראשון דרש"י דדגים א"צ למזונות כלל דהרי הם אוכלים שרשי עשבים ולפ"ז צריך לדון בכ"מ אם יש להם באמת מזונות, עוד תי' לפי' שני ברש"י דיש איסור טירחא למוקצה לא אמרינן הכי אלא בדבר שהוא מוקצה מחמת שאינו ניצוד לגמרי, אבל בדבר שהוא ניצוד ומצוי אצלך כבהמות המדבריות כיון שמזונותיו עליך מותר להשקותן. ולשון המג"א בתי' הוא "דבבהמה כיון דמזונותיו עליך אע"פ שהיא מוקצה ואין דעתו עליו מותר להאכילה אבל דגים אין מזונותן עליו", ובפשוטו צ"ע דאם החיוב מזונות תלוי אם זה שלו מאי פסקת דהדגים אינם שלו ולמה אין מזונותן עליך וצ"ל בד' המג"א דכיוון לא' מתירוצי ב"י.

וצ"ע בהגדרת ד"ז דדגים נקראים אינו ניצוד לגמרי, דהרי בד' ר"ן ורש"י אזלינן דאין איסור האכלה מצד איסור צידה רק מצד דאינם מוכנים לו ומוקצה הן וגם בגווני דלא יהי' איסור צידה עדיין יהי' אסור וכמ"ש הט"ז, וצ"ל כהסברת הט"ז בראב"ד דכיון דמכוסין הן הרי דעת האדם מנותק ממנו יותר.

More in this printout

View the whole printout