הרב יצחק גרשטנקורן, מייסד העיר בני־ברק, נתקל בקשיים רבים בייסוד העיר, עד שהלך אל רבי קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, ואמר שאולי ראוי שיעזוב את כל המפעל.
האדמו"ר קבע שאסור לו לעזוב את המלאכה. שאל הרב גרשטנקורן: מדוע האדמו"ר משך את ידיו מלהיות שותף בקבוצת 'בית ונחלה' ואילו הוא צריך להמשיך בפעילותו?
ענה לו האדמו"ר: "נאמר בתורה שלפני היציאה לקרב מכריזים שכל הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו; אבל כשיצאו למלחמה, אומרים חז"ל שהעמידו זקיפים להעניש את מי שינסה לחזור מהמערכה. והלוא ייתכן שאותו אדם הוא רך הלבב, וקודם לכן לא הרגיש את הפחד?
"אלא", הסביר האדמו"ר, "מי שבאמת ירא ורך לבב, אינו יוצא כלל למערכה, אבל מי שכבר יצא, זה סימן שאיננו רך לבב, ואם בכל זאת יחזור, הרי הוא פשוט עריק. וזה ההבדל ביני לבינך", סיים. "אני ירא ורך לבב, ומלכתחילה לא יצאתי למערכה, אבל אתה שכבר יצאת, חייב להמשיך עד ההצלחה".