אין שום פירוד; כל האפשרות לפירוד היא "פרידתכם" - הפירוד שביניכם ובין עצמכם. כאשר עם ישראל מאוחד בינו ובין עצמו, הוא קשור ומאוחד גם עם הקב"ה; אבל כאשר יש פירוד בתוך עם ישראל, נוצר פירוד גם עם הקב"ה.
כדי למנוע את הפירוד מבקש הקב"ה לעשות עוד יום חג, שיקַבֵּע את האחדות. המצווה של שמיני עצרת היא: "פר אחד איל אחד" - קרבן אחד, שאין בו התחלקות של פרטים. הדבר מחדיר את ההכרה, שעם ישראל הוא מהות אחת מאוחדת שאינה ניתנת כלל לחלוקה.
אחדות זו מתבטאת גם בשמחת החג. ביום הזה מתאחדים כל חלקי העם בריקודים עם ספר התורה. כל ימות השנה יש הבדלים במידת הידיעה בתורה, אבל בשמחת תורה הכול רוקדים בשווה, ואי אפשר להבדיל בין האיש הפשוט ללמדן הגדול. זו האחדות השלמה החותמת את החגים, והיא מבטיחה שגם אחרי החגים לא תהיה חלילה 'פרידתכם'.
(בס"ד)