בין דיני המלחמה המופיעים בפרשה מוזכר האיסור להשחית עצי פרי: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר... לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ... כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת". בזוהר (לפרשת בלק) נאמר על פסוק זה: "כמה טובים הם הדרכים והשבילים של התורה, שהרי בכל מילה ומילה יש כמה עצות, כמה טובות לבני-אדם, כמה מרגליות שמאירות לכל צד, ואין לך מילה בתורה שאין בה כמה נרות המאירים לכל צד".
רבי לוי יצחק שניאורסון מסביר את הקשר בין דברי הזוהר לפסוק: 'עֲעֵצָהּ' מלשון ייעוץ, אלה העצות שהתלמיד חכם מעניק למי שמבקש לשוב בתשובה ולתקן את מעשיו.
אילן החיים
לכאורה דרשת הזוהר מפרשת את הפסוק להפך לגמרי ממשמעותו הפשוטה. על־פי הפירוש הפשוט, בני ישראל מטילים מצור על אויביהם, ועליהם להימנע מלהשחית עצי מאכל היכולים להזין אותם. הזוהר מתאר מצב הפוך:
"בזמן שהדין תלוי בעולם, וניתנה רשות למשחית להשחית, הקב"ה מצווה... 'לא תשחית את עצה' - זה תלמיד חכם הנמצא בעיר, שהוא אילן החיים, אילן הנותן פירות". היינו, שהמשחית הוא שצר על עיר בישראל, בשל "החטאים הרבים שחטאו לפניי והתחייבו בדין", והקב"ה מזהיר אותו שלא יפגע בתלמידי החכמים הנמשלים ל'עץ השדה' משום "כי ממנו תאכל", היינו שהשכינה ניזונה מתורתם, וכמו־כן מפני שביכולתם להחזיר בתשובה את כל תושבי העיר.
היצר מאפשר בחירה
ואולם בעומק בעניין שני הפירושים קשורים זה בזה. הירידה הרוחנית שהזוהר מתאר נועדה שהתלמיד חכם יעורר את בני העיר לחזור בתשובה, וייתן להם הדרכה ועצות טובות איך להינצל מהמצור של המשחית, עד שהמצב יתהפך והאויב יהיה נרדף על־ידי בני ישראל, עד שהם יצורו עליו.
כוחה של התשובה
תהליך זה של עלייה גדולה – עומד בבסיס סוגיית ההתמודדות עם הרע בעולם, ובכלל זה הרע הפנימי שבאדם. יצר הרע נברא כדי לפתות את האדם, אך המטרה היא לאפשר את הבחירה החופשית, ועל־ידי הבחירה בטוב היהודי יהפוך את הרע לטוב.
לפי זה, הפירוש הפשוט של הפסוק מתאר את המצב הרצוי, שבו בני ישראל נוהגים בדרך הישר וצרים על האויב, ואילו הזוהר מציג את כוחה של התשובה: בתחילה קרה החטא, והוא גרר מצור של המשחית על עיירת ישראל, ולבסוף - בכוח תלמידי החכמים מתעוררים הכול לתשובה והופכים את המצב לגמרי.
שני מצבים אלה מייצגים את עבודת הצדיקים ועבודת בעלי התשובה, ולשניהם מקום בתורה, כפי שנרמז בדברי הזוהר: "בכל מילה ומילה יש כמה עצות". 'עצה' היא גם עצת התורה וגם עצת התלמיד חכם, שמדריך את העם לתשובה, שבכוחה להפוך גם את הזדונות לזכויות.
(משיחת שבת פרשת שופטים תשמ"א)
מן המעיין
הסחת הדעת
"כי תצא למלחמה על אויבך" (דברים כ,א). כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו (שבת נו). פירוש, שמסיח דעתו לגמרי מכל ענייני ביתו, ואז הוא יכול לנצח.
(רבי מנחם מענדל מקוצק)
להתעורר מעצמנו
"והיה כקרבכם אל המלחמה" (דברים כב). אין 'והיה' אלא לשון שמחה, על שלא תמתינו לתוכחה ולייסורים כדי לעמוד נגד היצר, אלא 'כקרבכם' – תתעוררו מעצמכם להילחם בו – 'אל המלחמה'.
(רבי משה מפשוורסק)
עצם הנכונות
"להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם" (דברים כ,ד). כאשר תהיו נכונים להילחם ביצרכם הרע – "להילחם לכם עם אויביכם" – יהיה ליבכם סמוך ובטוח שתוכלו לנצחו - להושיע אתכם".
(רבי חנוך־הניך מאלכסנדר)
זכות השמיעה
"שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם" (דברים כג). "אפילו אין לכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם" (רש"י). וכי קריאת שמע מילתא זוטרתא היא, והלוא יש בה ייחוד ה' וקבלת עול מלכות שמיים?! אלא שהדבר יובן על־פי מה שמובא במדרש: "שברתם נעשה, היזהרו בנשמע". היינו אפילו אם יהודי אינו מקיים את המצוות בפועל, אבל הוא אוהב לשמוע דברי תורה, התורה תתקן אותו בסופו של דבר. זהו 'אם אין לכם אלא זכות של קריאת שמע', רק קריאת ה'נשמע' – כדאי שיושיע אתכם.
(שפת אמת)
יציאה למלחמה
"פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו" (דברים כ,ה). "ודבר של עוגמת נפש הוא זה" (רש"י). וכי העובדה שאיש אחר יחנכנו מצערת יותר ממותו במלחמה? אלא אין לך צער ועוגמת נפש גדולים מזה, שיהודי ימות ולא יהרהר לפני מותו הרהורי תשובה וחשבון הנפש, אלא מחשבתו תהיה בזה שאדם אחר יחנוך את ביתו.
(רבי אברהם מרדכי מגור)
ראוי שיעשה תשובה
"מי האיש הירא ורך הלבב" (דברים כ,ח). "רבי עקיבא אומר: כמשמעו... רבי יוסי הגלילי אומר: הירא מעבירות שבידו" (רש"י). מדוע אין רבי עקיבא מפרש כרבי יוסי? כי עצם העובדה שהאדם ירא ללכת למלחמה בגלל העבירות שבידו מוכיחה שהוא מרגיש שעשה דבר רע ויודע שמגיע לו עונש על כך, ואם כן, ראוי היה שיתחרט על העבירה ויעשה תשובה.
(הרבי מליובאוויטש)