ילקוט לוי יצחק על התורה

שמות כו, ב – ארך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת

כה

ביאור הטעם והרמז, דיריעות "תכלת" הי' בדיוק ארכן "כח" אמה ורחבן "ד", והיריעות "עזים" הי' בדיוק ארכן "ל" אמה ורחבן "ד"

היריעות תכלת' הי' ארכן כ"ח אמה ורחבן ד', והיריעות עזים הי' ארכן ל' ורחבן ד'. והטעם:

היריעות תכלת' הם בעצם בסטרא דקדושה, והוא בחי' שֵׁם הוי' שיש בו ד' אותיות, ובמלוי" מלואו' כ"ח". וי"ו יו"ד וי"ו (9 אותיות – מילוי אותיות וי"ו) ה"י יו"ד (5 אותיות – מילוי ה"י אחרונה). סך הכל: 9 + 5 + 9 + 5 = 28, כ"ח. וזהו הרמז, שֵׁם הוי' עצמו "ד" אותיות, ו"מילוי מלואו" כ"ח אותיות, וכנגדן היא מדת היריעות תכלת.

1) בסימן זה יבוארו "חמש" שאלות ודיוקים, דהכל בתורה הוא מדוייק בתכלית, והם:

• א) מה הטעם, דיריעות תכלת הי' ארכן "כח" אמה?
• ב) בהנ"ל שאלה א, מה הטעם דרחבן הי' בדיוק "ד" אמות?
• ג) מה הטעם דיריעות עזים הי' ארכן "ל" אמות?
• ד) בהנ"ל שאלה ג', מה הטעם דיריעות עזים רחבן "ד" אמות?
• ה) מה הטעם דהיו יריעות "עזים" דוקא?

2) תרומה כו, ז-ח. "ועשית יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרי יריעת תעשה אותם, ארך היריעה האחת שלשים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת, מדה אחת לשתי עשרה יריעת".

3) שם, א-ב. "ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני כרבים מעשה חשב תעשה אותם: אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורחב ארבע באמה היריעה האחת מדה אחת לכל היריעת".

4) ראה גם אור התורה פ' ויקהל עמוד ב'רח וז"ל: הנה יריעות המשכן שהם עשר הי' מד' מינים שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני (בפ' תרומה כ"ו א'), וי"ל כנגד ד' אותיות הוי' ומלואן עשרה כמו רה"י גבוה יו"ד ורוחב ד' וכן פי' הרח"ו הובא במק"מ דרל"ג הנ"ל בענין שיריעות המשכן רחבן ד' באמה דהיינו ש' הוי' כמ"כ י"ל בענין ד' מינים הנ"ל . וי"ל כיון שענין המשכן הוא בחי' וידעת היום והשבות כו' כי הוי' הוא האלקים וכנ"ל ע"כ יש בו ד' מינים כנגד ד' אותיות הוי' וע' בזהר תרומה קל"ט ב' וקל"ה א' ובפרדס ערך תולעת עיי"ש.

5) פירוש: שֵׁם הוי' הוא "ד" אותיות, "ומלוי מלואו" הוא כזה: "מילוי" שֵׁם הוי' הוא יו"ד, ה"י, וי"ו, ה"י. ו"מילוי מלואו" הוא: יו"ד וי"ו דל"ת (9 אותיות – מילוי אותיות יו"ד) ה"י יו"ד (5 אותיות – מילוי אותיות ה"י ראשונה דהשם)

6) ראה ספר המאמרים פר"ת (לאדמו"ר מוהרש"ב) ע' סד וז"ל: שם אלקים הוא בחי' מלכות דאצי', והיינו בחי' המלכות כמו שהיא באצי', ובחי' המילוי הוא מה שכלול בו בהעלם לירד לבי"ע להוות נבראים נפרדים כו'. והענין הוא דבזהר בראשית ד"כ ע"א בענין שני מאורות הגדולים שמא שלים כחדא הוי' אלקים, והיינו דקודם המיעוט לא הי' ש' אלקים מעלים ומסתיר על ש' הוי', אדרבא ע"י ש' אלקים הי' גילוי ש' הוי', ואם הי' ההתהוות מבחי' ומדרי' זו לא היו העולמות בבחי' דבר נפרד כו',.. וע"י שנעשה בחי' יש ודבר נפרד שזהו מבחי' שבה"כ דתהו כמ"ש בהבי' דראשי המטות [לקו"ת מטות פב, ג], וכאשר עולים מן הפירוד אל היחוד מתבררים עי"ז הנצוצות דתהו. וי"ל שאם הי' ההתהוות כמו שהי' קודם המיעוט הי' הבירור בדרך מלמעלמ"ט, אך מבו' במ"א דתכלית הכוונה הוא בהבירור בדרך מלמטלמ"ע שעי"ז הוא שהדברים התחתונים נעשים כלים לאלקות כו'. וז"ע המילוי דאלקים להיות הירידה לבי"ע שיהי' התהוות היש שבזה דוקא היא הכוונה הפנימיות כו'. ומילוי דמילוי הוא ההמשכה עוד יותר למטה. וי"ל דהנה התהוות הבריאה ממל' דאצי' הוא בבחי' יש מאין ומבריי ליצי' ומיצי' לעשי' הרוחנית הוא בדרך עו"ע, אבל התהוות עולם התחתון הגשמי הוא בדרך בריאה יש מאין כו'. וי"ל שזהו מבחי' המילוי דמילוי דאלקי' כו'. ותכלית הכוונה הוא בהתהוות העולם התחתון וכמ"ש בסש"ב פל"ו, דביטול היש ואתכפי' ואתהפכא חשוכא לנהורא הלא זהו בעולם העשי' הגשמי דוקא כו'. וזהו בחיי המילוי דמילוי שהוא עיקר הכוונה כו'. עיי"ש.

והיריעות עזים הם ממה שנתברר מסטרא דלעומת זה, כי עזים" שייך לעשו, והם בחיי10 גבורות, כי עז הוא בחיי גבורה כידוע, והוא בשֵׁם אדנ"יי' דמלכות, שבמלוי מלואו12 יש בו ד"ל13 אותיות.

לקוטי לוי יצחק, הערות לזהר בראשית עמוד נו

התהוות בי"ע שהוא שיהי' יש ושיהי' היש בטל כו' .. נמצא שהמילוי הוא המכוון העיקרי כו', שהמכוון העיקרי של המאציל שהאציל כל העולמות הוא הכל לצורך בי"ע, היינו שעיקר הכוונה היי להיות דירה בתחתונים והוא שיתהוו עולמות בי"ע שהם יש ודבר ממש ובתוך היש יומשך בחי' אין שהוא אא"ס ב"ה שאין עוד מלבדו כו' והיינו ע"י ביטול היש לאין אך לא הי' באפשרי שיתהוו עולמות בי"ע בלתי שיאצלו תחלה כל הע"ס דאצי' וכמ"ש בתו"א [צג, א] בד"ה כי אתה אבינו בדרושי פורים ולכך כשנאצלה בחי' חכ' דאצי' שאז אין נגלה כ"א היא בלבד (והיא כללות עולם האצי' שאצי' היא חכמה דכללות העולמות) ובחי' אלקים שהוא מל' דאצי' שהיא מקור לבי"ע הי' אז בה בבחי' מילוי שהוא בחי' העלם, אך המילוי הוא עיקר המכוון שלו ית', והוא כנ"ל שעיקר כוונת המאציל ב"ה שהאציל הע"ס דאצי' הוא בכדי שיוכל להתהוות מל' דאצי' שהיא מקור לבי"ע בכדי שיהי' המאציל ית' מלך על עם כו' (וזהו שאע"פ שבסדר הבריאה קדמו שמים ז"א לארץ שהיא מל' דאצי' אבל במחשבה ארץ קדמה כו', ועמ"ש בבה"ז ר"פ ויצא גבי וזרח השמש כו' אל מקומו שואף כו' ג"כ מענין זה כמש"כ) וזהו ענין כח ה' שהוא המילוי, דהיינו בחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע כשהיא עדיין בבחי' מילוי והעלם בחכמה דאצי' כו' (וזהו ענין כ"ח שנה שנתן יעקב שהוא תפארת לדוד שהוא מל' כמ"ש בזח"א וישלח קס"ח והיינו שהוא המשיך בחי' המל' מההעלם אל הגילוי והמשיך בה בחיי כח אד' מההעלם אל הגילוי, וזהו ג"כ ענין אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה ורוחב ארבע באמה פי' ארבע הם ד' אותיות שם הוי' וזהו עצם החכמה ולכך נק' רוחב היריעה אבל האורך הוא המשכה והתפשטות בחי' זו למטה, והוא כ"ח היינו בחי' המילוי שבו ועל ידו נמשך המשכת וגילוי החכמה כענין המל' שם אלקי' בחי' דיבור שבו וע"י נמשך החכמה אך שהמשכה זו באה ע"י צמצומים והתחלקות כדי שיומשך בבי"ע כו', וכ"ז נמדד באמה הוא קו המדה. ועמ"ש מזה ע"פ הזח"ב פקודי דרל"ג). עיי"ש.

• 10) עזים בחי' גבורות: כידוע מאמר חז"ל (שבת עז, ב) "מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי, א"ל כברייתו של עולם, דברישא חשוכא (בחינת גבורות) והדר נהורא". ראה לקוטי תורה פרשת בלק עד, ד. אור התורה תרומה עמוד א'תקיב. תורת שמואל – סה"מ תרכ"ט סוף עמוד קיח ואילך. תורת מנחם – ספר המאמרים תשכ"ט ע' קנג ואילך.
• 11) אדנ"י הוא מלכות: ראה תניא – שער היחוד והאמונה פרק ז (דף פא, ב) וז"ל: ידוע לכל כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך דאין מלך בלא עם פי' עם* מלשון עוממות שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים ממעלת המלך, כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאד לא שייך שם מלוכה עליהם, וכן אפילו על שרים לבדם, רק ברוב עם דוקא הדרת מלך, ושם המורה על מדת מלכותו יתברך הוא שם אדנות כי הוא אדון כל הארץ, ונמצא כי מדה זו ושם זה הן המהוין ומקיימין העולם להיות עולם כמות שהוא עכשיו יש גמור ודבר נפרד בפני עצמו, עיי"ש.
• *) ראה הביאור בילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ב סי' קכ.
• 12) המילוי דמילוי דשֵׁם אדנ"י. "מילוי" שֵׁם אדנ"י הוא: אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, וה"מילוי דמילוי" (ראה לקוטי תורה מהאריז"ל פ' פקודי. מובא בילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ד סי' לב הערה 8), הוא: אל"ף למ"ד פ"א (8 אותיות – מילוי אותיות אל"ף) + דל"ת למ"ד ת"ו (8 אותיות – מילוי אותיות דל"ת) + נו"ן וי"ו נו"ן (9 אותיות – מילוי אותיות נו"ן) + יו"ד וא"ו דל"ת (9 אותיות – מילוי אותיות יו"ד) סך הכל 8 + 8 + 9 + 9 = 34, ל"ד אותיות.
• 8) ראה גם לקמן סי' כו. כז.
• 13) ד"ל אותיות: עי' עוד בענין מספר "דל" – לקמן סוף סימן צט. ילקוט לוי יצחק עה"ת חלק ד סי׳ לב הערה 21 ("בבל" בגי' ל"ד במחשכים הושבני). סא בסופו. פה (החילוק בין "מצולה" ו"מצודה" הוא האותיות ״ל-ד"). חלקה סימן לב הערה 05. ועוד.
• 9) כמ"ש בפ' תולדות (כז, טז): "ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו". שם, כג: "ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות ויברכהו".

על-ידי שישראל מוסיפים בלימוד התורה וכו' הרי הם מוסיפים כביכול חיות בחיי העולם

ממאמר ט"ו באב ה'תשד"מ