Skip to content
שירת התורה

מה שבקרבן נח הי' ריח נחוח

  • Noach
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אבל עדיין לא נתבאר לנו מש"כ וירח ה' את ריח הנחוח דממנ"פ הי' לו רק דין במה, ובבמה אין בו משום ריח ניחח, וכ' בזה המשך חכמה חידוש נפלא, עפמש"כ במדרש שמש"כ ויבן נח מזבח היינו במזבח הגדול בירושלים וכן מבואר ברמב"ם פ"ב מהלכות בית הבחירה ה"ב [עי' לקמן] וא"כ י"ל דהי' למקום זה קדושת בית המקדש ויש בו ריח ניחוח, ובזה גם יישב מש"כ שבנה מזבח אף שאין מזבח בבמה [זבחים קיב:] ונח הי' כהן ורק העלאה היה עושה דלזה צריך כהן, ולכ"כ "ויעל עולות במזבח". אלא דא"כ צ"ע איך הקריב מכל החיה והעוף לזה חידש שהרי עיקר מה שהכשיר הכתוב רק בקר וצאן הוא שלא רצה הקב"ה להטריח את ישראל להביא מן המדבר ורק בקר וצאן שהם ברשות האדם, [ויקרא רבה כז ו] ולזה נאסר חיה ועוף להקרבה, כדי שלא ימסור אדם נפשו לצוד ציד להביא לקרבן ממדבר ומן הרודפים. ולזה בנח, שהיו כולם אצלו ותחת ידו היה יכול להקריב מכולם.

אבל מה שצ"ע בדבריו שמפורש בש"ס שלומדים מנח דיני במה, א: עיקר הדבר שעד שלא הוקם המשכן הי' הכל כשר ליקרב וכנ"ל. ב: נחלקו ר"ש ור' יוסי זבחים קח: אי העלאת חוץ צריך מזבח. וביאר רב הונא טעמא דרבי יוסי שצריך מזבח ממש"כ "ויבן נח מזבח לה'" ור"ש דחי לה דהי' זה לגובהה בעלמא, [-כדרך כל הארץ שיהא נוח להשתמש ולא לחובת מזבח - רש"י ועי' לקמן אי צריך עכ"פ סלע או אבן] ובהמשך ביאר טעמא דר"ש דהעלאת חוץ א"צ מזבח דדרשינן ממש"כ מזבח פתח אהל מועד שאין מזבח בבמה, ולכן בשעת איסור הבמות העלה על הסלע או על האבן חייב הרי להדיא דשל נח הי' לו דין במה. אולם ראיתי בטעמא דקרא שכוון מעצמו לדברי המשך חכמה, והוסיף דמה שהוכיח הגמ' מנח שבבמה צריך מזבח היינו דאל"כ לא הי' צריך לבנות מזבח אלא להקריב סתמא והי' לו דין במה, אבל השתא שבנה מזבח והי' זה במקום המקדש כבר ממילא חלה עליו דין מקדש שהרי מקריבין אע"פ שאין בית.

ולעיקר הקושיא למה יש בו ריח נחוח הי' אפש"ל בדרך דרוש דכיון דכל מה שהביא הקרבן הי' מתוך העמקה והגיון בדברי תורה וכנ"ל, א"כ הי' עיקר הקרבן תוצאה של חידושי תורה וקב"ה חדי בפילפולא דאורייתא וא"כ הנח"ר המיוחדת שהי' להקב"ה כאן הי' ממשהו שנתחדש בד"ת.

ובשיעורי רבינו מאיר הלוי כתב דבר חידוש שכיון שמה שהקריב נח קרבנות הי' ע"פ מה שהבין מציווי ה', הרי זה נקרא שהקרבנות היו ע"פ הדיבור, וקרבנות ע"פ הדיבור בוודאי יש ריח ניחוח אפי' בבמה קטנה.

ולעיקר הענין מצאנו דבר פלא בדברי הכלי יקר עה"פ תקח לך שבעה שבעה [לעיל ז ב] דפשיטא לי' שלא הי' מצוה הקב"ה להביא קרבן מחי' ומכל העופות ורק מאלו הכשרין למזבח לישראל לדורות, דאל"כ למה לא התיר הקב"ה גם לדורות להביא מחיה ומכל העופות למזבח, ומש"כ רש"י שטעם מה שצוה הקב"ה להביא שבעה שבעה מכל הטהורים הוא בשביל קרבנות הי' רק לפי טעותו של נח שעדיין לא ידע שבעלי חיים מותרות לאכילה שהרי לא הותר לו רק אחרי הבאת הקרבנות, ולכן חשב שכוונת הקב"ה להביא קרבנות מכולם ולזה הביא באמת קרבן מכולם, אבל אליבא דאמת מה שצווה הקב"ה להביא מכל הטהורים שבעה לפי שהם ראוים לאכילה ואוכלין מהן הרבה ולכן צריכים להרבות ולהפרות ביותר בעבור שומרי התורה. וא"כ באמת מכל הבהמות והעופות שהקריב לא הי' עלי' תורת קרבן רק המינים הראוים להקרבה "ומה שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח בעבור אותן מינין הראוין להקרבה ואידך כמחתך בשר בעלמא הוא". ע"כ דברי הכלי יקר.

והדברים נפלאים שהרי זה נגד סוגיא ערוכה זבחים קטו: שהבאנו לעיל שלומדים מנח שעד שלא הוקם המשכן הכל כשרין ליקרב בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין, טהורין אבל לא טמאין, ולדברי הכלי יקר אין ראי' כלל, שהרי זה הי' רק טעות ולא הי' עליו דין קרבן. וכבר עמד בזה הגה"ק מקלויזנבורג זי"ע בשו"ת דברי יציב חו"מ סי' ק"ו והביא שי' פרקי דר"א הנ"ל שנח באמת לא הקריב רק מהמינים הראויים להקרבה ודלא כש"ס זבחים, אח"כ הביא דברי המדרש שנח דייק ממה שצוה ה' להביא שבעה ממינים הטהורים שיקריב מהם קרבן וע"ז כתוב שם "ראב"י אומר על מזבח הגדול שבירושלים" וביאר שיש כאן מח' ת"ק וראב"י דת"ק דרש ויבן לשון התבונן ועיקר טעם נח הי' בשביל שצוה ה' להציל שבעה מן הטהורים ולכן הקריב נח מכל הטהורים וכס"ל לש"ס זבחים דלמד מזה שהכל כשרין בבמה, אבל ראב"י פליג ודריש ויבן כפשוטו מלשון בנין ולא מלשון התבונן, דקמ"ל שהיה שם מזבח, וכשי' הפדר"א שבנה את המזבח הראשון, וכיון שהקריב על מזבח הגדול בירושלים ממילא הקפיד שלא הי' רק אלו הראויים להקרבה לדורות, ולפ"ז י"ל בדעת הכלי יקר דס"ל דגם ראב"י לא פליג לגמרי על ת"ק בהך דקאמר ויבן נתבונן ושלכך ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו', רק דס"ל שבסופו של דבר כיון שהקריבו ע"ג המזבח בירושלים לא הי' תורת הקרבה רק לאלו הראויים למזבח לדורות אבל השאר היו כמחתך בשר בעלמא הוי. וי"ל דעיקר הכרח הכלי יקר הי' ממש"כ וירח ה' את ריח הניחח והרי אין ריח נחוח בבמה ומוכח כשי' ראב"י שהקריבו על מזבח הגדול בירושלים וא"כ לא הי' תורת במה וכעין דברי המשך חכמה הנ"ל, וזהו שי' הפרקי דר"א שבעצם לא הקריב רק המינים הראויים למזבח וא"ש שהי' ע"ז ריח ניחח. ע"כ משו"ת דברי יציב.

More in this printout

View the whole printout