יום ראשון יט מנחם אב ה'תש"ג
שיעורים. חומש: עקב, ששי עם פירש"י. תהלים: צ־צו. תניא: והנה באדם ... לאברהם כו'.
הַמִּתְפַּלְלִים בְּאַרְבָּעָה זוּגוֹת תְּפִלִין כָּךְ נוֹהֲגִים: א) מְנִיחִים תְּפִלִין שֶׁל יָד וּתְפִלִין שֶׁל רֹאשׁ דְרַשִׁ"י קֹדֶם אֲמִירַת פֶּרֶק "אֵיזֶהוּ", וּמִתְפַּלְלִים בָּהֶם עַד אַחֲרֵי "אַךְ צַדִּיקִים" גּוֹ', ב) מְסִירִים תְּפִלִין שֶׁל רֹאשׁ דְּרַשִׁ"י, וּמְנִיחִים – בְּלֹא בְּרָכָה – תְּפִלִין שֶׁל רֹאשׁ דְּשִׁמּוּשָׁא רַבָּא, וְקוֹרְאִים "שְׁמַע גּוֹ" "עַד אֶמֶת", וְאוֹמְרִים מִזְמוֹרֵי תְּהִלִים כְּפִי שֶׁנֶּחְלֵק לִימֵי הַחֹדֶשׁ. וְהַמְהַדְּרִים הָיוּ לוֹמְדִים אוֹתָם עִם פּרוּשׁ רַשִׁ"י וּמְצוּדוֹת. ג) אַחַר־כָּךְ מְנִיחִים תְּפִלִין דְּרַבֵּנוּ תָּם' – בְּלֹא בְּרָכָה – וְקוֹרְאִים "שְׁמַע גוֹי עַד "אֱמֶת", פָּרָשַׁת "קַדָּשׁ גוֹ" וְהַזְכִירוֹת שֶׁנִּדְפְּסוּ בַּמִּדּוּר. וְלוֹמְדִים פֶּרֶק מִשְׁנָיוֹת כָּל אֶחָד לְפִי הֲבָנָתוֹ. ד) מְסִירִים תְּפִפְלִין שֶׁל רֹאשׁ דְרַבֵּנוּ תָּם', וּמְנִיחִים תְּפִלִין שֶׁל רֹאשׁ דְּרַאֲבַ"ד – בְּלֹא בְּרָכָה – וְקוֹרִים "שְׁמַע גוֹי עַד "אֱמֶת", וְלוֹמְדִים פָּרְשַׁת חַמָּשׁ עִם פּרוּשׁ רַשִׁ"י - מִפָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ: יוֹם א' עַד שֵׁנִי, בְּיוֹם ב' פָּרָשָׁה ב' וְכוּ'.
יום שני שבת כ מנחם אב ה'תש"ג
שיעורים. חומש: עקב, שביעי עם פירש"י. תהלים: צז־קג. תניא: אך ... והמשכילים יבינו.
כשם שמצות תפלין, עד"מ, יש לה מקום קבוע בראש ובזרוע, ומרגיש כובד התפלה של ראש וההידוק דתפלה של יד, כן הוא במצות אהבה ויראה, וכמ"ש הרמב"ם (יסודי התורה פ"ב ה"א, "האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה"א ונאמר את ה"א תירא", הנה שיעור מצות אלו הוא אשר יורגשו בהרגש גופני בבשר הלב ממש, וכמו אדם הפוגש את אוהבו הנאמן, ולא זו בלבד אז אים זאָל ווערען גוט פון דעם, שישכח על כל הדברים המעיקים אותו, אלא עוד שיתעורר בו חיות פנימי בתקוה טובה, כי לבו טוב עליו, וכן במדת היראה נופל עליו פחד גדול ומורא, כי בשעה ההיא הוא נזכר על כל עניניו הלא טובים במחשבה דבור ומעשה, ולבו יכאב בכאב מורגש מיראת העונש ביר"ש ולפעמים הוא ברגש של ירא בושת או גם יראת הרוממות.
תרגום
כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוַת תְּפִלִין, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, יֵשׁ לָהּ מָקוֹם קָבוּעַ בָּרֹאשׁ וּבַזְרוֹעַ, וּמַרְגִישׁ כֹּבֶד הַתְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ וְהַהִדּוּק דִּתְפִלָּה שֶׁל יָד – כֵּן הוּא בְּמִצְוַת אַהֲבָה וְיִרְאָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם (יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה פֶּרֶק ב' הֲלָכָה א') : הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מִצְוָה לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָהַבְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ", וְנֶאֱמַר "אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא". הִנֵּה שִׁעוּר מִצְוֹת אֵלּוּ הוּא אֲשֶׁר יֵרְגְשׁוּ בְּהֶרְגֵשׁ גּוּפָנִי בִּבְשַׂר הַלֵּב מַמָּשׁ, וּכְמוֹ אָדָם הַפּוֹגֵשׁ אֶת אוֹהֲבוֹ הַנֶּאֱמָן, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ טוֹב מִזֶּה, שֶׁיִּשְׁכַּח עַל כָּל הַדְּבָרִים הַמְעִיקִים אוֹתוֹ, אֶלָּא עוֹד שֶׁיִּתְעוֹרֵר בּוֹ חַיּוּת פְּנִימִי בְּתִקְוָה טוֹבָה, כִּי לִבּוֹ טוֹב עָלָיו, וְכֵן בְּמִדַּת הַיִּרְאָה נוֹפֵל עָלָיו פַּחַד גָּדוֹל וּמוֹרָא, כִּי בַּשָּׁעָה הַהִיא הוּא נִזְכָּר עַל כָּל עִנְיָנָיו הַלֹא טוֹבִים בְּמַחֲשָׁבָה דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, וְלִבּוֹ יִכְאֵב בִּכְאֵב מֵרְגָּשׁ מִיִּרְאַת הֶענֶשׁ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְלִפְעָמִים הוּא בְּרֶגֶשׁ שֶׁל יְרֵא בּשֶׁת אוֹ גַּם יִרְאַת הָרוֹמְמוּת.
יום שלישי כא מנחם אב ה'תש"ג
שיעורים. חומש: ראה, פרשה ראשונה עם פירש"י. תהלים: קד־קה. תניא: ו. זורע ... 220 ישענו כו'.
הַהִתְעַסְקוּת בְּדַרְכֵי הַחֲסִידוּת הוּא, אֲשֶׁר גַּם בְּהָלְכוֹ בַּשׁוּק טְרוּד בַּעֲסָקָיו, יַחְשׁב מַה הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בְּעַד עִנְיְנֵי הַחֲסִידוּת וְטוֹבַת הַחֲסִידִים, וּכְשֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ מִי שֶׁהוּא מֵאַנְשֵׁי הַשּׁוּק מִמַּכִּירָיו בְּעִנְיִנֵי מִסְחָר – יְדַבֵּר עַל לִבּוֹ, כִּי יָבוֹא אֶל שִׁעוּרֵי הַלִמּוּדִים בְּדָאַ"ח [=חֲסִידוּת, דִבְרֵי אֱלוֹקִים חַיִים] אוֹ לְאֵיזוֹ הִתְוַעֲדוּת. וְהַהִתְעַסְקוּת בְּדַרְכֵי הַחֲסִידוּת הוּא חוֹבַת גַּבְרָא [=חוֹבָה אִישִׁית] מִבְּלִי הֶבְדֵל בֵּין גָּדוֹל וְקָטָן בִּידִיעַת דאַ"ח.
יום רביעי כב מנחם אב ה'תש"ג
שיעורים. חומש: ראה, שני עם פירש"י. תהלים: קו־קז. תניא: והנה מודעת ... תכונני.
אֲדֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי [הָרַשַׁ"ב] אָמַר: קֹדֶם רְחִיצַת הַפֶּה שַׁחֲרִית, אֵין לְבָרֵךְ מִלְבַד בִּימֵי הַתַּעֲנִיּוֹת – בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר.
יום חמישי כג מנחם אב ה'תש"ג
שיעורים. חומש: ראה, שלישי עם פירש"י. תהלים: קח־קיב. תניא: ז. אשרנו ... 222 ועלול כו'.
בְּחֹרֶף תרנ"ב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי [הָרַשַׁ"בּ] לָמַד עִמִּי בְּסֵפֶר הַתַּנְיָא "וְנֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית בְּיִשְׂרָאֵל הִיא חֵלֶק אֱלֹקַהּ מִמַּעַל מַמָּשׁ", הִסְבִּיר כִּי הַנּוֹשְׂאִים בְּתֵבַת "מִמַּעַל" וּבְתֵבַת "מַמָּשׁ" הֵם הֲפָכִים. "מִמַּעַל" תָּאֶרוֹ רוּחָנִיוּת שֶׁבָּרוּחָנִיּוּת, וּ"מַמָּשׁ" תָּאֲרוֹ גַּשְׁמִיּוּת שֶׁבַּגַּשְׁמִיּוּת. וַיִּבָּאֵר, כִּי זֶהוּ מַעֲלַת נֶפֶשׁ הַשֵּׁנִית [=הָאֱלֹקִית], שֶׁעִם הֶהֱיוֹתָהּ רוּחָנִיּוּת שֶׁבָּרוּחָנִיּוּת, פּוֹעֶלֶת בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁבַּגַּשְׁמִיּוּת.
יום שישי כד מנחם אב ה'תש"ג
שיעורים. חומש: ראה, רביעי עם פירש"י. תהלים: קיג קיח. תניא: והנה הארה .222 מרוב.
מקובל רבי מפי רבי: אין דער צייט פון מחלוקת הידועה, האָבען חסידים דערציילט דעם אלטען רבי'ן די גרויסע יסורים וואָס מ'האט פון די מתנגדישע פראָסטע אידען. האָט דער רבי געזאגט: דער זיידע אזוי פלעגט דער רבי רופען דעם בעש"ט – האָט זייער ליב געהאַט די פּראָסטע אידען. אין די ערשטע טעג ווען איך בין געווען אין מעזריטש, האָט דער רבי הה"מ געזאגט: מרגלא בפומי' פון רבי'ן – הבעש"ט אהבת ישראל איז אהבת המקום, בנים אתם לה' אלקיכם, אז מען האָט האָלט דעם פֿאָטער האָט מען האָלט די קינדער.
תרגום
מְקַבָּל רַבִּי מִפִּי רַבִּי: בִּזְמַן הַמַּחֲלֹקֶת הַיְדוּעָה, סִפְּרוּ הַחֲסִידִים לָאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן אֶת גּדֶל הַיִּסּוּרִים שֶׁסּוֹבְלִים מִפְּשׁוּטֵי הַמִּתְנַגְדִים. עָנָה הָרַבִּי: הַסָבָא – כָּךְ הָיָה הָרַבִּי מְכַנָּה אֶת הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב – אָהַב בְּיוֹתֵר אֶת הַיְהוּדִים הַפְּשׁוּטִים. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָיִיתִי בְּמֹעֶזְרִיטְשׁ, הָרַבִּי הָרַב הַמַּגִּיד אָמַר: מַרְגְלָא בְּפוּמֵיהּ [-שָׁגוּר הָיָה בְּפִיו] שֶׁל הָרַבִּי – הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב – אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל הִיא אַהֲבַת הַמָּקוֹם, "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם" – הָאוֹהֵב אֶת הָאָב אוֹהֵב אֶת הַבָּנִים.
שבת קודש כה מנחם אב ה'תש"ג
שיעורים. חומש: ראה, חמישי עם פירש"י. תהלים: קיט, אשרי . . מצותך מאד. תניא: והנה שופרי' . . . .קיב במ"א.
אֲדֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי [הָרַשַׁ"בּ] כּוֹתֵב בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו: שָׁמַעְתִּי בְּשֵׁם כְּבוֹד קְדֶשֶׁת אֲבוֹתֵינוּ הַקְדוֹשִׁים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע [=זֵכֶר צַדִּיקִים וּקְדוֹשִׁים לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, נִשְׁמָתָם עֵדֶן, זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ] שֶׁגַּם עַל בַּת צָרִיךְ לוֹמַר "לְתוֹרָה (וּלְחֶפָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים)", עַל־פִּי מַה שֶׁאָמְרוּ רַזַ"ל (בְּרָכוֹת יז, א) "נְשֵׁי בְּמַאי זַכְיָין, בְּאִקְרוּיֵי כוּ' וּבְאַתְנוּיֵי כוּ' וְנַטְרִין כוּ'" [גַּם לַנָּשִׁים חֵלֶק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה – עַל יְדֵי שֶׁשֶׁמְסַיְעוֹת לְבַעֲלֵיהֶן].
המשך ביאור למס' חולין ליום שבת קודש עמ' ב
שהאברים נוצרים לפני הגידים, ואם כך איסור טומאה חל מיד עוד לפני שנוצרו הגידין.
מסקנת הגמרא בביאור דעת רבי יהודה: אלא ביאור דעת רבי יהודה הוא, שאַף עַל נֵּב דְאִיפּוּר טוּמְאָה קָדִים לאיסור גיד, מכל מקום אֶתֵי אִיפּוּר גִיד חָיִל עֲלֵיהּ – יכול לבוא איסור גיד ולחול עליו, ואין אומרים אין איסור חל על איסור, והטעם, שֶׁכֵּן אִיפּוּרוֹ נוֹהֵג גם בִּבְנֵי נֹחַ, ולכן הוא חמור יותר מאיסור טומאה, ויכול לחול עליו, שרבי יהודה סובר שאיסור חמור חל על איסור.
דיוק מהמשנה שזהו אכן ביאור דעת רבי יהודה: דַּיְקָא נַמִּי – כך גם מדויק ממשנתינו, דְּקְתָּנֵי, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִיד הַנָּשֶׁה וַעֲדַיִין בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתֶּרֶת לָהֶם, ומוכח, שטעמו של רבי יהודה הוא מפני שגיד הנשה נאסר כבר לבני יעקב שלפני מתן תורה נחשבו כבני נח.
הגמרא חוזרת לבאר את גוף הברייתא שהובאה לעיל: גוּפָא, הָאוֹכֵל גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּיב שְׁתַּיִם פעמיים מלקות, משום איסור טומאה ומשום איסור גיד,