לשבח אדם בפניו
ויאמר ה' לנח וגו' כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה: [ז' א']
וברש"י לא נאמר צדיק תמים, מכאן שאומרים מקצת שבחו בפניו וכולו שלא בפניו. ולכאורה טעם הדבר כדי שלא יבוא לידי גאוה, והק' באילת השחר דא"כ עדיף שלא לשבחו כלל, וי"ל ע"פ מה שיסד לן הג"ר ישראל סלנטר זצ"ל שאין למנוע מלעזור לשני באוכל טעים או כבוד וכדו' מחשש מכשול של תאוה וגאוה דזה לא החשבון שלך, ובזה הי' מסביר הג"ר אברהם יצחק ברזל זצ"ל מה שמשה רבינו לא רצה מתחלה לקחת העגלות מהנשיאים עד שא"ל הקב"ה קח מאתם, [במדבר ז ה וברש"י שם] דמשה סבר דאולי עדיף שיהי' להם קושי בקיום מצות נשיאת המשכן ויקבלו יותר שכר, לזה אמר הקב"ה דאי"ז החשבון שלך שמצדך אתה צריך לעזור להם כמה שיותר. ועד"ז לא ימנע אדם מלנדב מזגן לביהמ"ד כדי שיהי' להלומדים יותר שכר בלימודם. אולם ז"פ דמותר רק עד כמה שנחוץ לו שירגיש טוב אבל סתם להרבות בגשמיות בלי גבול אין סבה, וכמו שפשוט שאין להכשילו בחשש איסור עבור הרגשתו הטובה.
ולפ"ז י"ל דלשבח אדם בפניו הרי הוא מחזקו ומשמחו ומכבדו וזה דבר טוב ואין זה ענין שלו לחוש שמא יכשל בגאוה, אבל אין צורך בשביל זה להפריז כ"כ בשבחו ולהגיד כל שבחו, דמספיק לזה להגיד מקצת שבחו.