נקודות משיחות קודש בעניני גאולה ומשיח

לְהַקְשִׁיב לַ"תִּינוֹק הַבּוֹכֶה"

כָּל יְהוּדִי הַנִּמְצָא בַּגָּלוּת, בֵּין אִם הוּא בּוֹכֶה בְּגָלוּי וּבֵין אִם אֵינוֹ בּוֹכֶה בְּגָלוּי, מַצָּבוֹ הוּא בִּבְחִינַת "תִּינוֹק הַבּוֹכֶה": מַדּוּעַ לֹא נִמְצָאִים בְּמַעֲמָד וּמַצָּב שֶׁל הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְׁלֵמָה עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ וּשְׁרוּיִים עֲדַיִן בַּגָּלוּת?!...

וְכֵיוָן שֶׁהוּא יְהוּדִי אֲמִתִּי, הֲרֵי כּוֹאֵב לוֹ, וּבֶאֱמֶת, עַד שֶׁהַדָּבָר גּוֹרֵם לְמַצָּב שֶׁל "בּוֹכֶה", - מַדּוּעַ נִמְצָאִים עֲדַיִן בַּגָּלוּת?! (ע"פ שיחת ש"פ בלק תנש"א. מתוך "לקראת שבת")

"הֶסַח הַדַּעַת" פֵּרוּשׁוֹ - לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת; כְּלוֹמַר, שֶׁלְאַחַר שֶׁעִנְיָן זֶה חוֹדֵר בְּדַעְתּוֹ (עַל יְדֵי הַמַּחֲשָׁבָה וְהַהִתְבּוֹנְנוּת וְכוּ'), הֲרֵי זֶה נַעֲשֶׂה אֶצְלוֹ בְּאֹפֶן שֶׁל "הֶסַח" וּלְמַעְלָה מִן הַדַּעַת.

חוֹבָה לַעֲסק בַּהֲפָצַת הַמַּעְיָנוֹת

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי מַאֲמִין הוּא וּמְקַנֵּה לְבִיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אֲשֶׁר, הַהַקְדָּמָה וְהַהֲכָנָה לָזֶה - שֶׁיָּפוּצוּ מַעַיְנוֹתָיו שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב חוּצָה. וּבְמֵילָא - עֲלֵיהֶם לְנַצֵל כָּל אֶפְשָׁרִיּוֹת בַּזְמַן לִקְלֹט תּוֹרַת הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁנִּתְבָּאֲרָה הַדַּק הֵיטֵב בְּתוֹרַת חֲסִידוּת חָכְמָה בִּ'ינָה דַּעַת, לְמַעַן יוּכְלוּ לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ אֵלּוּ שֶׁיִּזְכּוּ לְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ בְּקָרוֹב. (משיחת ה' תמוז תש"מ. מתוך "לקראת שבת")

"יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ", לְשׁוֹן רַבִּים

יֵשׁ לְהוֹסִיף בְּדִיּוּק הַלָּשׁוֹן "לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ" - "לְהָבִיא" דַּיְקָא, וְלֹא בַּלָּשׁוֹן הָרָגִיל "לְרַבּוֹת", וְ"יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ" לְשׁוֹן רַבִּים - שֶׁכַּאֲשֶׁר הַחַיּוּת דְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הוּא בְּעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ הַנַּ"ל, הֲרֵי זֶה מֵבִיא (בְּדֶרֶךְ מִמִּילָא) לְמַעֲמָד וּמַצָּב דִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהָעֶצֶם דְיִשְׂרָאֵל יִהְיֶה בְּהִתְגַּלּוּת בְּפֹעַל מַמָּשׁ; וּבָזֶה גּוּפָא "לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ" לְשׁוֹן רַבִּים, דְּיֵשׁ לוֹמַר שֶׁרוֹמֵז עַל שְׁתֵּי הַתְּקוּפוֹת הַכְּלָלִיּוֹת שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְרוֹמֵז גַּם עַל כָּל דְּבַר הָעֲלִיּוֹת שֶׁיִּהְיוּ בִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ בְּאֹפֶן שֶׁל הֲלִיכָה מֵחַיִל אֶל חַיִל עַד אֵין קֵץ. (לקוטי שיחות ח"ז עמ' 227)

הַכֹּל מַתְחִיל בַּתּוֹרָה

מֵאַחַר שֶׁהַגְּאֻלָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כְּלָּם, וְכָל עִנְיָן נִפְעָל עַל יְדֵי הַתּוֹרָה - מוּבָן, שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ שֶׁל סוֹף הַגָּלוּת חָשׁוּב בְּיוֹתֵר שֶׁלִמּוּד הַתּוֹרָה יַחְדּר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כְּלָּם, עַל יְדֵי זֶה שֶׁלּוֹמְדִים אֶת כָּל אַרְבַּעַת חֶלְקֵי פַּרְדֵ"ס בַּתּוֹרָה בְּיַחַד, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה הָעוֹלָמוֹת אֲצִילוּת, בְּרִיאָה, יְצִירָה, עֲשִׂיָּה. מוּבָן, אִם כֵּן, עַד כַּמָּה חָשׁוּב בְּיָמֵינוּ אֵלּוּ לִלְמֹד נִגְלֶה דְּתּוֹרָה בְּיַחַד עִם פְּנִימִיּוּת הַתּוֹרָה. (ע"פ ש"פ תולדות תשנ"ב. מתוך "לקראת שבת")

לְהִתְכּוֹנֵן לַחְפָּה"

יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה שֶׁטּוֹעֲנִים: תּוֹרַת הַחֲסִידוּת אָכֵן מְשׁוּלָה לַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֲבָל - הוּא אֵינוֹ רוֹדֵף אַחֲרֵי מַרְגָּלִיּוֹת, וְדַי לוֹ אִם לְבוּשָׁיו יִהְיוּ שְׁלֵמִים.

אַף אַתָּה אֱמֹר לוֹ: הֲרֵי "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", וְעָלֵינוּ אֵפוֹא לְהִתְכּוֹנֵן לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ, שֶׁאָז נִזְכֶּה "לָלֶכֶת אֶל הַחְפָּה" עִם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאִם כֵּן צְרִיכִים גַּם מַרְגָּלִיּוֹת. (לקוטי שיחות ח"כ עמ' 871)

לָדַעַת אֶת ה' - בְּהִתְעַסְקוּת

עַל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ אוֹמֵר הָרַמְבַּ"ם בְּסִיּוּם וְחוֹתָם סִפְרוֹ "וְלֹא יִהְיֶה עֵסֶק כָּל הָעוֹלָם אֶלָּא לָדַעַת אֶת ה' בִּלְבַד" וְדִיּוּק הַלָּשׁוֹן 'עֵסֶק' דַּוְקָא, הַיְנוּ, לֹא מַעֲשֶׂה וּפְעָלָה סְתָם, כִּי אִם בְּאֹפֶן שֶׁל הִתְעַסְקוּת (רְאֵה בַּ"ח לְטוּר אֹרַח חַיִּים סִימָן מ"ז דִּבּוּר הַמַּתְחִיל וְנָסְחָא), כּוֹלֵל - שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה גַּם רֶוַח וְהוֹסָפָה כוּ', כִּלְשׁוֹן חֲזַ"ל (בָּבָא מְצִיעָא מ, ב) "זְבוֹן וְזַבִּין תַּגָּרָא אִקְרֵי" (בִּתְמִיָּה). וּפְשִׁיטָא, שֶׁנִּתּוֹסֵף בָּזֶה מִיּוֹם לְיוֹם, הַיְנוּ, אַף עַל פִּי שֶׁגַּם בַּיּוֹם שֶׁלִפְנֵי זֶה הָיְתָה הִתְעַסְקוּתוֹ בְּ"לָדַעַת אֶת ה'", הֲרֵי מִיּוֹם לְיוֹם נִתּוֹסֵף בָּזֶה בְּאֹפֶן נַעֲלֶה יוֹתֵר. (ש"פ האזינו תשמ"ג)

לְמַעְלָה מִן הַדַּעַת

מַאֲמַר חֲזַ"ל שֶׁמָּשִׁיחַ בָּא "בְּהֶסַח הַדַּעַת" (סַנְהֶדְרִין צז, א) אֵינוֹ בִּסְתִירָה חַס וְשָׁלוֹם לְמַחֲשָׁבָה וּלְהִתְבּוֹנְנוּת, בְּאֹפֶן שֶׁל דַּעַת, בְּעִנְיְנֵי מָשִׁיחַ וּגְאֻלָּה. (ע"פ ספר השיחות תשמ"ז ח"א ע' 232 הערה 21. מתוך "לקראת שבת")